Dance – הקדמה. (ניסיון..)

בכל פעם כשאני עולה על גבי נעלי הפוינט הישנות והמעט לוחצות שלי.. כשאני מסתובבת על רגל אחת ולא יכולה או רוצה להפסיק, אני חשה כה..
כה חופשיה.
חסרת כל תחושות או מחשבות, נותנת לצלילי המוזיקה להתנגן על גבי מיתרי הנשימה, נותנת לכאב המתוק והממכר להיספג בתוך עמקי גופי.. להדהד בכל איבריי ולהפוך אותי למכושפת שוב..
אני חשה כיצד אני חסרת חוקים, חשה חסרת גבולות.. כאילו וכל חומותיי הקשיחות התפוגגו ונחרבו עד עפר ואני עושה את הדבר האהוב עליי ביותר, את הדבר הנכון ביותר..
חייכתי לעצמי מעצם התחושה, חשה כה עדינה, כה שברירית.. אך גם כה חזקה,
יודעת שאהיה חייבת לבצע את המיטה כמו תמיד.. השאיפה העזה והשתלטנית חסרת כל הרחמים והעזה שלי לשלמות,שיתבוננו בי וישתתקו,שכולם יחשבו שאני הטובה ביותר..
שאקבל את התפקיד הראשי לא משנה כמה כוח סבל, עינויים, התמדה ואחריות הוא צורך.. אהיה מוכנה לעמוד בכול..
אך הלב, הרגש.. יודע שאני עושה זאת גם למען עצמי.. כי איני מקובעת לקרקע ביציבות חסרת אמונה כשאני.. כשאני רוקדת.. אני מצליחה להושיט יד, לעוף ולגעת בשמיים התכולים בעלי ענני הצמר גפן הלבנבנים..
אוי ריקוד.. אהבתי היחידה בעולם. את כל חיי הקדשתי לכך, אם ההצלחה המסחררת מגיע גם הוויתור.. איני בקשר טוב עם המשפחה, הציונים הלימודיים שלי לא משגשגים במיוחד, מעולם לא היה לי חבר..
אך זה כה לא נראה חשוב, כה אפילו מיותר לעומת מראות הסטודיו הנקיות, הבר המפתה.. החצאיות הצמודות במעט שיוצרות גזעה מחוטבת במיוחד..
נשמתי עמוק..
וזה לעולם לא ישתנה.