Dangours feeling 2

תרזה עבדה במרץ על המחשב מנסה לשכוח מהעובדה שלצידב יושב ובוחן את עבודתה אדם שבבירור היא הייתה מטרד עבורו. השעה הייתה שעת אחר הצהריים וג'ונתן והיא לא החליפו מילה מיותרת מעבר לסידורי עבודה והסברים כאלו ואחרים על השימושים השונים בתוכנות האופיס והדרישות של המנהלים.
ג'ונתן לא היה טיפש כלל וכלל ואף היה פעמים רבות כמה צעדים לפני תרזה. "בן כמה אתה בכלל?" שאלה תרזה בזעף בעודה מתקתקת את הנתונים ומעבדת אותם לכדי טבלה. הוא היה נראה המום מהשאלה לרגע אבל לאחר השתהות קצרה ענה "בן תשע עשרה" אמר בקצרה. תרזה הביטה בו בהתרשמות . הוא גם היה סוג של גאון בידיוק כמוה.
היה נראה שהוא עומד להוסיף משהו אולם בבת אחת תרזה השתנקה, משהו בעיניו של ג'ונתן השתנה. ונעלם בידיוק באותה המהירות בה הופיע. זה היה זיק מסוכן אולם היא יכלה להישבע שעיניו השחורות הכילו בתוכם גם את הלחמית כך שעיניו היו שחורות לחלוטין. אולי זה היה תעתוע של האור?
"אתה מרגיש טוב?" שאלה בחשש, בעודה שולחת את ידה אט אט אל עבר האייפון ומסמסת במרץ לאריקה על מה שזה עתה ראתה.
ג'ונתן היה חד הבחנה וחטף את הפלאפון בזריזות.
"מה נראה -" עמדה תרזה לצרוח עליו אולם כעת היא ידעה שעינייה לא הוליכו אותה שולל. עיניו של ריק היו שחורות כלייל . הוא קם בזריזות ובתנועות מהירות יצא אל עבר המעלית. ותרזה המכושפת בעקבותיו.
הם צעדו פנימה אל המעלית שבעת ובעונה אחת סגרה את דלתותיה ועצרה מכלל פעילות.
תרזה נשענה על קיר המעלית ונשמה בבהילות, מחפשת בעיניה כל דבר שיכול לשמש אותה כהגנה.
אולם כל מה שיכלה לעלות בדעתה היה
צרחה מקפיאת דם נשמעה . לקח כמה דקות לתרזה לקלוט שזאת הייתה היא שצרחה בעוצמה כזו, ודבר שני שג'ונתן חסם את הפה שלה עם ידו.
פניו היו כה קרובות לפנייה, הוא היה יפייפה ומסוכן בבת אחת. הוא הוריד את ידו מפיה ובחן אותה במבט חודר "את הולכת לצרוח עוד פעם?" שאל בקול נעים להפליא. "ל ל לא" צייצה.
"יופי" אמר והביט בה בנועם , "עכשיו, מה את בידיוק?" חקר אותה. "מה אני?!" הטיחה בו , הוא חולה על כל הראש!
"אתה , אתה- העיניים שלך הם . אני לא יכולה אפילו; מה אתה לעזאזל?!" אמרה ברוגז. היא עמדה ושילבה את ידייה כמו ילדה מרדנית וג'ונתן חייך את החיוך העקום שאיכשהו עכשיו הסתדר בפניו המקסימים.
"אני לא יכול להגיד לך, אבל אני סקרן לדעת איך את היחידה שרואה. גם יפייפיה אבל גם חצופה ועדיין מאוד מסתורית" מלמל כמעט לעצמו.
אני ? מסתורית? הוא זה שצץ פתאום משום מקום. "לא קראת לי נכה לפני כמה שעות? " תבעה לדעת.
ג'ונתן חייך חיוך שחצני "אולי, אבל לא ידעתי שאת יכולה לראות אותי" אמר בהנאה.
לתרזה היה נמאס היא ניגשה ללחוץ על הכפתור שיחזיר את המעלית לפעילות אולם ג'ונתן הדף אותה והצמיד אותה לקיר. "די" נזף בה ברוגז קל.
"לא רוצה" השיבה לו עצבנית והחלה להכות אותו בחזהו מנסה לדחוף אותו אחורנית . אולם , ללא כל הצלחה. באותה המידה היא יכלה לנסות להדוף אחורנית קיר בטון.
ג'ונתן צחק ותרזה קפאה במקום, הצחוק שלו היה מכשף היא רצתה לפתע לשקוע בחום גופו להעביר יד בשערו ולנשק אותו עד שלא תוכל עוד לנשום. היא הרגישה את עפפייה נסגרות בעוד היא התקרבה אליו… ובבת אחת נהדפה אחורנית . מה היא עושה?! חשבה לעצמה בבלבול . הרגשות שהרגישה היו שילוב של פחד טהור עם תשוקה מטריפה.
תרזה הכתה בכפתור המעלית לפני שיהיה מאוחר מידי וג'ונתן נעץ בה את מבטו, עיניו חזרו להיות שחורות אולם הדריכות והנכונות של תרזה לבעוט בו ולצרוח בעודה נסה על נפשה לא עזבה אותה. הוא לא ניסה לחסום את דרכה החוצה בעוד היא חלפה על פניו , משהו בתוכה גרם לה להסתובב אליו.
הוא צמצם את עיניו ונראה עויין יותר מהרגיל.
"אני אגלה מי אתה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאני אעשה" התריעה בו.
ג'ונתן התקרב אליה בצעדים בטוחים, תרזה הרגישה לשנייה את העיניים של כולם ננעצים בהם כשהשנחים יצאו מן המעלית ונעמדו אחד אל מול השנייה. כה צמודים הם היו שתרזה יכלה להרגיש את נשימותיו של ג'ונתן , בעוד הוא לחש לה "אם תנסי למצוא מה אני, ומאיפה באתי זה מאוד יכול להיות הדבר האחרון שתעשי" אמר לה באיום.
תרזה הביטה בו נחושה "אני מציע פשרה, חברות תמורת הפחתת עויינות מצידי ואת פשוט תתעלמי ממה שראית פה , ממה שראית בטעות, ובתמורה לא תיפגעי? " הציע בנדיבות.
תרזה חייכה, ולחצה את ידו המושטת של ג'ונתן.
"נחתום את זה בהזמנה אלי הבייתה לראות סרט עם גלידה ופופקורן בסוף השבוע?" שאלה בעינייניות.
"עשינו עסק" אמר ג'ונתן ופנה אל השולחן.
תרזה חייכה לעצמה, שום סיכוי שהוא יתנהג כמו פסיכופת לפני דקה ודקה אחרי מתקתק כמו מרמלדה. היא תגלה מה היא ראתה בידיוק גם אם זה יהיה הדבר האחרון שהיא תעשה. לשם כך היא צריכה להתידד איתו קודם.
'שמור את החברים שלך קרובים ואת האוייבים שלך עוד יותר קרובים' אמרה לעצמה בעודה צועדת בקלילות חזרה אל המשרד. מוכנה לפתור את התעלומה שקוראים לה ג'ונתן ווייט.