"dauntless" פרק 5

אולם ההתכנסויות נראה כמו אמפי תיאטרון אחד עצום, דבר שעורר בי את התהייה מדוע אין פלג תיאטרון, או שבעצם יש וגם זה ייוודע לי בהמשך.
התיישבתי בחלק שכלל שלוש שורות של מושבים המיועדים לתלמידי השנה הראשונה החדשים ותרתי בעיני אחר סילבר שנופפה לי לשלום בדאגה.
חייכתי אליה ופניתי להסתובב כשנשמע ברמקול חיכוך קול מרצין.
על הבמה המפוארת היה שולחן ערוך בבקבוקי מים, מיקרופונים, דפים מפוזרים וקנקן וורדים בשלל צבעים.
ישבו שם שישה מורים שייצגו את ששת הפלגים.
לבושם היה שונה ואפיין כל פלג בבית הספר.
בקצה יכולתי להבחין בנעמי שסידרה את תוצאות המבחנים וחילקה אותם לכל מורה.
אימצתי את עיני כדי לקרוא את שמות המורים שנכתבו על לוחיות זכוכית קטנות שניצבו מולם.
״סופיה- פלג מחול, קנט- פלג מדע, הלנה- פלג מוסיקה, אלייז׳ה- פלג כתיבה, אדריאנה- פלג אומנות, אוריון- פלג רודפי הצדק.
אישה הנראית כבת ארבעים צעדה את דרכה למרכז הבמה.
שערה החום הבהיר שכמעט חצה את הגבול להפוך לג׳ינג׳י היה אסוף בפקעת הדוקה וחליפתה האדומה כללה חצאית הדוקה וג׳קט רשמי ומכובד.
היא ענדה שרשרת פנינים לבנות שהנחתי כי הן אמיתיות ונעלה נעלי עקב לבנות. עיניים בצבע דבש, נקודת חן מתחת לגבה השמאלית ושפתיים עבות ואדומות השוו לה מראה רציני ומעט מאיים. התנערתי מהתחושה המשונה שנוכחותה השרתה בי.
המורים קמו ממקומם בכדי לכוד לה ושבו להתיישב כשזו הנהנה בראשה.
כך עשו גם התלמידים סביבי ואני קמתי בעקבותיהם וביצעתי את אותם פעולות.
״בוקר טוב תלמידים ומורים יקרים, אני מנהלת בית הספר, שמי איזבלה ואני שמחה לפתוח את השנה החדשה עם התלמידים החדשים שהצטרפו אלינו, אנא עזרו להם להכיר את החוקים ולהיטמע במערכת שלנו.
אני מאחלת לכולם שנה חדשה מוצלחת!מי ייתן ותזכו להישגים גבוהים, חברים מרובים ולהגשמת חלומותיכם.
יש בידי את תוצאות מבחני ההתאמה, אני אקרא אותם בקול, כל אחד שאקרא בשמו מתבקש לעלות לבמה מהצד השמאלי ולקבל מהמורים של הפלגים השונים את מערכת השעות המתואמת.
לאחר הטקס בוגרינו, מהשנה השנייה ומעלה ימשיכו את הלימודים כהגלם והתלמידים החדשים יצטרפו אליכם ליום הכשרה בו הם יסתגלו לאווירה ולמהלך השיעורים.״ הורתה איזבלה.
״אוקי, הנה זה בא…״ חשבתי.
״רן?״ קראה אוונגלין.
״מה?״ השבתי.
״אל תשכחי לנשום״ חייכה אוונגלין את חיוכה החתולי.
ציחקקתי במתח.
המנהלת קראה מספר שמות, הפסקתי לספור אחרי מספר שלושים וחמש…
״רן פלורן?״ קולה הדהד ברחבי החדר.
הרמתי את ידי כפי ששאר התלמידים עשו.
הקפדתי לשבת זקופה ולשדר נחישות וביטחון.
הבעתי הייתה אטומה ונשכתי את שפתי התחתונה על מנת לשלוט ברעד שחלף בגופי.
״מבחני ההתאמה שלך הראו כי את שייכת לשלושה פלגים, האזיני ברוב קשב רן, הפלגים המכובדים אליהם את שייכת הם: פלג אומנות, פלג כתיבה ופלג רודפי הצדק, אנא גשי כדי לקבל את מערכת השעות שלך״ קראה איזבלה בחיוך רחב שלא היה ניתן לטעות בו, היא התגאתה בי ללא ספק.
תחילה הייתה דממה, אף אחד לא מחא כפיים כפי שעשו לכבוד התלמידים שלפני.
הבטתי בהבעותיהם של הסובבים אותי בתמיהה.
הם היו פעורי פה ועיניים. חלקם שרבבו את שפתיהם בזלזול וחלקם גלגלו עיניים בשעמום כאילו הטקס עצמו שיעמם אותם. 
נעמדתי בחיפוש אחר סילבר, היא הביטה בי בהתרגשות וידיה הפרושות לצדדים הביעו רצון לחבק אותי. חייכתי לה.
היא נעמדה ומחאה לי כפיים בלהט כה רב כך שבמהרה נעמדו כולם והריעו.
חייכתי בהקלה וניגשתי אל הבמה ברוגע.
לקחתי שלושה טפסים של מערכת שעות מאדריאנה שקרצה לי בחביבות, אלייז׳ה ששלח לי חיוך שבע רצון ואוריון שלחץ את ידי בכבוד.
״זה לא היה כל כך נורא אחרי הכל״ אמרתי לאוונגלין במוחי.
״את צוחקת? זה היה מעולה! ואת בפלגים הכי נדירים, בסוף עוד לא תצטרכי אותי לצידך, תיראי איזה יופי הסתדרת בעצמך!״ החמיאה לי אוונגלין כשהיא מעופפת מעל ראשי ונוחתת עליו בכובד גופה הפרוותי.
״אל תדברי שטויות…״ מלמלתי בהתגוננות. לא יכולתי להניח לה לעזוב אותי. אני עוד לא מוכנה לשחרר ולהיפרד, הפחד עדיין קינן בליבי.
״רן!״ קרא קול מאחורי.
הסתובבתי במהירות ונמחצתי אל גופה של סילבר שחבקה אותי בכוח.
״אני כל כך גאה בך״ היא לחשה לאוזני.
״פחדתי אני מודה״ מלמלתי בהקלה.
״התקבלת לפלגים מצויינים, כולם התרשמו ונדהמו, השתייכת לפלגים הקטנים והמיוחדים ביותר, את מיוחדת בעיניהם״ אמרה סילבר.
״זה לא משנה סילבר, העיקר שאני אוכל להגשים את עצמי במקום הזה״ אמרתי בצניעות.
״זה בטוח, יום הלימודים גם ככה מסתיים בשש, מה שנותר לך הוא לחזור הביתה ולישון״ צחקקה סילבר.
״את יודעת שאני ואת נהיה באותה כיתה של אומנות? את ברמה גבוהה בדיוק כמו שלי, כבר הצצתי במערכת שעות שלך״ קרצה לי סילבר, נלהבת יותר ממני.
״באמת? מעולה לנו!״ נדבקתי בהתלהבותה.
״אני רוצה לעבוד בספרייה, אז בסוף היום אני אלך לראות אם הם זקוקים לעובדים, תוכלי להראות לי היכן היא נמצאת?״ שאלתי.
״בוודאי, גם אחי עובד שם והוא עצלן אז בטוח שהם יזדקקו למישהי כמוך״ עודדה אותי.
צחקתי שבעת רצון.
״אז מה השיעור הראשון שלך?״ שאלה בעניין.
״מממ…שיעור אומנות הוא האחרון, אחריו אימון עם רודפי הצדק, יש לי עכשיו שיעור כתיבה״ עניתי בשמחה.
״אז נתראה בהפסקת הצהריים, אני אשמור לך מקום, רק תבקשי ממישהו שיראה לך את הדרך לחדר האוכל, אחרי שיעור אומנות נלך ביחד לסיפריה״ הציעה סילבר.
״נשמע לי טוב״ חייכתי.
״מעולה!״ קיפצה סילבר אל עבר המשך המסדרון.
חייכתי לעצמי. עכשיו כיצד עלי למצוא את הכיתה?.
שלפתי מכיסי את המפה ושיננתי את מספר הכיתה של פלג כתיבה.
כעבור מספר דקות מצאתי את עצמי עומדת בפני כיתה A-4 עליה נכתב באלגנטיות ״כיתת כתיבה״.
נשמתי עמוקות ונכנסתי בשתיקה.
מצאתי את מקומי באמצע התור השני מתוך הארבעה והמתנתי לתחילת השיעור.
רוב התלמידים המעטים שהיו בכיתה עסקו בקריאה, כתיבה או נמנום קצר.
הצלצול שנשמע דמה ללחן אותו ניגן מוצרט ואני הרמתי גבה בהשתהות.
המורה אלייז׳ה נכנס אל הכיתה במעין סרבול. היה לו שיער חום מקורזל שהזדקר לכל עבר. חולצתו ומכנסיו היו מסודרות כמעט ברישול אך השווה לו מראה של מורה עסוק ורציני על אף שהדבר עורר גיחוך קל.
בידו הימנית הוא אחד במספר ספרים ובידו השנייה בתיק מזוודה משונה.
״בוקר טוב תלמידים, התזדקפו במקומותיכם בבקשה…״ קולו היה עדין ורך אך בו זמנית גם עמוק וצלול.
עשיתי כדבריו כמהופנטת.
״אני מברך את התלמידים בחדשים שהתקבלו לפלג הזה ואני מאחל לכם שנה טובה ומוצלחת עם הרבה הנאה״ הוא חייך בהתלהבות מרוסנת.
חייכתי אליו.
״אני אקרא שמות עכשיו ואז אסביר לכם על תוכנית הלימודים החדשה של השנה״ הודיע אלייז׳ה ושלף יומן ירוק.
השמות נקראו במהרה ואני המתנתי בקוצר רוח להמשך השיעור.
״ת׳ור נורטון?״ שאל אלייז׳ה, הרים את ראשו וסרק את התלמידים.
׳ת׳ור? בפלג כתיבה?׳ נדהמתי.
את הפרט הקטן הזה שכחה סילבר לספר…
דלת הכיתה נפתחה בחיפזון ואל תוכה נכנס ת׳ור, הוא נראה עמוס ומעט מבולבל אך ההבעה הנוקשה לא סרה מפניו.
״ת׳ור שוב מאחר… אני מבין את האהבה והמצוינות שלך לפלג רודפי הצדק אבל הפלג הזה לא ראוי לזלזול שלך…״ אמר אלייז׳ה מבלי להביט בו.
״נעמי ביקשה שאעזור לה עם מבחני ההתאמה ואז המנהלת ביקשה ממני ללוות את התלמידים החדשים בבטחה לכיתות…זה איחור מוצדק אלייז׳ה, אתה יכול לשאול את איזבלה״ אמר ת׳ור מבלי לייחס יותר מידי חשיבות לאיחורו והתיישב בראש התור הימיני כשהוא משפיל את ראשו על ידו.
״אתה אחראי להביא לי אישור מאיזבלה עד סוף ארוחת הצהריים אם לא זה ירשם כאיחור, וזה מר בראון בשבילך ת׳ור״ אמר אלייז׳ה. 
״מר נורטון…״ שמעתי את לחישתו המזלזלת של ת׳ור.
הזלזול, הרגזנות, התדמית ומצבי הרוח המשתנים שלו כלל לא מצאו חן בעיני, לא משנה עד כמה הוא נאה, התחלתי לפתח אליו מעט שנאה.
״בסדר תלמידים, ההצגה נגמרה, עכשיו ניגש לעניין…״ אמר אלייז׳ה ושלף מתיקו ספר חלק ולבן בעל דפים ריקים ומחברת טיוטה.
״בית הספר שלנו כפי שאתם יודעים מעודד הגשמת חלומות, התלמידים היושבים בכיתה הזו הם בעלי הפוטנציאל הדרוש כדי להפוך להיות הסופרים הגדולים של העתיד.
תוכנית הלימודים השנה החליטה לעסוק ביישום והתקדמות, אנחנו נעבוד על טיפים לכתיבה, מעט ספרות וקריאה אך נתעמק בכתיבה עצמה.
השנה תתחלקו לזוגות שנקבעו מראש ותעבדו בצוות לכתיבת הספר הראשון שלכם, המטרה היא להכיר אחד את השני טוב יותר ולעודד שיתוף פעולה.
בסוף השנה הספר הטוב ביותר שייקרא על ידי המנהלת יובא לעריכה ולהפצה בחנויות הספרים אז תעשו כמיטב יכולתיכם!״ הסביר אלייז׳ה.
עיני נצצו מרוב התלהבות והייתי בטוחה שאעשה כמיטב יכולתי להגשמת המטרה שלי.
״כל אחד מכם מקבל מחברת טיוטה בה יכתבו דיאולוגים ורעיונות ורק לאחר שתחליטו על אופן הכתיבה הסופי תקבלו את הספר הריק, ברור?״ אלייז׳ה חילק את המחברות ואני דפדפתי במהירות.
״אני מקריא את צוותי הזוגות… מרגרט וג׳ונתן, ג׳ב וגבריאלה, ליאון וקאת׳רינה, ת׳ור ורן…״.
רגע, מה?, עם ת׳ור?! אני בחיים לא אצליח במשימה עם הזלזול שלו.
נדהמת חשתי בו מתיישב לצידי.
הוא שילב את ידיו והביט בי בעוינות.
״תראה, אני ממש רוצה להצליח בזה אבל זה לא יתאפשר עם הזלזול שלך״ אמרתי מעוצבנת.
״זה לא זלזול, אני אוהב לכתוב לבד, אנחנו לא יכולים לכתוב יחד…״ השיב לי.
״יופי יותר גרוע אז גם תבריז לי עכשיו?״ שאלתי. זה לא מגיע לי, זה לא פייר!.
״אני מצטער, אני אגיד לאלייז׳ה בסוף השיעור, אולי ישבצו לך שותף חדש…״ אמר ת׳ור.
״אולי? באמת תודה ת׳ור שהרסת לי את השנה״ זעמתי.
״זו לא הייתה הכוונה שלי, אל תחשבי שתוכלי להבין ואני באמת מצטער רן״ אמר ת׳ור בהתנצלות שכלל לא האמנתי לה.
״בסדר…״ נכנעתי.
״אז למה אתה פה בכלל?״ שאלתי.
״מה זאת אומרת?״ שאל.
״אתה לא עושה כלום, אתה מאחר, אתה מזלזל במורה שלך… מה אתה עושה פה? איפה הרצינות? אני מתכוונת… איל השתייכת לכאן?״ שאלתי.
״את צוחקת נכון?״ הוא הרים גבה וחשק את שיניו.
״אני נראית כמו מישהי שצוחקת עכשיו?״ שאלתי שאלה רטורית והצבעתי על פני.
״אוקי רן פלורן, את מכריחה אותי להפסיק להיות עדין… אז אני אגיד לך בכנות, אל תחשבי שאת מכירה אותי, אל תאמיני לכל מה שאומרים לך, את לא היית כאן במשך שנתיים, את לא קוראת מחשבות אז אל תנתחי אותי וזה לא זלזול זה התמודדות״ אמר ת׳ור בנוקשות.
ספגתי את דבריו בכעס.
״התמודדות עם מה? זה פלג ועדיין צריך להעריך אותו״ אמרתי.
״זה לא עניינך״ השיב בפשטות.
״וזה עניינך לפגוע בפרטיות שלי ולצפות בסימולציה שעברתי?!״ זעמתי.
הוא הביט בי בתדהמה ולאחר מכן מבטו התרכך.
״זה חלק מהתפקיד שלי, תראי… אני לא התכוונתי אבל אני עוזר בפיקוח על כל העסק הזה, אני יודע עלייך כמעט הכל: מצב משפחתי, מצב כלכלי, עבר, תחביבים… זה רק חלק ממה שאני עושה לא יותר מזה״ אמר ת׳ור.
״אל תחשוב לרגע שאתה מכיר אותי, הדברים שאתה יודע הם על רו הישנה, אני כבר לא אותה אחת״ חזרתי על דבריו.
״זה לא משנה, את עדיין רן ואני עדיין ת׳ור ואם תפסיקי להתערב בעיניינים שלא שלך אולי נוכל להיות ידידים״ אמר ת׳ור בעוקצנות.
״ידידים? אז אתה גם מצחיק?, אני לא מבינה איזה מו חברים יש לך אם כל מה שאתה מנסה לעשות הוא להשתיק אותם או נותן להם להעריץ את החזות המאיימת שלך, בקיצור, אתה לא שונה מהם, בעצם… כנראה שאתה גרוע יותר וחברים משיגים עם הלב שלך, לא עם המעמד שלך…״ אמרתי בטון זהה.
קמתי מיד ועזבתי עם צלצול הפעמון, מותירה אותו מאחור עם דבריי.