Dance for me- פרק 4 (ארוך, אחרי הרבה זמן)

*מנקודת מבט כללית*
מייגן יצאה מהמכונית, מניחה את משקפי השמש בענייה הירוקות, שיערה בצבע החום והגלי התנופף ברוח. היא הורידה את האוזניות מאוזניה בוהה בשדה התעופה הגדול.
"גברת מרקר (פתאום שמתי לב שזה מרקר {כאילו דגשן} אבל זה לא זה ניקוד אחר..) את רואה את חברותיך?" שאל הנהג.
"שניה אני יתקשר אליהם" ענתה מייגן והתקשרה.
"כן, הגעתי, בדיוטי פרי אה?, לא! לי שלא תעזי!, טוב, כן זאת אני, עזבי אותך מהמזוודה ובואי כבר!, אה טוב, ביי" אמרה מייגן בעוד היא מביטה סביבה.
"אתה יכול ללכת, אני יסתדר לבד" אמרה מייגן לנהג והחזיקה בידה את המזוודה הצבעונית שלה.
"גברת מרקר, אמך ואביך מסרו להתקשר אליהם כאשר את מגיעה, תשמרי על עצמך" אמר הנהג.
"אוקיי, להתראות" אמרה מייגן והתקדמה אל תוך שדה התעופה.
*מנקודת מבטה של אליסון*
"זאת היא, לא זאת לא, זאת היא!, לא זאת לא, זאת היא זאת היא!, אה לא.." אמר מארק בלי הפסקה.
"יואו מארק אולי תסתום!" צעקתי עליו.
"זאת היא!" צעקה לי.
"גם התחלת?" שאלתי והסתובבתי כאשר לי התחילה לרוץ. הפעם באמת זאת הייתה היא, מייגן.
"נה נה בננה!" אמר מארק ורץ גם הוא ואני אחריו.
"היי" אמרתי וחיבקתי אותה.
"היי מה אתה עושה פה?" שאלה מייגן את מארק. מארק הוא בכיתה שלנו, הוא ידיד מאוד טוב שלנו.. יש לו שיער פרוע ודי ארוך בצבע חום, עניים כחולות ירוקות כאלה והוא גבוה, כמעט כל הבנות בשכבה מאוהבות בו.. יש מצב שגם מייגן, כי הם ממש קרובים..
"סתם באתי להיפרד מידידה, קוראים לה מייגן מכירה?" שאל מצחקק וחיבק אותה.
"יאללה שופינג?" שאלתי.
"לא כל כך מהר! מייגן מאיפה המזוודה?" אמרה לי עצבנית.
"מספרד, עכשיו שתקי!" אמרה מייגן ורצה לחנויות וכך גם אני ולי. עשינו שופינג בטירוף! יצאנו עם מתאיים שקיות שמארק סחב חחחח…
"טוב באלי סטארבאקס" אמרה לי. (נ.ב היום קניתי חולצה של הסטארבקס! היא מושלמת!!)
"בואו" אמר מארק וחיפשנו את הסטארבקס. אחרי חמש דקות של אנחות יאוש את מארק מעומס השקיות, הגענו!!
"אייס קפה בבקשה" ביקשתי.
"גם אני אייס קפה" אמרו לי ומייגן ביחד.
"אני אספרסו" אמר מארק.
"איכס!" אמרה לי.
"אויש סתמי" אמר מסנן אותה.
"טוב, יום אחרון!" אמרתי.
"כן.." לי ומארק אמרו.
"אל תדאגו אנחנו נדבר, ואני יצלם לכם כל מני דברים מגניבים בלונדון!" אמרה מייגן מנסה לעודד.
"כן נכון…" אמרתי מנסה לעזור לה, אבל גם אני הרגשתי עצובה, אנחנו אשכרה מגיל שלוש ביחד! אני אל קולטת את עצמי בלעדייה! המלצרית הגיעה חזרה עם הדברים שביקשנו.. התחלנו לשתות ולצחוק, העלנו גם כמה תמונות לאינסטגרם, סיפרנו בדיחות, היה ממש כיף.
"הטיסה ללונדון תיצא בעוד מספר דקות, הנוסעים מתבקשים להגיע לרציף 5" נשמע קולו של הכרוז.
"טוב אני הולכת לעשות את כל הבדיקות" אמרה מייגן וקמה.
"ביי אני יתגעגע אלייך!" אמרתי וחיבקתי אותה חזק מנסה שלא לבכות.
"גם אני, אם קורה משהו תזכרי שאני פה סיס" אמרה לי וחיבקה אותה.
"מייגן, אני.. אני יתגעגע אלייך, את הידידה הכי טובה שיש!" אמר מארק וחיבק אותה. מייגן התחילה ללכת כשדמעה יורדת מענייה. היא נופפה לנו לשלום וגם אנחנו, היא נעלמה בין המוני האנשים.
"טוב, קדימה נחזור?" שאלתי מרימה את השקיות שלי.
"כן נחזור" אמר מארק ויצאנו משם, מרגישים בחיסרון שלה…
"אני רוצה את מייגן" אמרה לי כמו ילדה קטנה.
"תהיי שמחה בשבילה, היא מגשימה את החלום שלה" אמרתי.
"כן החלום שלה.." אמר מארק ולי ירדה בביתה.
*מנקודת מבטה של מייגן*
זה היה יותר קשה ממה שחשבתי, אני מקווה שהקשר שלנו ישמר.. עליתי למטוס והתיישבתי בכיסא. לידי עוד כיסא ריק… טוב לבנתיים. הנחתי את משקפי השמש על ראשי וסידרתי מעט את שערי. שיניתי את המצב באייפון למצב טיסה והוצאתי את האוזניות.
"נוסעים יקרים כאן הטייס שלכם לטיסה הזאת…" התחיל לדבר הטייס.
"סליחה" אמר בחור אחד, הוא היה ממש חתיך! שיער די ארוך פרוע, עניים ירוקות, די גבוה, והיה לו סטייל בבגדים!
"כן" עניתי מהופנטת.
"אפשר לשבת כאן?" שאל, איזה קול!
"ברור" אמרתי והוא התיישב.
"לואי (לא טומלינסון) ואת?" שאל.
"מייגן" אמרתי ולחצתי את ידו.
"אז מייגן, למה את טסה ללונדון?" שאל.
"אני הולכת לפנימייה של ריקוד, יש שם גם פנימייה של כדורגל אולי אתה מכיר?" עניתי.
"כן ברור! גם אני סט לשם, אני הולך להיות בפנימייה הזאת!" אמר.
"מגניב!!" אמרתי והוא חיבק אותי.
"לואי, לואי איפה אתה?" נשמע קול ברחבי המטוס.
"זה אתה לא?!" אמרתי לו.
"אני פה" אמר מיואש. לפתע באה הזמרת קלייר, היא זמרת שאני די אוהבת וואי אני לא מאמינה שהיא פה!!!!!
"אוי מיי גאדדדד!!!! קלייר!!!!!!" צעקתי די בשקט.
"מה אמא?" שאל לואי.
"אמא? היא אמא שלך? גאד לואי לא ספרת לי?!" אמרתי מתרגשת.
"היי, קלייר" אמרה ולחצה את ידי.
"אאעהאעהא, אני מייגן" אמרתי.
"אוקיי היי מייגן, לואי מה אתה חושב לעצמך? תבוא מיד" אמרה קלייר ולואי קם.
"אמא!" אמרה מישהי שנראתה קצת דומה ללואי.
"נו מה כל המשפחה?" שאל לואי מובך.
"רגע רגע.. מי את?" שאלתי את המישהי.
"אני שני, ולואי אח תאום שלי, באסה.. רגע את מכירה את לואי נכון?!" שאלה.
"כן, עכשיו.." אמרתי.
"טוב סליחה מייגן אבל אנחנו צריכים ללכת" אמרה קלייר.
"רגע אמא, את יודעת שהיא גם הולכת לפנימייה שאני הולך? היא תהייה עם שני" אמר לואי.
"סוואגי!!!!!" אמרה שני ונתנה לי כיף.
"בליברית?" שאלתי.
"בדם" ענתה.
"שונאת את סלינה?" שאלתי.
"כן, איכססס!" אמרה.
"אז אין על מה לדבר.." אמרתי והיא כבר הבינה שאני סלנטורית…
"טוב ביי" אמר לואי וחיבק אותי. הם הלכו ונשארתי שוב לבד.
"בטח רק עכשיו אתם מכירים" שני צחקקה בדרך.
"יואו שני סתמי!" אמר לואי ודרך עליה.
"אמא!" אמרה שני.
"יואו תפסיקו!" אמרה קלייר והם התקדמו.