"dauntless " פרק 29

ת׳ור גונן עלי בגופו, ידו האחת אוחזת באקדח וידו השנייה אוחזת בסכין חדה.
ג׳ב עשה כמותו עם שיילין וסילבר נעמדה במרכז בעוד מרון הקשיח את פניו בעת ששלף חרב ארוכה ודקה כל כך שסרקה בכסף. הוא נופף בה וזו חצאה את האוויר ברשרוש קל.
הדבר שנראה לעינינו היה מזוויע במילה אחת.
כל הסובבים התכנסו במעגל סביב היצור ששינה את צורתו מאדם זקן ומכובד הלבוש בטוקסידו בצבע ארגמן ליצור מכליא שגיבש צורה מאלפי עקרבים שחורים.
בלעתי את רוקי.
לאט לאט היצור קיבל צורה קבועה ונראה כמו מומיה נוראית שמתכונה נראו עקרבים נעים, עם כל תנועה שלו צנחו העקרבים מטה והחלו לנוע בחדר.
״שימו לב מה יש סביב לרגליים שלכם״ הורה מרון.
ת׳ור הרים את אקדחו וכיוון לראש השד.
״לירות בו לא יהיה חכם, עקרבים יתעופפו לכל עבר!״ אמר ג׳ב.
״אהה באמת?, אני מצטער שעד עכשיו לא הכשירו אותי להרוג פאקינג שד!״ זעם ת׳ור בלגלוג. ידעתי שהוא חושש ונרתע מהכוח הלא נודע שיש לו יתרון על כוחותיו שלו.
רכנתי אל רגליו ושלפתי אקדח קטן שהוכבה בקרסולו.
מרון שלף שני סכינים והניח אותם בידיהם של ג׳ב ושיילין.
את אקדחו הוא הניח בידה של סילבר.
״תגני על עצמך״ הוא אמר במבט קצר שסרק את מבטה.
ששת ציידי השדים שדיברו קודם החלו לזנק ברחבי האולם, מנסים לקשור אותו ללא הועיל, לפגוע בו בסכינים חדות שרק התפוררו מטה בשובל של עקרבים.
אחת מהם אחזה במכחול שהשפריץ מעל ליצור צבעים עזים שלמרבה הפלא המיסו את עורו של היצור בצורה מעוררת בחילה.
״כדי להרוג שד צריך למצוא את הנקודה בגופו בה מתלכד כל הכוח בשדי שלו, החדירה לשם צריכה להיות חלקה ועדינה וכך אפשר להשמיד אותו, אם לא נשמיד את מקור הכוח השד ישוב לגבש צורה״, שמעתי את קסנדרה אומרת.
ליבי פעם בחוזקה כשהבחנתי בחלק מהנבחרים מסתתרים מתחת לשולחנות או עומדים מעליהם, חלק נעקצו וקיבלו טיפול רפואי מיידי אך כולם כאחד ירו ויידו סכינים אל היצור.
עקרבים פרצו כזרם של נהר על הרצפה.
הנקודה שבגופו… איזו?, איך היא נראית?.
סרקתי את גופו של הייצור שוב ושוב אך ללא הועיל.
ת׳ור ירה כדור אל תוך עינו של הייצור וג׳ב עשה זאת לעינו השנייה.
מרון זינק וחדה את ראשו ואילו שיילין וסילבר כיוונו לכיוון הלב אך דבר לא קרה.
עמדתי שם בפחד עצום ללחוץ על ההדק ואז ראיתי את זה.
סכין שכנראה עף בכיוון מוטעה נחת בידי.
סכין זהובה בצורת חץ עם להב מכסף.
הבטתי מטה ועיני נפערו.
בין כל ההמון ניסה עקרב זעיר ואדום למצוא את היציאה ולהבטיח את חייו של השד.
הבטתי בגוון האדום שלגופו וידעתי מה עלי לעשות.
צעדתי תחילה באיטיות ולאחר מכן זינקתי  עליו ותקעתי את הסכין הזהוב בגבו.
קול פיצוח נוסף נשמע ואור סגול שחור בקע מגופו של העקרב.
אורות הנברשת התלויה מעל התנפצו והתעופפו לכל עבר.
השתטחתי על הרצפה מגוננת בידי על ראשי.
השד התעוות, גופו החל להתפורר ועקרבים נמסו עם גופו לעיסה שחורה ומבעבעת שדעכה והפכה לאבק שדהה לאוויר.
שקט מצמרר שרר באולם, עיני כולם מופנים אל גופי ואל העקרב.
אט אט קבוצות של נבחרים החלו לצאת ממחבואם והחלו לסדר את המקום ולבדוק פצועים.
אוריון פיקד על התלמידים הנבחרים לפנות את הפצועים לחדר האחות ונעמי התלוותה אליהם.
שכבתי שם, בידי הסכין לצד גופתו של העקרב וחשתי כאב עמוק.
שמעתי את קולו של ת׳ור במעומעם, זועק לי, מחפש אותי.
״יש לנו עוד פצועה!״ קולו של מרון נשמע קרוב.
ידיים הונחו על הירך השמאלית שלי, כאב שפלט מפי צעקה, שיער זהוב מהול בדם והפנים המעודדות של ג׳ב שהחזיקו אותי בהכרה.
הכל קרה כל כך מהר…
שתיתי מים מקנקן שסילבר הביאה מאחד השולחנות, קסנדרה רכנה לצידי וביחד עם איזבלה הן שלפו את חתיכת הזכוכית העבה מהירך שלי וחבשו אותה.
״כל הכבוד לך רן״ אמרה איזבלה, קסנדרה הביטה בי בהכרת תודה.
״ילדונת, את גיבורה״ מרון הניח את ידו על כתפי בחיבה.
״אני לא ילדונת, אבל תודה״ עניתי בחיוך.
״הדאגת אותנו מאוד״ אמרה שיילין והניחה את ידה על ידי.
הבטתי בג׳ב והוא החזיר לי את החיוך המוכר והאהוב שתמיד גרם לי להרגיש שהכל יהיה בסדר.
נשאתי את מבטי אל גבו של ת׳ור, תוהה מדוע הוא מפנה לי את גבו בידיים שלובות.
״מה זה היה בדיוק?״ שאלתי.
״שד בדרגה שש, משנה צורה המסוגל לנתק את מקור האנרגיה שלו מגופו ולהבטיח את חייו גם אם ימות עוד עשרות פעמים, מזל שמצאת אותו״ הסבירה קסנדרה.
״כמה דרגות יש?״ שאלתי.
״שמונה״ השיבה קסנדרה.
״מממ״ מלמלתי.
״אני חושבת שיש לך ראות פנימית״ לחשה קסנדרה במבט מלא משמעות.
״שזה מה?״ שאלתי.
״אני חושבת שאת מסוגלת להבחין בנקודות מקור הכוח של השדים״ הסבירה קסנדרה.
״אולי זה היה מזל של מתחילים״ אמרתי בחיוך נבוך כדי להפחית את תשומת הלב.
״הצלת את כולנו חמודה״ היא הניחה את ידה החמימה על ברכי.
״אני מציעה שאנחנו נסדר כאן ואתם תתפנו חזרה אל חדריכם, אני מבקשת שתישארו מלוכדים יחד כקבוצה מכיוון שאתם תהפכו לאחים לנשק, את לוח המפגשים תחלק לכם מחר איזבלה אז תשנו טוב״ אמרה קסנדרה ולאחר חיוך קצר קמה לנהל את העניינים.
״אני אקח את שיילין לחדר שלה, שאעשה זאת גם לרן?״ שאל ג׳ב.
״לא, אני אקח אותה״ ת׳ור פצה את פיו לראשונה.
״בסדר״ נאנח ג׳ב בחוסר חשק.
״תרגישי טוב״ הוא לחש לי ונשק ללחי שלי קלות.
חייכתי בחיבה.
״בואי שיילין״ הוא אחז בידה והתכוון ללכת.
״ג׳ב?״ הסתובב ת׳ור.
״כן ת׳ור?״ נדהם ג׳ב.
״אני סולח לך, אבל זו ההזדמנות האחרונה״ אמר ת׳ור בחצי חיוך.
״אני מעריך את זה״ השיב ג׳ב בחיוך מרוצה ולאחר עוד מבט קצר עזב את האולם.
הקלה שררה בליבי והנחתי לגופי להרפות מהמתח שאפף אותו.
״אני אשאר לעזור לנקות, תרגישי טוב רן״ אמרה סילבר בחיוך.
״תשמור עליה ת׳ור״ היא הניחה את ידה על כתפו.
הוא הנהן בשתיקה מבלי להביט בי.
השפלתי את מבטי אל רגלי החשופות מלאות השריטות.
נאנחתי בכאב.

מנקודת המבט של סילבר:

צפיתי בת׳ור שערסל את גופה השברירי של רן בזרועותיו והוביל אותה בגב זקוף אל היציאה.
רציתי בסתר ליבי שיהיה מישהו שיוכל לערסל אותי כך בזרועותיו כשאבקש.
באנחה ניגשתי לעבודה.
אספתי שברי זכוכיות, טיטאתי, זרקתי כלים שבורים, סידרתי את השולחנות והכיסאות הנפולים בשתיקה.
ניסיתי להגיע לחתיכה עבה של זכוכית שנתקעה בקיר וקיפצתי מעלה כדי להגיע אליה אך ללא הועיל.
לפתע בעת שקפצתי הצלחתי להגיע אליה ושלפתי אותה בחוזקה מהקיר.
הזרועות שהרימו אותי ואחזו במותני הניחו אותי בחזרה על הארץ.
הסתובבתי ונרתעתי לאחור.
״תודה״ סיננתי למקום שהביט בי בעניין, על שפתיו מעין חיוך משועשע.
״אני מצטערת על פליטת הפה שלי, אני מניחה שאתה והחבר שלך שמרתם את זה בסוד, הייתי צריכה להניח לך לספר לחברי הקבוצה כשיגיע הזמן, אבל לא רציתי שהם ידברו על זה בצורה מזלזלת כי אנחנו נפעל הרבה יחד, אז ניסיתי להגן עלייך, תסלח לי״ מלמלתי במהירות.
״החבר שלי?, מה?״ הוא נראה מופתע.
״כן ההוא מהשירותים, אני כל כך מצטערת!״ התנצלתי.
הוא פרץ בצחוק.
״אהה אז כולם כבר יודעים?״ נדהמתי.
״יודעים מה?״ הוא שאל בגיחוך.
״שאתה גיי ושיש לך חבר״ השבתי.
״את מטורפת?!, אני חושב שלא הבנת דברים נכון והם הטעו אותך…״ הוא אמר.
״זה אומר ש?״ שאלתי בבלבול.
״זה אומר ש…״ הוא פתח את פיו לומר ואז נעצר כשפניו ופני במרחק של מספר סנטימטרים. המבט על פניו השתנה לחצי חיוך כאשר סרק את פני בעניין ובחן את כולי ולאחר מכן הבעה רצינית כבשה את פניו.
הבטתי בו בשאלה, ממתינה שיסביר.
״זה אומר ש…״ הוא עצם את עיניו ובלע את רוקו.
״אני מקשיבה״ האצתי בו.
הוא פקח את עיניו, מביט בי בנחישות.
״אני גיי״.

מנקודת המבט של רן:

חום גופו של ת׳ור היה הדבר היחיד שהרגיע והאיץ את קצב ליבי.
בעודו כה קרוב לגופי, רגשותיו מרחיקים אותו ממני.
הוא לא הביט בי מהרגע שחבשו את ירכי.
כעת עמדנו בפני דלת חדרו בשתיקה.
״את יכולה להגיע למפתח בכיס האחורי שלי?״ הוא שאל, מבטו נעוץ בדלת.
שאפתי אוויר וניסיתי למתוח את ידי אל הכיס האחורי במכנסיו ושלפתי את המפתח.
״תודה״ הוא אמר ופתח את הדלת.
הוא הניח אותי על המיטה ונעל את הדלת.
״מחר אני אבדוק איך את מרגישה ואם את מסוגלת ללכת, אני אשאר איתך עד שתחלימי״ הוא אמר.
״תודה ת׳ור״ אמרתי.
הוא הניח את הפיג׳מה שלי לצד המיטה ורכן להסיר את נעלי.
״אני יכולה להסתדר מכאן״ אמרתי.
הוא הנהנן ונכנס אל חדר האמבטיה מבלי לומר מילה וכן גם מבלי להביט בי.
נאנחתי בכאב, הסרתי בעדינות את שאר חלקי התחפושת ואספתי את שערי לקוקו גבוה ומרושל.
זרקתי את הפיג׳מה על הרצפה וצליית אל ארונו של ת׳ור, שולפת מתוכו חולצה מכופתרת לבנה. ששימרה את ריח גופו.
עטיתי אותה על גופי וצלעתי בחזרה למיטה.
הצמדתי את החולצה אל אפי ובכיתי לתוכה כאילו הייתה חזהו של ת׳ור.
לאחר מספר דקות יצא ת׳ור מהחדר במכנסי טרניג, חזה חשוף ומגבת קטנה שנכרכה סביב צווארו.
״מה את עושה?״ הוא שאל, סורק את גופי.
״משמרת את הריח שלך״ עניתי לאחר מספר דקות של שתיקה מתוחה.
״למה?״ הוא שאל.
״כי אתה כועס ולא אומר כלום, אתה לא מביט בי אז הנחתי שגם לא תתקרב אלי״ אמרתי.
הוא נאנח.
״אני יודעת שמה שעשיתי היה פזיז והתרחקתי ממך מבלי להודיע ושיכול היה לקרות לי משהו נוראי יותר אבל הייתי חייבת להפסיק את זה, פחדתי שיקרה לכם משהו״ הסברתי.
״אני בסך הכל פוחד, כי היום יכולתי לאבד אותך וזו אפילו לא הייתה משימה ונפצעת ככה, אז מה אני אמור לחשוב?, מה יהיה בהמשך?… אם תמותי לי אני לא אוכל לשאת את זה רן״ הוא אמר בקול נמוך.
״אני יודעת, אני מצטערת אבל גם עלייך רציתי להגן״ מלמלתי.
״אני לא זקוק להגנה… רק בבקשה תהיי זהירה יותר״ הוא ביקש.
הנהנתי.
״עד כמה זה חמור?״ שאלתי, מזדקפת ומנסה להביט בפציעה.
ת׳ור התיישב לצידי, מניח את רגלי על רגליו ובוחן את התחבושת בעיניו.
״אני מניח שתישאר צלקת אבל הכאב יעבור אולי מחר״ אמר.
הנהנתי.
״תרצי שאני אשים לך מכנסיים נוחים?״ הוא שאל במבוכה.
״אהה לא״ הסמקתי.
״נוח לי ככה״ הוספתי.
״את מנסה לפתות אותי?״ הוא רכן אלי, סורק את גופי.
״עם תחפושת ושריטות של דם מגליד? לא נראה לי״ אמרתי במבט נכלם וחיוך משועשע.
״לא, עם החולצה שלי והתחתונים שלך״ הוא לחש לי.
״אל תיתן לזה להפריע לריכוז שלך״ אמרתי.
״מממ מאוחר מידי…״ הוא לחש לי.
ידיו החליקו לאורך רגלי, חופנות את ירכי הפצועה בעדינות.
״היום יכולת להסתכל למוות בעיניים וזו הייתה יכולה להיות הפעם האחרונה שאני אי פעם אוכל לאחוז בך ככה, אני לא מתכוון לבזבז עוד זמן״ הוא אמר.
״מממ״ עיקמתי את שפתי בחשש.
הוא רכן לנשוק לירך שלי, כאילו נשיקתו הייתה יכולה לרפא את הפציעה.
״אני מרגיש את הלב שלך פועם בחוזקה אבל אני לא שומע את הקול שלך״ הוא לחש לי.
גלגלתי את עיני ומשכתי במגבת שסביב צווארו כדי לנשוק לו.
״בלי נשיקות על השפתיים״ הוא לחש לשפתי.
״תפסיק לענות אותי״ התגזתי.
״ברגע שתשחררי את הקול שלך״ הוא לחש, רוכן לנשוק לצווארי.
בלעתי את רוקי במבוכה.
ידיו נחו בצידי מותני, קרובות לעורי.
ריח שערו התערבל באפי ושפתיו נשקו לעורי כך שצמרמורת חלפה בגבי והרעידה אותי.
תחילה הנחתי לנשימתי להישמע וחשתי באצבעותיו פורמות את הכפתורים בחולצתי, כפתור אחר כפתור עד שזו החליקה מכתפי.
פיו נשק לזוויות פי, מחליק מטה ומטה.
״אני עדיין לא שומע רן״ הוא לחש לי.
פלטתי אנחה קלה כאשר שפתיו נשקו לסנטרי ובאותה שנייה פיו טרף את פי בחיוך של שביעות רצון.
בכל סערת הרגשות שהתחוללה בבטני תהיתי אם כל מאורעות היום היו חלק מחלום אחד גדול.
מגעו של ת׳ור עורר אותי לחיים כך שאלו לא יכלו להתערבב עם מחשבותי.
המציאות והדמיון התלכדו יחדיו ויצרו גוון שונה וחדש לחיי.