Chapter 1

הציפורים צייצו בשמחה , זה היה תחילת הבוקר .
קימברלי קמה לאיטה , היא התיישבה על המיטה , מוצפת בזכרונות טובים מן הלילה האחרון שבו הייתה לצד אהובה , חואקין מנואל.
היא ליקקה את שפתיה בעונג כשטעמן של נשיקותיו של חואקין מנואל היו בפיה, היא התלבשה בסקיני שחור ובחולצת מיקי מאוס מעוצבת.
הימים האחרונים שלה במלון היוקרתי מדריד לוו בעצבות ובתסכול רב על שהיה עליה לעזוב מוקדם מהצפוי.
קימברלי ארזה את מזוודתה , היא חייכה אל עצמה חיוך רחב ומשהו אמר לה בתוך תוכה שהיא תיפגש עם חואקין מנואל , קימברלי כשלעצמה הייתה אישה בעלת יופי נדיר , נראית תמיד מטופחת ומסודרת , אבל היות ולקימברלי לא אכפת לדרוך על אנשים שנקרים בדרכה , אנשים מסוימים שלא מסוגלים להבין איזו אישה ערמומית ורעה היא הייתה באמת מהסוג הגרוע ביותר. היא לא בחלה על שום אמצעים מקצועיים על מנת להשיג את המטרות הערמומיות שלה, אחותה התאומה ולנטינה הייתה אחת מהקורבנות הרבים שנפלו שדודים אל תוכניתה המרשעת של קימברלי.
קימברלי ניצלה את העובדה שהיא הייתה תמימה וטובה , אפילו חלשה מכדי להאמין לכך שהיא אכן מרמה אותה.
ולנטינה התמימה נפלה קורבן לשקרים ולתחבולות שעשתה קימברלי על מנת שחואקין מנואל יישאר לצדה.
היא נעלה את הסנדלים וכשהיא שמעה את הצפירה של המכונית מלמטה. היא מיהרה לצאת מן החדר, מצוידת במזוודתה.
היא נכנסה למכונית , אופטימית שהיום זה היום הגדול בו חואקין מנואל יבין שהיא האחת שהוא צריך בחייו.
קימברלי הייתה מאושרת מכך שהיא הייתה היחידה , לא הייתה שום אישה שמופיעה ומאיימת שהיא אולי תצליח להפריד ביניהם.
-פלאשבק-
זה היה ערב נעים , ערב שהיא חשבה שיהיה בלתי נשכח מבחינתה.
ולנטינה לא רצתה שהערב הזה ייגמר , היא כל כך מצפה שהוא יימשך לנצח.
הדקות שהיא רקדה לצידו , לצד הגבר שכל כך אהבה היו רגעיות , היא הרגישה שהרגע הזה לא יחזור על עצמו.
היא רצתה לחזור על כך עוד כמה פעמים , שהוא לא יעזוב אותה למען מישהי אחרת.
הם התקשו לנשום , כשהם התקרבו לנשיקה.
היא דמיינה את זה קורה אחרת , היא ראתה משהו אחר ונסחפה אחרי זה.
שפתותיהם כמעט נצמדו , אך אז הטלפון צלצל .
הוא ניגש לענות והמשיך בדרכו אל מחוץ למועדון .
בבוקר שאחרי, ולנטינה עדיין התקשתה להתרגל למציאות שבה החבר שלה עזב אותה למען מישהי אחרת.
מאז אותו ערב , היא לא ראתה אותו יותר.
-סוף פלאשבק.
הדמעות שרפו את עינייה , היא קמה ממיטתה וניגשה אל היישר אל המראה.
" מי את , ולנטינה. מי את באמת?" היא אמרה לעצמה בעצב , אז היא לקחה כוס זכוכית ושברה את המראה בעזרתה.