Heaven | פרק 4 – האחים מִיָאַמוֹטוֹ

האיש הזקן הלך ביער, זה היה יום נעים וחמים, הדשא היה ירוק ומלא בפרחים.
"איזה יום נחמד!" אמר הזקן. צעדים נשמעו מאחוריו.
"לא להרבה זמן…" נשמע קול חלש ומצמרר.
הזקן הרגיש דקירה חדה וכואבת מאוד בצוואר, ואז הכל החשיך.
הנער שעמד מאחוריו חייך.
**
הוון הביטה ב4 הבנים שעמדו שם ונראו כאילו הם, טוב, סתם עומדים שם ולא עושים כלום. היא לא יכלה שלא להתפעל מיופיים – כל אחד ואחד מהם היה מדהים ביופיו – מה שגרם לה להרגיש קצת נבוכה. הוון מעולם לא הייתה יפה במיוחד או משהו – עורה תמיד היה לבן, לבן מדי, ולמרות היותו חלק, די משעמם ומוזר – הוא היה חיוור בצורה מלחיצה קצת; פניה אף פעם לא היו מיוחדות – סתם פנים מאורכות עם סנטר חד וקצת עצמות לחיים גבוהות, אבל לא ממש; גם עיניה אף פעם לא היו מיוחדות – זה רק הצבע החום-כהה הכה נפוץ ומשעמם; אבל השיער של הוון היה מיוחד – הוא היה שחור וצבוע בכחול דיו; גם הגזרה של הוון לא מדהימה במיוחד – טוב, חוץ מגובה העל שלה. אנשים תמיד אמרו שהיא "נורא גבוהה" ו"ג'ירפה" ו"יכולה להיות דוגמנית עם הגובה הזה" (ואת האימרה האחרונה היא תמיד הייתה מבטלת בטענה שהיא לא יפה). הוון בגובה מטר ושמונים ס"מ, וזה תמיד נראה לה הדבר הכי נורמלי בעולם. הוון לא אוהבת את הגזרה שלה – יש לה מותניים די רחבות, והרגליים שלה לא ממש דקיקות. היא לא שטוחה, אבל החזה שלה גם לא ענק – זה דווקא נראה לה בסדר.
אבל הם היו כולם גבוהים, יפים. יפהפיים. היא רק עמדה משותקת. היא התנערה לפתע ונשכה את שפתיה – לבהות זה מטריד.
"היא הגיעה." אמר נער שעמד הכי קרוב אליה. הוא חייך ורץ לכיוונה. טוב, זה היה מהיר מכדי להיות ריצה – הוא פשוט הגיע לשם במהירות על. העור שלו היה ממש בהיר – כמו של הוון ואולי אפילו יותר; פניו היו יפהפיות, טוב, יותר נכון לומר, חמודות בצורה מדהימה – הן היו די מאורכות, עם סנטר מחודד וגומות שראו כשהוא חייך. העיניים שלו היו מדהימות. הן היו בצבע אפור-תכלת-מאוד-בהיר-עם-קצת-כסף, והיו לו ריסים ארוכים ושחורים. השיער שלו היה כמו שיער של בנים באנימה – חלק אבל נפוח ופרוע שכזה, מגיע עד כמעט כתפיו, והוא היה בצבע לבן – לבן לחלוטין. הוא נראה רך מאוד… משיי.
"א-אתם מדברים עלי?" שאלה הוון. היה לה קשה לדבר לאדם כזה.
"לא, אנחנו מדברים למי שמאחורייך," אמר נער בעל עור בצבע שמנת, קצת צהבהב, צבע יפה, ים תיכוני מעט רק בשילוב עם שמנת. שערו היה, גם כן, נראה כמו שיער אנימה, רק שצבעו היה אדום עם גוונים של כתום – מזכיר להבה בצורה מסויימת. הוון הביטה לרגע בעיניים שלו – הן נראו כמו להבה. היא יכלה לראות שם 3 גוונים: בצמוד לחלק השחור בעין, צהוב-זהב בהיר; אחריו כתום, ואז אדום. היו לו עצמות לחיים גבוהות, סנטר חד, ופשוט… פנים מדהימות.
"מותר לך להיות נחמד יותר, אתה יודע, רְיוּ." אמר נער בעל עור אצילי בצבע שוקו עם הרבה חלב. הפנים שלו היו די רגילות, אבל היה בהן משהו יפהפה שהוון לא ידעה בדיוק מה הוא. היא יכלה לראות מרחוק את הצבע המדהים של העיניים שלו – ירוק, ירוק בוהק ממש, כמו עלה טרי. השיער שלו היה בצבע חום-אדמה שכזה, והיה בעל תלתלים.
"קיוטו, אל תתערב בעניינים של אחרים." אמר הנער האחרון במילמול. הוא נראה עסוק, כאילו כל מה שקורה סביבו סתם מעצבן אותו. העור שלו היה בהיר, אבל לא מדי – קצת ורדרד אפילו. הפנים שלו היו בעלות סנטר חד ועצמות לחיים גבוהות כמו של ההוא עם השיער האדום, "ריו", רק ששערו היה במין צבע כחול מאוד כהה אך לא שחור, והיה, גם כן, חלק ומזכיר אנימה, ועיניו היו משהו אחר – הן היו בצבע ים, והיה נראה כאילו יש בהן מין… זרימה. לאחר שלוש שניות שהוון הביטה בעיניים שלו, היא הרגישה כאילו היא טובעת. היא לא הצליחה לנשום. היא שמעה אנחה מקרוב אליה, והרגישה יד על עיניה. היא הפסיקה לטבוע. "זה מה שקורה כשמסתכלים בעיניים של אָאוֹי הרבה זמן… אגב, אני שוֹ מִיָאַמוֹטוֹ, ואלה האחים שלי." אמר בעל השיער הלבן שעצם את עיניה של הוון. "אנחנו האחים מִיָאַמוֹטוֹ."