"dauntless" פרק 23

אני לעולם לא אניח לקארן או לאלק, בין אם לחוד או בין אם יחדיו לקלקל את מצב רוחי או לחבל בדייט שלי עם ת׳ור.
קבעתי בליבי בנחישות והחלטיות.
סיסמתי לסילבר הודעה ארוכה, מעדכנת אותה בפרטים ומודה לך על המסעדה ועל הארוחה.
לאחר שזו הנמרצת גבתה פרטים מכל כיוון יכולתי להניח את הטלפון בצד ולהביט בת׳ור שנהג בערנות ומיומנות בחזרה אל בית הספר.
״שאקח אותך הביתה?״ הוא שאל.
״מממ זה תלוי, אתה רוצה לקחת אותי הביתה?״ שאלתי בילדותיות.
״את יודעת שלא״ הוא חייך בהתגרות.
״אוקי אז ניסע אלייך״ השבתי.
הוא נראה מופתע כאשר לפתע לחץ בחוזקה על הבלם והרכב כמעט עט קדימה.
״בזהירות!״ הערתי לו.
״את רצינית?״ הוא שאל מחויך.
״כן״ צחקתי.
הוא אחז בידי ונשק לפרקה ואז פשוט חפן אותה בלחיי ונהג במרץ.
התקשרתי להודיע לאיזבלה שאשאר עם ת׳ור ולאחר מספר תלונות, הזהרות ומחאות היא הסכימה לעדכן את סבתי בתנאי ששני שומרים מיומנים יעמדו לצד הדלת החל מהשעה אחת.
״בסדר דודה… בסדר… הבנתי, לא יקרה כלום!, כן אנחנו זהירים… לא במובן הזה!… אוי, טוב… תודה… להתראות מחר״ דיברתי אל הטלפון וניתקתי את השיחה, מגלגלת עיניים בעייפות.
״דואגת יותר מידי?״ הוא הקניט אותי.
״אין לך מושג כמה״ אמרתי ברוגז.
הוא החנה את מכוניתו בחנייה תת קרקעית שרק כעת הבחנתי במקום הימצאותה החשאי ששכן מתחת למגרש הספורט.
״עלמתי…״ הוא אמר במבטא בריטי כבד, מחווה בידו לעבר היציאה ומרכין את ראשו בכבוד.
אחזתי בידו שהוצאה לי ויצאתי בחינניות מוגזמת מהרכב.
פרצו בצחוק היסטרי ומתגלגל.
״יש לך מיטה נפרדת?״ שאלתי.
״ברצינות רן?״ הוא שאל בהרמת גבה מתוסכלת.
״מה?״ התגוננתי.
״היופי בזה שחברה שלך ישנה אצלך הוא ששניכם יחד באותו המיטה ובמקרה שלי היא מספיק גדולה אז אל תדאגי״ הוא אמר.
״אוי איפה שמעת את זה?, אני לא דואגת לגודל, שלא יהיו לך כל מיני ציפיות הלילה כן?״ מלמלתי באזהרה, נבוכה מעט.
״קבענו מה שקבענו, הסכם זה הסכם זוכרת?״ הוא אמר, מדלג במהירות מעל כל שתי מדרגות.
״אם אתה אומר, מה קרה ל׳אני רוצה לנעול אותך איתי ולהוכיח לך כמה אני אוהב אותך׳?״ אמרתי בעוקצנות, חוששת מעט.
״מצחיקה שכמוך, יש לי הרבה דרכים לעשות את זה, לא הכל חייב להתבטא בנשיקות… אבל גם זה, שלא תחשבי שלא וזה עד שתגידי מספיק…״ אמר ת׳ור במאמץ להסיר דאגה מליבי.
״אוקי, שכנעת אותי״ אמרתי בשביעות רצון.
הוא ניגש לפתוח את הדלת והניח לי להיכנס ראשונה, לאחר מכן נכנס גם הוא ונעל את הדלת.
הנחתי את חפצי בפינה, חולצת את נעלי לאחר ניעור זריז של החול דרך החלון הצר.
״אני חושבת שאנחנו זקוקים לאמבטיה נוספת…״ מלמלתי.
הוא הנהנן.
״תרגישי בנוח, אני אלך למלתחות ואשאיר לך כאן בגדים לשינה״ אמר ת׳ור.
״למי עוד יש את המפתח לחדר שלך?״ שאלתי מפוחדת.
״רק לי אל תדאגי, אני אחזור מהר״ הוא השיב בעודו אורז מספר חפצים.
״בסדר…״ הנהנתי ונכנסתי אל חדר האמבטיה.

כאשר יצאתי כשלגופי בגדיו של ת׳ור, תליתי את שמלתי וארזתי את חפצי, מכינה בצד בגדים למחר ומסירה את האיפור מפני.
סירקתי את שערי בעודי מזמזמת לחן ישן כשלפתע נפתחה הדלת ות׳ור נכנס במעט ביישנות כשהוא לבוש במכנס טרניג אפור, חזהו השרירי בולט וחשוף, שערו לח ומגבת כרוכה סביב צווארו וגופו מעלה נינוחות נעימים.
״התגעגעת אלי?״ הוא אמר מנגב את שערו.
הנחתי את המגבת שלי על המיטה וניגשתי אליו, מזדקפת מעט ומייבשת את שערו במגבת שלו.
הוא הביט בי בריכוז, בעניין בעודי מניעה את ידי בנמרצות.
״הבגדים שלי יפים עליך״ הוא העיר.
כמעט שכחתי מהגופייה הארוכה ולהבנה שכיסתה כמעט את כל גופי ומהז׳קט האפור שבא מעליה.
״כי הם ארוכים מידי״ השבתי בצחקוק.
״תודה…״ הוא מלמל כשסיימתי ותליתי את המגבת שלו על הכיסא.
״תני לי לעשות את זה בשבילך…״ הוא אמר, שולף את המגבת שלי מידי, מושיב אותי על המיטה, מתיישב לצידי ומייבש את שערי בעדינות.
״זה נעים…״ מלמלתי ברוגע, עיני עצומות, מתמסרות לתחושת הליטוף.
לפתע חשתי במגע שפתיו על מאחורי צווארי וליבי החל לקפץ.
״זהו״ הוא אמר, מתרומם ומסדר את השמיכות.
נכנסתי לשכב לצידו לאחר שכיבה את האורות ונותרנו עם אור קטן, זהוב וחמים.
הוא כרח את זרועו סביב כתפי והניח לי להתפרק בעייפות על חזהו.
״היה לי כיף היום…״ הוא לחש באוזני.
הנהנתי והתנצלתי שנית.
״אני שמח שאת לצידי, את יודעת כמה דאגה הוסרה מליבי? אין לך מושג אפילו…״ הוא צחקק, קולו מלטף את אוזני, מעביר צמרמורות בגבי.
הנחתי לאצבעי לטייל על חזהו החשוף ולצייר צורות בלתי נראות.
״תכתבי משהו״ הוא לחש לי עמוקות.
התיישרתי מעט ושרבתי באצבעי ׳אני אוהבת אותך׳.
״גם אני אוהב אותך״ הוא השיב לי בחיוך.
״אתה ממש טוב בזה״ ציינתי במבוכה.
״בזה ובעוד הרבה דברים״ הוא השיב, גוון קולו מחוספס, כנראה מתשוקה.
בלעתי את רוקי, כל כך רציתי לשבור את המתח המיני המעיק הזה.
אצבעי החליקה על חזהו, הפעם מעלה  יותר ושרבתה באיטיות את המילים ׳נשק אותי?׳.
התיישרתי עד כדי ישיבה, הז׳קט הרחב החליק מטה וחשף את כתפי. הבטתי בו בתמיהה.
הוא סקר אותי, מתלבט ויכולתי לנחש שהוא ללא ספק הבין את מה שכתבתי.
״את בטוחה?״ הוא שאל, מהסס.
נשכתי את שפתי התחתונה והנהנתי בחיוב.
העברתי את רגלי השמאלית לצד גופו כך שהנחתי לעצמי להתיישב עליו, רגלי החשופות בצידי מותניו.
הוא הביט בי בכמיהה, שוכב תחתי ברוגע, יכולתי לשמוע אותו בולע את רוקו, דבר שהעלה על שפתי חיוך משועשע ושובבי.
החלקתי את ידי האחת לאורך חזהו ואת ידי השנייה קברתי שערו.
ידיו נעו באיטיות, מלטפות ברכות את אצבעות רגלי, עולות לירכיי.
רכנתי אליו, מניחה לז׳קט לצנוח מטה ולחשוף כתף נוספת שלי, אך בסתר ליבי הייתי אסירת תודה על הגופייה הלבנה שסוככה עלי.
שפתי רפרפו על שפתיו, נוגעות- לא נוגעות, נעות מעט ומתרחקות, נושקות ברכות לסנטרו, מקיפות את השפתיים המשתוקקות שלו.
ידיו החליקו מעלה אל מותני, אצבעות קרירות קילפו מעלי את קצות הגופייה, סילסלו אותן וגלגלו בידיו, מרימות אותה מעל בטני ואז מושכות אותה מטה, מצמידות את גופינו.
על שפתיו הופיע חיוך קטן וזדוני.
בהתגרות חזרה, לפטי את ראשו ושיקעתי את שפתי בשפתיו, מנשקת בחוזקה, בהתעמקות כמעט חייתית.
חשתי בידיו מלטפות, מחליקות ונוגעות, כאילו חומן הושרה בכל גופי.
בטני פרפרה וכל עורי עיקצץ ולהפתעתי זה הרגיש כל כך נעים ומרגיע.
הנחתי לו לגהור מעלי בנשיקות, ידיו על מותני עולות ויורדות אל רגלי.
״רן… מספיק״ הוא לחש באוזני מתנשף.
הנחתי את ידי על חזהו שעלה וירד בפרעות, חשה בדופק ליבו.
חייכתי בסיפוק.
״אז למה אתה לא מפסיק?״ שאלתי בלחישה, חשה בידיו אוחזות במותני, מלטפות את שולי בטני.
״כי אני לא רוצה…״ הוא צחקק.
״רק תגידי…״ הוא לחש לי.
הבטתי בעיניו הפראיות מתאווה וכלל לא חששתי.
נצמדתי אליו, נושקת פעמים לצווארו.
״עדייו לא…״ לחשתי.
הוא נאנח ולאחר שסרק את צווארי בנשיקות זעירות ומדגדגות חזר למקומו ונעמד.
״ת׳ור…״ מלמלתי נבוכה.
״אני חושב שאנחנו באמת נצטרך מיטות נפרדות…״ הוא הביט בגופי השכוב.
צחקתי והתיישרתי במקומי.
״אני מצטערת… נראה לי שאתה זה שצריך להגיד לי מספיק״ ציחקקתי מבויישת.
הוא גיחך והתיישב לצידי, מסדר את הז׳קט הנפול ומכסה את גופי בגופייה הלבנה.
״לכי לישון רן…״ הוא מלמל ונשק למצחי.
הנהנתי בצייתנות וכרעתי לשכיבה.
זה היה הלילה השליו והרגוע ביותר בכל חיי, ששכבנו כך, גב אל גב, חולקים חלומות אחד על השנייה.

למחרת נפגשתי עם ג׳ב בחדר הטקסים.
ההיכל הענקי היה נטול צופים, מחא בכיסאות אדומים כמו תיאטרון ממאה קדומה.
במרכז הבמה עמד פסנתר וג׳ב ניגן מנגינה לא מוכרת באי שקט.
הכל סביבי היה חשוף והאור הלבן היחיד נשפך על הפסנתר המהודר והבוהק.
הלכתי בעקבות האור, יורדת במדרגות.
עליתי במדרגות אל הבמה והמתנתי בשתיקה עד שזה סיים את נגינתו.
מחאתי כפיים בהתלהבות, עיני מלאות הערכה.
הוא נעמד מולי כשהבחין בי, מחייך כמקבל את המחמאה.
״רצית לראות אותי?״ שאלתי שאלה רטורית.
התיישבנו אל מול הפסנתר.
״בנוגע לאתמול…״ הוא פתח.
״אני מבינה שאתה בטח כועס עלי על החיטוט וחוסר הפרטיות שלך, חשבתי שזה יועיל, פחדתי לאבד אותך…״ פלטתי במהירות.
״זה באמת הועיל…״ הוא השיב בחיוך מאוהב.
״באמת?״ השתנקתי.
הוא הנהנן ואמר ״אני ושיילין החלטנו לתת לזה ניסיון… דיברנו על הכל… והכל בזכותך… אז תשכחי מלאבד אותי״.
צחקתי באושר.
״אני מפחדת שיום אחד תיעלם כי לא תרצה להיות עוד ידיד שלי… אז פחדתי שאני עלולה לאבד אותך כך או כך…״ הסברתי.
״בהתחלה אני מודה שהתאכזבתי והתרגזתי, חשבתי לעצמי איך יכולת לחשוב שאני יכול לאהוב אותה יותר ממך…אבל הבנתי שהגשמת לי חלום ישן… ושאני עדיין יכול לאהוב אותך כידידה״ הוא הסביר את עצמו.
הנהנתי וחייכתי כמבינה, חוויתי בעבר את רגשותיו.
״אז תודה וסליחה״ הוא אמר.
הסרתי את הטבעת שנתן לי והנחתי אותה על גב הפסנתר.
״לבחירת ליבך…״ אמרתי.
״היא רק שלך״ הוא סירב.
״טוב, אני אשמור עליה עד שתצטרך אותה, זו מזכרת שלי ממך למקרה שיקרה משהו…״ אמרתי בחיוך וענדתי אותה בחזרה.
הוא צחק בחיבה.
״אני הדבר הכי בטוח שלך כרגע, יותר מקירות הבית שלך, תזכרי את זה״ אמר.
חייכתי בנחמה.
״לא אשכח״ הבטחתי.
״רן!!!״ ת׳ור התפרץ אל החדר, מפר את השקט ששרר וגרם לי ולג׳ב לעמוד בבהלה.
הוא ניגש אלינו, סוקר את ג׳ב במבטו ואז מביט בי במבט מטורף מכעס.
עיניו נצצו בזעם, שערו הפרוע הזדקר לכל עבר והוא עמד דרוך בצורה שהטרידה את נפשי.
״מה קרה ת׳ור?״ שאלתי במתח.
״למה לא סיפרת לי שאלק חזר להציק לך?!״ הוא פלט בכעס.
״לא רציתי להדאיג אותך… האמת שלא מצאתי את הרגע הנכון, התכוונתי לספר…״ מלמלתי נואשות.
״למה?, מה הוא עושה?״ התערב ג׳ב.
הבחנתי בהם כשהחליפו מבטים מתוחים ונרגזים.
״תענה ת׳ור!״ קראתי.
ת׳ור השפיל מבט מיוסר לרצפה ונאנח.
״הוא טוען ששכבתם״.