Do you remember those times …? פרק עשירי

~כעבור שבוע וחצי – נקודת המבט של הארי~
ג'ו לא התעוררה ולא חזרה להכרה כבר כמעת שבועיים . הרופאים אומרים שהיא שברה רגל ויד , יש לה גם תחבושת על הראש וגם איפה שהצלעות . לא הרשו לנו להיכנס אליה אבל אנחנו רואים אותה דרך חלון שקוף. אנ ונייל ולפעמים עוד אחד מהבנים , הולכים לבית שלה כאשר ההורים שלה נמצאים שם . אנחנו יושבים שם ,מדברים איתם ועוזרים להם לעבור את התקופה הקשה . גם החברות של גו מהעבודה באות מידי פעם .
יום אד כשישבנו אני אמא של ג'ו אחותה ואחת החברות של ג'ו לילי בסלון ביתם , אמא שלה סיפרה לנו על חששות הרופאים .
"הם אומרים שמשהו נפגע במיתרי הקול שלה ובגרון והיא לא תוכל לדבר !" אמא של ג'ו התחילה ליבב . "מה ?!" טרו , אפילו אל הבינה , היא פתחה את פייה ומאז עד לסוף השיחה ישבה בשקט .התחלתי לפחד …ג'ו , היא …לדבר לא תוכל ?! ….פחד התחיל להסתער על ליבי לא הצלחתי להוציא את זה מהראש ואני מתערב שגם טרו לא הצליחה . אבא של ג'ו שם לב שמשהו מטריד את שנינו ומיד ניחש מה זה .

"הארי " הוא עצר אותי כשאני עומד לצאת מהדירה . "כן ?"שאלתי . "אני מבין על מה אתה חושב " לא הבנתי למה הוא מתכוון , בהתחלה חשבתי שהוא שם לב שאני אוהב את גו ורצה לעודד אותי או לתת לי טיפים או משהו כזה , טרו אמרה שהוא מסוגל לדבר כזה …..אבל הדבר האחרון שעלה למוחי הוא שהוא באמת יבין שאחד הדברים בנוגע עליו אני מודאג הוא קולה של ג'ו . "כל הקטע עם הקול של ג'ו לא רציני ולא בטוח ….הסיכוי הוא שהיא באמת לא תוכל לדבר הוא אחד למיליון ….יהיה בסדר בחור " הוא שם את ידו על כתפי . "כן אני יודע , תודה בכל זאת….בערב , אולי ….אחד הבנים יבוא לבקר ושמעתי שאחת החברות של ג'ו גם צריכה לבוא " אני מחייך .
אחרי כל הביקור טרו הציעה שנלך לטייל לשאוף קצת אוויר ומשם אולי נלך לבקר את ג'ו לראות מה קורה איתה . "אני לא יכולה ככה יותר " היא אומרת בזמן שאנחנו מתיישבים על ספסל . "גם אני לא מרוצה מזה את יודעת "אני נאנח מתיישב על ידה . "אתה לא מבין ! אני התאומה שלה ! עם משהו יקרא לה , זה פשוט ! זה לא מרגיש לי בנוח ! ועוד כשהיא במצב הזה !" היא נאנחת אנחה עמוקה שמביעה עזרה ומצוקה . כ"כ רציתי לעזור , אבל לצערי ..אינלי ממש איך !
"אני לא מאמינה שג'ו לא תדבר איתנו יותר " היא קוברת את ראשה בתוך בירכיה . "היה לה את הקול הכי מדהים" היא אומרת ומביטה באוויר . "מזאת אומרת ?" שאלתי . "אתה לא יודע ?" היא שאלה מופתעת . "גם לג'ו יש כישרון , היא שרה " היא אומרת ומחייכת . "למה לדעתך היא לא סיפרה לי ?" שאלתי . "תאמת , היא לא סיפרה לאף אחד " היא מגלגלת את עיניה . "אני לא מאמין שלא שמעתי אותה שרה !" התעצבנתי מעט ."למה לדעתך …היא , היא לא סיפרה לי שהיא שרה ?" שאלתי בספקנות מועטת . "אני לא יודעת ….." היא נאנחת . "בעצם , היא די ….סגורה , אבל מצד שני …אתם כאילו , חברים הכי טובים ….למה באמת היא לא סיפרה לך ?" היא חייכה . "כן , חברים ….הכי טובים " נאנחתי גם אני אנחה כבדה . " מה ? לא ?" מבט לא מבין מופיעה על פניה העדינות שדומות מעט לאלו של ג'ו . " אני לא יודע …….אני , אני יכול לספר לך משהו ?" שאלתי בזמן שעלים צהובים בצבעם נופלים מהעץ שמעלנו ומשם הם עפים עם משוב הרוח הקריר . "ברור " היא חייכה חיוך פתוח . "אני חושב שאני מרגיש משהו לגבי ג'ו…אבל אני לא בטוח ,שהיא גם מרגישה את זה …כלפי " אמרתי בספקנות ,האם באמת אפשר לבטוח באחות של ג'ו ? ….הרי ג'ו תמיד סיפרה שהיא הייתה כמו אויב שבילה ,אבל באותו הזמן עזרה לה לעבור את השינוי . טרו צחקקה קלות . "אני שמח שזה מצחיק אותך …אבל אני ציפיתי ליותר עזרה בנושא " אמרתי . "אתם שני עיוורים מטומטמים ! " היא צוחקת . "זה ….נורא מחמיא ?)" אני אומר ספק בצחוק ספק ברצינות . "הצצתי למגירות שלה " היא אומרת עם טיפת התלהבות שטותי בקולה . "וואו ….ומה גילית ? סודות של הממשלה ?!" אני צוחק . "נכון יש לה בחדר מגירה כזאת …עם מנעול " היא אומרת רוצה לדעת שאני מבין על מה היא מדברת ."כן " אני מאשר . "יש לה שם שירים שהיא כותבת …" טרו אומרת בהתרגשות .
" We sit at the tree, as we always sit .. He puts a smile after a joke I told, he did not know his smile brings back those times….. How we met, how we smiled … like the first time.

We sit at the tree as we always sit … he sings a familiar tune we both love, he did not know his voice brings back those times…. How we met, how we heard the voice of the other…. like the first time

We sit at the tree as we always sit, we talk about different things when suddenly falling rose from a tree over his head…. he did not know when he drops it on the floor he brings back those times……..it's like he dropped me on the floor at the same day we met … like the first time.

Do you remember that time…. the first time?"
(אני מקווה שהדבר הזה באנגלית יצא בסדר , אני ואחת החברות שלי עשינו אותו בכמה דקות ….וגם עם זה לא משהו ,תזרמו (
"היא כתבה את זה אלייך נכון " טרו מחייכת עלי . "אני חושב שכן …" אני אומר עדיין מהורהר מכל זה . אנחנו באמת יושבים ליד העץ כמו שאנחנו תמיד יושבים , היא מספרת בדיחה ואני מחייך . אנחנו באמת שרים שירים ששנינו אוהבים , באמת נופלים עלינו עלים בגלל רוח הסתיו הקרירה ……..

כן ! כן ! כן ! אני זוכר את הזמנים האלו ! אני זוכר את הפעם הראשונה !
רציתי לצעוק את זה לעולם , רציתי ללחוש את זה לג'ו ….
"אז אתה שואל עם היא מרגישה משהו ?" היא אומרת בגאווה עצמית מיותרת . "כ…כ..כן " אני מגמם , עדיין נסער כדי לחשוב על משהו .
"אז אני חושבת שכן , היא כן " היא אומרת מחייכת הפעם חיוך מעודד . "היא כותבת הרבה שירים …. ?" שאלתי
"כן , לפעמים …בזמן הפנוי שלה " היא אומרת מהרהרת . "יש לך משהו בראש עכשיו שהיא כתבה ?" שאלתי , רוצה לשמוע עוד . "אתה יכול לבוא אחר-כך …אני יראה לך " היא אומרת . "אבל את יודעת …זה לא חייב לקראות , זה לא בטוח שהיא איבדה את הקול …" . "כן אמא שלי אמרה שזה לא חייב , רוב הסיכויים שהקול שלה עדיין אצלה " היא אומרת באנחת הקלה
צלצול נשמע מהכיס של טרו . "סורי " היא אומרת במבוכה ומוציאה את האייפון שלה מכיס מעילה . "מ… זה מבית החולים " היא אומרת . "הלו ?" היא עונה . "מה ?" . "ברצינות ?" היא ממשיכה עם שטף מילות השאלה החוזרות על עצמן . "מה קרה ?" אני מתחנן לתשובה . "כן " . "כן" . "ברור " . דמעות זולגות מעיניה וחיוך מתפרש על פניה . "כן " . "לא" . "אבל…" . "כן " . "אנחנו כאן " …היא ממשיכה בל הפסקה עד שפתאום החיוך שלה נמוג מפנייה , נשימותיה מפסיקות "מה ?" היא אומרת חלושות . "כן…בי" היא אומרת ומנתקת . " מי זה היה ? מה קרה ? למה את בוכה ?" אני יורה עלייה גשם של שאלות . "זה מבית החולים ,ג'ו התעוררה " . "ג'ו התעוררה !? אני לא מאמין , קדימה בואי נלך עליה !!!" ליבי קופץ משמחה . "היא איבדה את הקול הארי , היא לא תוכל לדבר יותר "