Heaven | פרק 1
הוון יצאה מהמטוס ברגליים רועדות לחלוטין ורצון נוראי להקיא.
נכון, הטכנולוגיה והמטוסים מאוד השתפרו בשנת 2150, אבל הטיסות עדיין היו מעצבנות ביותר, ודווקא המהירות שלהן היא מה שגרם להרגשה הנוראית של הוון (טוב, אמרו לה לא לקרוא בזמן טיסת טורבו).
היה חם מאוד, הוון הרגישה שהיא עומדת להינמס, ושלא לדבר על התיק הכבד שלה והמזוודות הרבות שארזה – אפילו אם היא לא סנובית או משהו, היו לה הרבה מאוד מזוודות.
השמיים היו בהירים, השמש זהרה באור שגרם להוון להסתנוור, היא עצמה את עיניה וחזרה להביט ברצפה.
"הוון!" היא שמעה את הקול של אימה, מוניקה, קורא לה. היא הסתובבה, מחפשת את אימה, ולפתע היא ראתה אותה. היא רצה – למרות שהייתה מאוד איטית וחסרת סיבולת – במהרה לאימה. היא ראתה מאחוריי אימה את אביה, קמרון; את אחותה הסנובית בת ה-16 – שהסתמסה באותו הרגע עם כל העולם ואחותו – אנג'לינה; את אחיה שחקן הכדורסל בן ה-17 מעיין במגזין ספורט בריכוז, דרק; ואת האח הקטן שלה בן ה11 שאוהב נינג'ות בכל ליבו, מקס.
"אימא, את יכולה לקנות לי חרב נינג'ות?"
"אתה תערוף לכולנו את הראש!"
"נכון, וזה יהיה מגניב!"
הוון הביטה בו בכעס והתקרבה אליו. "לפי השיער של אנג'לינה, לא עשית את מה שהיית אמור לעשות. אני מאוכזבת מאוד, הסוכן M." לחשה.
"אבל אני החלפתי לה את הצבע הבלונדיני בירוק!" אמר מקס בעקשנות. אולי הוא אמר את זה קצת יותר מדי חזק…
"סליחה?" שאלה אנג'לינה והרימה את ראשה ממסך הפלאפון שלה.
"כלום, כלום," אמרה מיד הוון בתמימות וחיבקה אליה את מקס כאילו כלום לא קרה.
"מוזרים…" נאנחה אנג'לינה וחזרה לפלאפון שלה.
"עבודה טובה, הסוכן M, אבל המשימה עוד לא הושלמה." לחשה לו הוון עם מבט רציני קצת.
המשפחה הלכה למכונית שהשכירו עוד באר"הב. קמרון התחיל לנסוע לפי המפה, ותוך כשעה (שעברה על הוון בשמיעת שירי וואקלוייד), הם הגיעו לכתובת.
תגובות (3)
סיפור ממש טוב
אבל ארצות הברית בקיצור רושמים ארה״ב
אני כותבת אותו איתה XD
אנחנו מעדיפות לכתוב ארצות הברית, זה תקין מבחינה ספרותית
אבל, אוני צ'אן ושחרו, כתבתן אר"הב XD
זה לא תקין מבחינה לשונית!
בכל מקרה אני אמשיך לקרוא עוד דקה.