FLAW פרק 1

ואני עומדת שם. בכניסה לבניין. צופה באחותי התאומה יושבת עם החבורה הרגילה שלה. היא צוחקת בקול,מדברת בביטחון,השיער שלה ישר כפלס וכשהרוח מבלגנת אותו,לא אכפת לה.
הידיים שלה שלובות אחת בשנייה,זרועותיה שחומות. חיוכה לבן ואפה סולד. נמשים מעטרים את גשרו וגולשים אל לחיה. היא מדהימה. עינייה הירוקות מסתכלות אל בן הזוג שלה.
הם היו פשוט מתאימים.
היה לו את הבלורית שסורקה הצידה ועיניים בהירות כקרח. חיוכו היה רחב ולסתו מרובעת.
הוא נהג תמיד להתאמן ולצאת עם חברים שלו.
שתיהם נהגו לצאת הרבה למועדונים עם החבורה הקבועה שלהם.
מעין קליקה בלתי ניתנת לפירוק.
אני מעבירה את מבטי אל שער בית הספר שמאחוריהם,רונה מסמנת לי לבוא מצידו השני. מפתחות הרכב בידה.
רונה לא הייתה הבחורה הכי יפה. וטכנית,גם אני לא.
נהגו להקניט אותה הרבה כשהיינו ביסודי. את שתינו את האמת.
אם היה לי שקל על כל פעם שקראו לי שמנה..
אני מתחילה לצעוד לעבר המדרגות כשאני נדחפת מאחור. דחיפה קטנה שגורמת לי למעוד טיפה קדימה.
אני מרימה את מבטי ועיניו של החבר הכי טוב של רוי,חבר של רומי,פוגשות אותי. שנאה טהורה בהן.
שפתיו מתעוותות ברתיעה. לרגע הוא גרם לי לפקפק בעצמי.
כאילו חשש שאני יהרוס לחברו את מערכת היחסים הארוכה שלו עם אחותי.
הוא היה מפחיד. מאז כיתה ז' היו שמועות מטרידות עליו.
אומרים שהוא היה חבר בכת השטן. ושהוא רצח את הכלב של השכנים שלו.
הוא היה פשוט מלחיץ. אף בחורה לא הסתובבה איתו,לפחות לא מהבית ספר. לא יודעת שבקטע של איזה מוזרות הוא.
מבחינה פיזית,הוא יותר מפותח מרוי. ראיתי אותו כמה פעמים במכון של דוד שלו,רק אז גיליתי שהוא לוחם MMA.
השיער הארוך שלו אסוף לצמה שהתחילה מקודקוד ראשו עד לעורפו. היה לו את הסקס אפיל,לגמרי. גם העובדה שהוא לא שוכב עם כל אחת מגבירה אצלו את המסתוריות.
אם היית רוצה להסתכן קצת או להתחיל במרד הנעורים,היה לו את כל החבילה.
אני מסיטה ממנו את מבטי ויורדת במדרגות. תמיד הוא עושה לי את הקטע הזה. רק לי.
מתקדמת אל רונה,אני נאלצת לעבור על יד החבורה הקטנה של רומי.
"מיה,לאן זה?" קולה של רומי מאחורי ואני נעצרת במקומי. מסיטה,בקושי,את מבטי אליה.
"שכחתי להביא אוכל" אני עונה לה ושומעת מצידו של רוי,"את במצב של לאכול עוד?" הוא שאל ומסתכל עליי מזווית עינו.
קולות גיחוך,כמו תמיד.
רומי מנסה,ללא הצלחה, להסתיר את החיוך שלה ומעודדת, "אולי תקני סלט מהקפיטריה? אני אלווה לך כסף ויש שם סלטים מדהימים."
אני נושמת נשימה עמוקה. מחזירה את מבטי אל השער ורונה עומדת שם. זועמת.
יודעת מה חילופי הדברים ביננו.
"אני גם ככה צריכה להביא את הספר של מתמטיקה" אני אומרת לה ומבלי לחכות לתשובה ממהרת אל השער.

אני נכנסת אל המכונית של רונה והיא כבר חגורה במושב הנהג.
"מה הזונה אמרה?" שאלה ומרחה אודם על שפתיה.
"שאני אקנה סלט" עניתי לה וחגרתי את החגורה שלי. באמת שכבר התרגלתי.
"ומה אמרת לה?" היא ממשיכה.
מבטי נהיה אדיש ואני מסתובבת אליה.
"לא ייאמן. את מתכוונת גם לענות מתישהו לבת אלף הזאת?!" היא שואלת ואני צוחקת.
"תני לה. זה לא שהיא באמת מכירה אותי. כולה אחותי" אני אומרת לה ומצליחה להוריד את הז'קט שלי.
קצת רקע עליי,
אני מיה אטיאס. בתם של רונית ואבי ואחותה התאומה של רומי.
מאז שאני קטנה הייתי בעודף משקל קטנטן. ככל שגדלתי עודף המשקל גדל איתי.
אני לא העיפרון הכי מחודד בקלמר,אבל מצליחה להוציא ציונים מכובדים.
אין לי את החיוך הכי יפה או את העיניים הכי מיוחדות.
אני לא עושה הליכות במושב בזמני הפנוי או מחלקת את הארוחות שלי לפי פחמימות.
אני גם לא מי שכולם חושבים שאני.
את הקעקוע הראשון שלי עשיתי בגיל 17. מאותו הרגע שהמחט פגשה את עורי אפשר לומר שהתאהבתי.
הגעתי למכון רכיכה ויצאתי כלבה קשוחה.
אני השתדלתי לעשות את כל הקעקועים במקומות שיהיה לי קל להסתיר מההורים שלי ואחותי.
ובמיוחד מהחבר שלה.
החיים שלי כרגע הם משחק אחד גדול. מתחת לפני השטח,כשהמשפחה שלי ניהלה את חייה המושלמים,אני פיתחתי עור של פיל. התחלתי ללכת למכון כושר.
לא בשביל להרזות או להתחטב. אלא בשביל למצק את כל מה שכבר יש.
שלא תבינו לא נכון. אני אוהבת את הגוף שיש לי עכשיו. חזה גדול וישבן מעוגל,זרועות שמנמנות ויריכיים שאוהבות אחת את השנייה.
המשכתי ללבוש את הבגדים הישנים שלי כי לא רציתי למשוך את תשומת הלב אל הגוף שלי,אל השינוי שחוויתי.
אני יותר חזקה משהייתי לפני שנה ולפני שנתיים. פתאום אני מגיעה למסקנות משל עצמי. פתאום אין אף אחד שיכול להשפיע על חיי.
ואין אף אחד שיכול להרוס אותם.
התאהבתי פעם אחת בחיי.
ברוי.
זה היה בכיתה ט'. ניסיתי לנשק אותו,הוא דחה אותי. הוא מספר לרומי ומאז היא לא מפסיקה לעקוץ אותי.
אבל היי,להגנתי אני הייתי מאוהבת בו עוד מהיסודי,וכשניסיתי את מזלי הם היו רק ידידים טובים.
הוא שבר לי את האגו,את הבטחון העצמי. הוא העצים את דימוי הגוף השלילי והוא הצליח להעצים אותו עד שנה שעברה.
מתחת לשרוולי הז'קט הסתתרו הקעקועים החדשים שעשיתי.
אבני קריסטל צבעונים בשתי אמות היד שלי. הם עוצבו בצורה של שפתון.
זה אחד מהקעקועים שמתארים אותי בצורה מושלמת.
נשית,אמיתית,סקסית.
אבל גם כלבה קשוחה שיודעת מה היא רוצה וצריכה.
זה לא קעקוע שניתן להסתיר. ואת האמת, שהוא יותר מדי מדהים בשביל להסתיר אותו.
אני עבדתי על הציור שלו במשך חודש שלם. רציתי שיהיה מושלם.
עוד מעט גם ככה חורף,ככה שעשיתי אותו בטיימינג מעולה.
אני מסובבת את מבטי אל רונה,והיא מרוצה. היא מסתכלת על הקעקועים החדשים ואומרת ,"איזה בן זונה מוכשר תפסתי לי"
הרי אחרי הכל. זה חבר שלה שקעקע לי אותם.
אנחנו נוסעות אל הבית שלי. יוצאות מהעיר ונכנסות אל הכביש הראשי.
"יש תוכניות להיום?" אני שואלת אותה והיא מספרת לי על ישיבה קטנה אצל מתיאס,חבר שלה.
"את האמת בא לי ערב רגוע בבית" אני אומרת ומפנה את מבטי אל החלון. "לכי תאכלי צדפות! את חייבת לצאת קצת. ו-לנקות את החדר שלך. שחררי ממנו,מסכן כבר התעלקת עליו" היא אומרת ואני לא יכולה שלא לצחוק.
"נראה רוי אמור לישון אצלנו היום. הם שוב פעם יוצאים למועדון התקוע הזה שלהם"
"מועדון תקוע? את מדברת על המועדון שבבעלותו של אבא של החבר הכי טוב של מר רוי? המועדון שיש בו 4 קומות?! על המועדון הזה את מדברת?" היא שואלת ואני מהנהנת לה.
"אני מצודדת בך בהמון נושאים,אבל במועדון הזה אין שום דבר תקוע. חוץ מזה שהילד המפונק של הבעלים מרשה לעצמו להתנפח יותר מדי…יש שם זרימה די טובה"
"את הצלחת להכנס לשם?!"
"מסתבר שאחד מהאחים למשפחת אסולין הוא חבר די טוב של מתיאס. הוא עשה כמה מהקעקועים שלו"
"האח המנכ"ל?"
"לא לא השני"
"המפקד?"
"לא נו יש עוד אחד"
"זה שיש לו מלא מסעדות כאלה?"
"כןן! איך קוראים למסעדה שלו…? נוו…אה…" היא פונה אל תוך המושב שלנו ואני ממתינה לתשובה שתצא ממנה כבר.
"ברינקלאו!"
"דה פאק?" אני שואלת אותה עם מבט שצריך לשמוע שוב את מה שיצא לה מהפה.
עכשיו תורה לצחוק כשהיא נכנסת אל הרחוב שלנו. "דווקא יש שם אוכל טוב. מלא בשר יאמ!" היא אומרת וחונה על יד הבית של ההורים שלי.
אני פותחת את הדלת ולובשת את הסוודר שלי. לא צריכה גם את השכנים על הראש שלי עכשיו.
אנחנו נכנסות אל הבית והוא,כרגיל,ריק.
שתי קומות בשביל משפחה של ארבע נפשות.
5 חדרים,3 חדרי אמבטיה,מרפסת בכל חדר. בולשיט.
אנחנו עולות אל החדר שלי שנמצא בסוף המסדרון למעלה.
הקירות צבועים בצבע יין אדום עם תמונות ומזכרות עליהם,ממלאים אותם בכל חמימות ואנושיות שיכולה להתלות על קיר.
אמא כרגיל בקונדיטוריה שלה ואבא בטח באיזה אתר בנייה בצפון הארץ,עובד על עוד פרוייקט חשוב.
אנחנו נופלות על המיטה ומדליקות את הטלווזיה השטוחה ונשארות בדממה,שאף פעם,לא מביכה ביננו.

"את באה בסוף או לא?" היא מרימה אליי את מבטה כשבשלב מסויים עברה לשכיבה על מיטת הקינג סייז.
"ל…?" אני מפנה אליה את מבטי מהסרט ששודר והיא מגלגלת את עינייה.
"למתי!" היא מזכירה לי ודלת הכניסה של הבית נטרקת. מבטי אוטומטית מסתכל על דלת חדרי.
"הרוע בהתגלמותו הגיע" רונה לוחשת ואני מתאפקת לא לצחוק.
"שקט…שלא תקלוט אותך כמטרה"
"אה אוקיי אוקיי" היא מתרוממת ומחקה תנוחה של נערה מפוחדת שנמצאת בכל סרט אימה אפשרי.
"טמבלית,גאד!, אני צוחקת והיא משתחררת מחייכת גם היא. "נו,אז מה את אומרת? את באה?"
היא שואלת ואני שוקלת את הצעתה.
"ממממ…" אני מסיטה את מבטי אליה ובתוכי נופל אסימון.
אני עוצמת את עיניי ונאנחת,"לא יכולה. עבודה בהיסטוריה" היא נוהמת בעצבים ולרגע היא נראית כזאת מתוקה.
"לכי למתיאס שלך,יא מאותגרת מינית" אני אומרת לה וקמה ממיטתי מלווה אותה אל הדלת.
היא פורצת בצחוק מתגלגל ואחר כך אומרת,"זדייני,לפחות יש לי חיים מיניים!" אני צוחקת בשנית ופותחת את הדלת.
"שאני אלווה אותך לגוב האריות?" אני לוחשת לה בדרמטיות כששתינו מסתכלות על המסדרון באימה מוגזמת.
"רק אם את קוראת לעצמך חברה שלי" היא מסובבת אליי את מבטה ואני צוחקת,דוחפת אותה בעדינות והולכת איתה לכיוון המדרגות.
האוויר נהיה קריר ואני מהדקת את הסוודר שלי אליי.
יורדות במדרגות אני שמה לב שהם בחרו לשבת בחוץ. "יאללה לכי לכי לפני שהם יחליטו להכנס" אני מדרבנת אותה והיא יוצאת במהרה,מפריחה לי נשיקה באוויר.
היא עוד לא מספיקה לטרוק את הדלת ורומי כבר יוצאת מהמטבח עם מגש כוסות.
"היי סיס" היא מחייכת בארסיות ואני נאנחת. לוקחת נשימה עמוקה,ממש אין לי מצב רוח אליה עכשיו,ומעלה חיוך מזוייף על פניי.
"אחותי!" אני קוראת בהגזמה ומוחקת את החיוך כמעט מיד לאחר מכן.
"חברה שלך הלכה?" היא שואלת ואני מהנהנת. רוי מגיע מאחוריה ואיתו אסי.
"אוי…איזה כיף! מסיבת תה? או שגם היום אתם הולכים להשתכר ובסוף להזדיין בשירותים של המועדון? או שהיום את מרגישה מספיק הרפתקנית ולעשות את זה על הרחבה…את יודעת… כמו תמיד?" אני שואלת אותה בעוקצנות והיא מצחקקת לה.
אבל רוי הוא זה שמחזיר לי.
"מי שהי פה עצבנית,המנה היומית לא הספיקה היום? טוב שגם השארת משהו לנשנש." הוא אומר ורומי עוברת על ידי,צוחקת,רוי אחריה.
אסי עוזב אחרון ושוב פעם אותו מבט מאיים,"לא רצחתי את אמא שלך אתה יודע" אני ממלמלת אליו והוא עוצר כשגבו אליי,"אמא שלי נפטרה לפני שלוש שנים. דברי עליה שוב ואני אהרוס לך את החיים,מטומטמת" הוא אומר ולוקח עוד לגימה מבקבוק הבירה שלו כשהוא יוצא אל החצר.
אופסי..
אני עולה בחזרה אל החדר ונועלת מאחוריי את הדלת. השעה רק שבע בערב ואני צריכה להתחיל את העבודה התקועה הזאת.
שלא לדבר על לסיים אותה עד מחר.
אני מתיישבת על המחשב ומתחילה להקליד במרץ את הפתיח.