"dauntless " פרק 31

האימונים בפלג רודפי הצדק לא השתוו בכלל לאימונים בפלג הנבחרים.
לא די בכך שלמדנו עד שעה מאוחרת, עייפים, מותשים וסובלים מכאבי ראש עזים, הייתה ברשותנו שעה אחת להתאושש ולשוב לאימונים מפרכים אחרים, שניתקו אותנו מהעולם האנושי והשיבו אותנו לעולם הנסתר.
האימונים כללו לא רק שיטות לחימה ודרכי הגנה והתחמקות, אלא גם מסרו מידע על סוגי כלי נשק יעילים בהתאם לכל כישרון ואף שיעורים עיוניים שלימדו על כל סוגי השדים למיניהם וכוחם לפי הדרגות. כל אותו הזמן עבדנו אני, ת׳ור, מרון, שיילין, ג׳ב וסילבר כקבוצה לאחר שנקבע כי ת׳ור יהיה המנהיג הצעיר שלה וסמכותו תחולק גם למרון בשל ניסיונו.
עד כה לא מצאתי את התשובה לשאלה מתי נצא למשימה נוספת בקטילת שדים.
בידי כל אחד מאיתנו הופקדו נשקים קבועים, מרון היה בעל חרב ושוריקנים, ת׳ור בעל אקדחים ופגיונות, שיילין בעלת להביור זעיר בעל עוצמה אדירה ושוט מחול הנע לצלילים ספציפיים כאילו היו פקודות, זאת תוך תנועות שקטות והערמומיות כנחש, ג׳ב הרחיב את אופקיו ולמד לנגן על עוד מספר רב של כלי נגינה כגון חליל וכינור תוך למידה של תווים מסויימים המסוגלים לגרום לאוזניהם של השדים להתפקע וכן גם לגרום לאוזניהם להצטלצל בשל שמיעת הלחן ולהוות מדריך לשוט המחול של שיילין.
סילבר אומנה היטב על ידי מרון בשימוש בסיכינים ״ליתר ביטחון״, היא בעיקר השקיעה מאמצים בשימוש בבומרנג עשוי ברזל שהיה בעל להב חד וקטלני, אך אלגנטי בו זמנית. בנוסף היה בידיה מכחול משפיץ צבע מהול ברעל שהיה מסוגל להמיס את עורם של השדים, לאדות אותם או לפורר אותם.
ובאשר לי, אל החץ המוזהב שבו הרגתי את מקור הכוח של השד הראשון שלי הצטרפו עוד מספר רב של חצים זהים ולהם קשת רחבה, ארוכה וכסופה.
ת׳ור כמנהיג התעקש שלמען בטחוני אדע להשתמש ברוב כלי הנשק שהוצעו, החל מחנית ועד לזריקת סכינים.
זאת בייחוד לאחר שנודע לו מפי כי יש בי יותר תועלת משנראה, בשל הראייה הפנימית שלי המאפשרת לזהות את מקורות הכוח העיקריים של השדים.
הלימודים והאימונים נעשו מעורבבים, משעורי היסטוריה ואומנות לאימונים ושיעורי קסם.
מאז אותה תקרית בשירותים פקחתי עין צמודה על מרון ועל התקרבותו הפתאומית אל סילבר.
לא פציתי את פי ושמרתי על שתיקתי תוך שאני מנסה להרחיקו ממנה.
פיהקתי בעייפות, מיוזעת ומסוחררת.
״בול פגיעה״ החמיא לי ג׳ב שהביט בהרמת גבה מתרשמת בכל פעם שהצלחתי לכוון במדויק אל הלב.
״ולחשוב שעברו רק שבועיים מאותה פציעה שלי״ אמרתי בחיוך.
ומאז שנחשפנו לקיומם של השדים, ומאז שמרון הגיע לחיינו, ומאז שגיליתי על היכולת שלי ומאז שכל העולם שהכרתי הפך לזר לי.
״את חזקה״ חייך ג׳ב ויירט אלי בחזרה את החץ הזהוב.
תפסתי בו באצבעותי והחזרתי אותו אל מאחורי גבי.
״תודה״ חייכתי.
התיישבנו בשיכול רגליים על המזרונים הכחולים ונאנחנו חרישית.
ג׳ב הציע לי בקבוק מים ואני שטפתי את פני וצווארי ולגמתי ארוכות.
״החיים מסובכים כל כך פתאום… יש לי כל כך הרבה משימות״ מלמלתי לעצמי.
״כל דבר בעתו״ אמר ג׳ב ומחה את הזיעה ממצחו בידיים אדומות מעוטרות יבלות מנגינה ממושכת.
צפיתי בסילבר ומרון שהתחרו בזריקת סכינים, מרון לימד את סילבר כיצד לעשות זאת, תוך שהוא נצמד אל גבה ואוחז ברכות את ידה האוחזת בסכין.
תהיתי אם היא חושדת במניעיו, האם היא לא מרגישה כלפיו דבר וחשה נינוחה במחיצתו?.
והוא, מדוע הוא מוליך אותה שולל?…
צפיתי בכלי הנשק שברשותי, כה קטלניים, חזקים, אלגנטיים ומסוכנים, הייתי מוכנה להשתמש בכל אחד ואחד מהם על מנת להגן על חייהם של חברי, אולי בפרט למרון, תלוי בהתנהגותו…
חשתי בג׳ב שקפץ בבהלה לצידי וכאשר סובבתי את ראשי במהירות וידי אוטומטית שלפה סכין חדה, נרגעתי והבחנתי בשוט מחול של שיילין שנכרך בעדינות סביב פרקי ידו של ג׳ב, דבר שמשך אותו אליה לנשיקה קצרה.
״המקלחת פנויה״ אמרה לי.
חייכתי בהבנה ונפנפתי להם.
המלתחות של פלג הנבחרים היו הרבה פחות מהודרות משל חדרי בית הספר או של אולם הספורט בפרט, ובשל הלחץ ההמתנה הייתה ארוכה.
לכן נהגתי להמתין לסוף האימונים לפני כנס סיכום היום כדי לשטוף מעלי את התשישות והזיעה.
איזבלה הייתה מבקרת אותנו בכל יום ואפילו מעבירה לנו שיעורים עיוניים ואוריון היה מופקד על כולנו, תוך מתן הוראות ברורות למנהיגים: ״התאמנו עד הסוף״. 
המקלחת בהחלט הצליחה להחיות אותי מחדש, מוחה מגופי את כל מכאובי היום, הזיעה החמה, התשישות המכניעה והעייפות המסחררת.
שטפתי את ראשי וחשתי כאילו התעוררתי ליום חדש.
יצאתי כשמגבת לבנה וקצרה סוככה על גופי, סירקתי את שערי ואספתי אותו לחצי קוקו מרושל ורטוב.
נדרכתי ובמהירות שלפתי את הסכין החדה והכופה שנשאתי עימי לבקשתו של ת׳ור, הסתובבתי וכיוונתי אותה קדימה.
״הבהלת אותי״ מלמלתי לת׳ור שיצא גם הוא מהמקלחת כשמגבת זהה לשלי נכרכה סביב שולי מותניו.
בלעתי את רוקי במבוכה.
״שכחתי שאת כבר לוחמת ושאסור להפתיע אותך מאחור״ הוא צחקק בחום.
התרקכתי למראה פניו הרגועות.
״זה באשמתך, אתה יודע״ אמרתי והרמתי את הסכין שביקש ממני לשאת עימי.
״אני לא מתחרט על זה״ הוא השיב בשלווה.
״אתה לא מתחרט על כלום״ חייכתי.
״לא נכון…״ השיב.
״לא?״ שאלתי בתדהמה.
״יש משהו אחד שאני מתחרט עליו…״ מלמל מבלי להביט בי.
״אני מקשיבה״ השבתי ברוך.
״אני… אני יודע שלפעמים אני נוקשה ומסיק מסקנות סתם… אני רק שמח שאת יודעת איך להתמודד איתי טוב…״ הוא לפט את ידי והניח אותה על ליבו כך שחשתי בפעימותיו המואצות.
הידקתי את המגבת לגופי.
״יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגשים איתך, בחיים אחרים, חופשיים יותר והנה אנחנו, תחת מסגרת כזו, עם תנאים ומשימות גורליות שגובלים אותנו, לפחות אנחנו יחד אבל אני תוהה לכמה זמן״ הוא אמר, מעלה את ידי אל צווארו.
חשתי בחום גופו למגעי.
״לתמיד״ מלמלתי בבטחה.
״אני מקווה…״ הוא חייך.
״אני מתחרט על זה שבעבר, ברגעים שהיית זקוקה לי כמו במקרה עם אלק, לא הייתי שם, באותו הזמן לא היה לי את האומץ להגיד לך עד כמה אני אוהב אותך… ואני מתחרט על זה ככה שאני מבטיח לך, בכל הזדמנות שתהיה לי, אני לא יגרום לך להטיל ספק באהבתי אלייך…״ הוא הסביר, אוחז בידי, מצמיד אותה אל לחייו ונושק לה באיטיות וברכות, כשהוא מביט בעיני בצורה כה אינטימית שגרמה לי לרעוד.
״החל מעכשיו…״ הוא לחש.
״עכשיו?, בזה הרגע?״ מלמלתי כשבויה בכישוף.
״בזה הרגע…״ הוא השיב, שפתיו מחליקות על פרקי ידי.
הצטמררתי.
״עכשיו זה לא זמן טוב…״ גמגמתי.
״כל זמן הוא טוב לנשיקות״ חשתי בשפתיו של ת׳ור נמתחות לכדי חיוך משועשע.
״אין לך מושג…״ הוא לחש, נשימתו מדגדגת את עורי.
״באילו מקומות חלמתי לנשק אותך״ השלים את דבריו ומשך אותי אליו.
זרועותיו הונחו על מותני, מהדקות את אחיזתן כך שגופנו הוצמדו לכל אורכם.
גל חום שטף אותי, ברכינו החשופות נגעו וחזותינו התחככו.
״זה אחד המקומות?״ לחשתי בעת שהביט בי כמהופנט. 
״האמת שלא״ הוא השיב בצחקוק שהעלה חיוך על שפתיי.
החלקתי את ידי על חזהו, עולה באיטיות ללטף את שערו ועד כמה שיכולתי להגיע אל גבו.
הוא הסיט את שערי מצווארי והצמיד את מצחו אל מצחי, מתנשם אל שפתי.
עצמתי את עיני והתמסרתי לתחושה המרגיעה של שפתיו הנחות על שפתיו, נעות באיטיות, נוצרות כל רגע, מחליקות מטה אל צווארי, נושקות ומוצצות את עורי ברעבתנות וחוזרות בחזקה אל שפתי בנשיקות ארוכות, תובעניות ומתוקות.
הוא משך אותי מעלה, רגלי ניתקו מהרצפה ולפטתי את ראשו בחוזקה, נאנחת בהנאה סמויה.
״מספיק… מספיק!״ מיהרתי לומר, חשה במגבת ניתקת מגופי.
״מה קרה?״ הוא התעשת ושחרר את אחיזתו ממותני.
הסתובבתי אליו והידקתי את המגבת אל חיקי, מתנשמת בכבדות.
״אני צריכה להתלבש, תוכל לעזוב?״ שאלתי מבלי להביט בו.
הוא הנהן, נשק לכתפי בזריזות ויצא.
הנחתי את ידי על ליבי הפועם ונאנחתי.
התלבשתי בזריזות ויצאתי.
הבטתי במרון שנשק ללחיה של סילבר והתכוון לצאת.
האצתי את צעדי לקראתו ותפסתי בידו.
״רן, קרה משהו?״ שאל מרון, מבוהל כשהבחין בהבעת פני הרצינית.
״כן קרה״ אמרתי.
״אני מקשיב…״ מלמל ברצינות.
״בוא נצא החוצה, נדבר בפרטיות״ אמרתי.
יצאנו אל חצר בית הספר האפלולית.
״רן, את מלחיצה אותי, ספרי מה קרה״ האיץ בי בדאגה.
נשמתי עמוקות ויישרתי את מבטי אל עיניו.
״אני יודעת שאתה לא גיי״.