Change e9

ממש נלחצתי בשנייה שקלטתי שאני בלי הגנה, לא היה עלי סכין או אקדח ולא ידעתי לאן נכנסתי, מעילי נשאר באופנוע וחגורת המוסצ'ינו שלי מחצה אותי דיי חזק. הרגשתי לא בנוח בכל מצב אפשרי, החלטתי להצמד לתוכנית זה לא שיש לי עוד אפשרויות.
חיפשתי את כריסטינה הזאת בכל בחורהעם שיער שחור שנקלעה לעיניי.
מרפדיי נשענו על הבר וגבי נשען על טיפת המשענת שהייתה לכיסא, גבי נגע בבר ורגלי הגיעו למקומם על הכסא הגבוה.בשלב מסויים הברמן נגע בכתפי והסתובבתי אליו,
"מהבחור בשולחן שם" הוא אמר והגיש לי מרגריטה כשהצביע על שולחן במחלקת הVIP, חבלים שחסמו את הכניסה וסלקטור שעמד לפני השולחן ההוא קצת הרתיעו אותי, קירות אדומים כורסאות שחורות ושולחן עגול מזכוכית. באמצע השולחן ישב גבר בשנות ה35 לחייו בארך ונופף לי קטנה ביד, "את יכולה לשתות הוא כבר שילם" הברמן אמר לי כשניגב כוסות רטובות. זיהיתי שהמשקה מהאיש וטעמתי מהמשקה, סרקתי את האנשים שישבו איתו אבל זה היה קצת קשה כשאנשים של הזמן עברו באמצע והסתירו לי. בשנייה שראיתי את הבחורה הבלונדינית שישבה לייד הגבר השני זיהיתי אותה. זאת הייתה כריסטינה והיא ממש לא נראתה כמו בתמונה.
קמתי מהכיסא ולקחתי את הכוס בידי, צעדתי לאיזור הVIP בקו ישר "יש לי מבט ישר עם כ'" כשהגעתי הגבר בכניסה נתן לי להכנס מייד ונענתי בחיוך כשפתח את החבל לכיוון השולחן.
לא שמעתי תגובה אז נגשתי שוב עם האצבע ולחצתי על המכשיר "מבט" אמרתי בלחש והתיישבתי בשולחן לצד האיש שהזמין אותי.
לחצתי את ידו עם ידי החופשייה ושמעתי את כריסטינה מדברת ברוסית עם הבחור שישב איתה.
"אני וואדים, זאת כריסטינה וזה פאש" הגבר אמר ברוסית והציג.
"ומי את?" הוא שאל באנגלית.
"אני מיה" עניתי ברוסית וחייכתי.
"אהה. ידעתי שאת רוסיה מהתחלה. הייתה לי הרגשה כזאת." הוא אמר והדבדח ברוסית ושם את ידו על ירכי.
"ואו." אמרתי ונגעתי בכריסטינה, סובבתי את פנייה אליי, "העיניים שלך מדהימות." אמרתי לה והיא נבהלה ממגעי. היא הייתה נראת נורא מסוממת ולפי איך שנמרחה על פאשה היה ברור שהיא גם שיכורה, המוזיקה הייתה חזקה וניסיתי לחפש את מקס בעיניי ברחבה.
"תגידי, באת לכאן עם מישהו ?" וואדים שאל.
נגעתי באוזניה כך שישמעו את מה שאני אומרת ונראה כאילו פשוט נגעתי באוזני.
"לא באתי לכאן לפגוש חברה אבל היא אמרה שהיא לא תגיע." אמרתי והורדתי את היד, חיכיתי לתגובה.
"לפחות פגשת אותנו" דבר ראשון שכריסטינה אמרה אליי.
"אה.. כריסטינה ?" שאלתי והיא הסתכלה עלי "אאה?" "תוכלי לבוא איתי לשירותים לרגע?" שאלתי והיא חייכה אליי. "אהמאהמ." היא הנהנה עם הראש קמה ולקחה אותי ביד, הובלתי אותה אל השירותים איפה שדילן אמור היה להיות.
"באתי להוציא אותך מיפה" אמרתי לה אך כשלא ראיתי את דילן התחלתי להתערער בעצמי.
"לא ? למה להוציא ?" היא שאלה ולקחה את ידה.
"הכל בסדר. אני אעזור לך." אמרתי וניסיתי להרגיע אותה. היא נראתה כאילו היא הולכת לאבד את זה.
"היא סמוייה !" היא רצה וצעקה לפאשה והם ישר קמו. ניסיתי לשמור על קור רוח.
"כריסטינה ?" אמרתי. "מה אלו השטויות האלו ?" כל הדבר התנהל ברוסית ואנשים הסתכלו.
"היא רוצה לקחת אותי ממך!" היא צעקה וחיבקה את פאשה.
"את באה איתי." וואדים תפס אותי ביד ומשך אותי איתו ליציאה ואחרינו פאשה וכריסטינה.
לא ראיתי את מקס או דילן ולחצתי על אוט המצוקה שהיה על המכשיר שלי.
וואדים משך אותי מידי ללא בעיה וכשראיתי שכלום לא קורה ואף אחד לא בא לעזרתי התחררתי בעצמי מאחיזתו ושלחתי אגרוף לאיזור הבטן שלושהייתה מוצקה להפליא. הצלחתי לברוח כשתי צעדים ונפלתי, קיבלתי מכה בראש ממשהו מאחור, התעוררתי למחצה ברכב הייתי זרוקה על רצפת לימוזינה ועיניי קרסו יחד עם גופי.הרגשתי ששלפו אותי מהרכב הרימו אותי ולקחו אותי לאנשהו, הרגשתי שהושיבו אותי על כיסא ובשלב מסוים הייתי כבר ערה והארתי את עייני סגורות, איש לקח את ידי והזריק משהו לווריד, עיניי נפתחו מייד וגופי פעם חזק, שנייה לאחר מיכן הייתי קשורה לכיסא, שולחן שחור מרובע הוצב לפניי ומולי ישב וואדים.
שתקנו שתינו ובשלב מסוים פשוט נפלט לי צחוק. הייתי כל כך עייפה.
"מה מצחיק אותך בדיוק ?" הוא שאל.
"איפה כריסטינה ?" שאלתי.
"למה את צריכה את כריסטינה?" הוא שאל.
"טוב תקשיב, פשוט תתן לי אותה נצא מיפה ואני אשכח שכל הסצנה הזאת קרתה קפיש ?" אמרתי בטון הכי מאיים ורציני שיכולתי להוציא.
"ואו הפה שלך גדול יחסית לילדה בת רק 21 מיה" הוא אמר.
"כן ?" שאלתי, הוא הנהן. "אה." אמרתי בגועל.
"מי אתה ?" שאלתי.
"נראה לי שהשאלה היא מי את." הוא אמר.
"מה ?" שאלתי מייד.
"מה ? KGB ? Narkopolitsiya ? Mobile squad of special purpose ? ספרי לי אני אגלה בסופו של דבר. " הוא אמר. כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לתת לו מבט של 'לא משועשע'
"או שאת מהמליציה בכלל ? רומניה ? אוקראין ? Ministry of Internal Affairs ?" הוא אמר מנסה לעלות עליי.
"אני לא עובדת בשביל אף אחד." אמרתי משועממת. חותכת את החבל שקשר אותי בגב הכיסא לאט לאט.
"את יודעת מה אני חושב ?" הוא אמר קו והטה את כיסאי לצד טיפה.
"שאת עובדת בשביל יחידת עיניי פנים. אוקראינה כנראה." הוא אמר, "תצ' תצ' תצ'" השמעתי צקצוק מפי "אתה טועה." אמרתי, הוא העיף לי אגרוף ללסת והכיסא עף לאחור, נפלתי על הידיים והגב שלי מחץ אותם אבל החבל נקרע לגמריי.
הוא הרים את הכיסא וכשקלט שידיי השתחררו בדיוק תפסתי חלק ארוך של החבל שהיה כרוך סביבי וחנקתי אותו בשנייה, הפלתי אותו אל הרצפה ולקחתי את הכרטיס המגנטי שלו, פתחתי את הדלת והשומר הסתובב אלי ישר וקם מכסאו, ראיתי במחשב את כל המצלמות של הבניין ותוך שנייה כשפס אותי העפתי את ידיו ממני בתנועה חדה של הרמת הידיים ותנופה כלפיי מטה על ידיו,ידיו השתחררו ממני והכנסתי לו ברכייה, לקחתי את האקדח מחגורתו ויריתי ברגל. "שב." אמרתי ובעטתי אותו לרצפה. "כלב טוב." אמרתי והסתכלתי כל שנייה אל המחשב לראות שאף אחד לא בא לחדר הזה.
"עכשיו ספר לי איפה אני נמצאת" אמרתי והבחור שתק.
" אני מניחה שאגלה לבד אמרתי ולקחתי את כרטיס המאסטר מהשרשרת שהתנוססה לו על הצוואר. יצאתי ומולי היו שתי דלתות לכל צד ומעלית בדיוק כמו שראיתי במחשב מהמצלמה. הזמנתי את המעלית ועליתי לקומת כניסה, המעלית נתקעה והכל היה חשוך, הכנסתי את האקדח צמוד לעורי מתחת למכנס ואת הכרטיסים בכיס. גיששתי עד שמצאתי את פינת המעלית ונשימתי החלה להיות כבדה. עיניי התרגלו לחושך טיפה אבל עדיין היה חשוך מכדי לראות דבר. הרגשתי את הבר שהיה לייד המראה ונעזרתי בו כדי לקפוץ מעלה, הרגשתי את פתח האוורור ולא מנה כמה חזקה הייתה המכה שנתתי לא הצלחתי לפתוח.
"תחשבי.. תחשבי כבר!" אמרתי לעצמי וגיששתי את המראה, הכנסתי אגרוף למראה וסדקתי אותה, הכנסתי עוד אגרוף והמראה נשברה, גיששתי על הרצפה חתיכה שתיהיה גדולה דייה ומצאתי, נעמדתי על הבר שניצב לייד המראה השבורה עם רגל ימין ורגל שמאל נעמדה על הבר בצד שמאל, מצאתי את דרכי להסתובב אחרי שנפלתי פעמיים. עם היד הפנוייה שני גיששתי את המקום שהפתח סגור בדיוק בו והכנסתי את הסכין המאולתרת עד שנפתח, בשלב מסויים ידי החלה לדמם גם מבפנים ולא רק מהאגרוף, נתתי מכה עם אחורי האקדח בזכוכית שהייתי תקועה בין הפתח המטומטם לאיזור המעלית. לאחר כמה מכות פתח האוורור נפל ואני החזרתי את האקדח חזרה למקומו, הפתח העיר את חדר המעלית הקטן אך עדיין לא מספיק, מצאתי בקלות מקום לידיי על גב תקרת המעלית ועם הרבה מאמץ העלתי את עצמי, ראיתי את דלתות פתיחת המעלית ממש מעליי. ניסיתי למשוך בחבל העבה ביותר וכשראיתי שלא משנה כמה אני אמשוך הוא לא נקרע טיפסתי עליו וקפצתי אל הדלת אחרי התנדנדות קלה פתחתי את הדלתות והיציאה הייתה ממש שם, ראיתי את הרחוב ולא היה אדם בלובי הגדול שנפתח לעיניי.
"תצאי אל תסתבכי. תצאי. " אמרתי לעצמי אבל כריסטינה לא יצאה מראשי.
"אוחח" אמרתי לעצמי ורצתי אל המחשב בדלפק ממש לייד הדלת. ראיתי כמה וכמה חדרים והעברתי שלושה מסכים עד שראיתי את כריסטינה במין חדר עליית גג שרועה על מיטה נראת מאולפת להפליא, שומר אחד היה בתוך החדר. וראיתי בהמון מצלמות אנשים יושבים בחדר אוכל, כנראה שומרים או עובדי המקום. רצתי אל המעלית מאחור שזיהיתי מתמונות של מצלמות המעקב, החלקתי את כרטיס המאסטר ועליתי לקומה האחרונה, נצבה מולי דלת משמאלי דלת ומימני דלת. נזכרתי שתקרת החדר הו היא הייתה היה עקום לצד ימין, הלכתי לדלת מצד שמאל כי הנחתי שהמצלמה עושה אפקט מראה. שלפתי את אקדחי וכשנכנסתי כריסטינה אכן ישנה והשומר נעמד מולי,
"שב!" אמרתי וכיוונתי את האקדח אליו. "מייד!"אמרתי והשומר לא עה כדבריי, סובבתי את האקדח והעפתי לשומר מכה בכל כוחי אל ראשו קצת מעל העיין.
"אל תכריחו אותי לעשות דברים כאלה נו!" זעפתי מכעס. תפסתי את כריסטינה והיא הלכה לצידי נשענת עליי. התוכנית הייתה לרדת ללובי לקחת כסף למונית ולקחת אותה לאנשהו.
"הכל בסדר, את בטוחה. ששש" אמרתי ברוסית למלמולים שיצאו לה מהפה על פחד.
ירדנו במעלית ושמעתי קולות של שתי גברים שנכנסים קומה לפני שאנחנו יוצאות. "שיט." אמרתי המעלית נעצרה זרקתי את כריסטינה אל הרצפה והגבר מצד ימין מייד כוון אליי את אקדחו. "אני נשבעת שזה לא מה שזה נראה." אמרתי וחייכתי חיוך מגושם.
"ידיים!" הוא אמר והרמתי את ידיי. "היא מעולפת." אמרתי והתקדמתי צעד אליו, ידיי לצד ראשי, "אני רק רוצה.." אמרתי ומייד לקחתי את האקדח מידו והעפתי אותו בראש של חברו שעמד מצד שמאל. "לצאת מיפה!" אמרתי בנשימה מאומצת אחרי המכה, העפתי מרפק לראשו של האיש ובעטתי באחורי ברכו כשעף לצד. הוא נפל בעטתי אותו טיפה לאחור שלא יפריע למעלית להסגר וירדנו לקומת הכניסה.
"אוקי או..קיי" אמרתי והרמתי את כריסטינה שכבר הצליחה לעמוד בעצמה.
"אני צריכה שתקומי" אמרתי בקול חלוש ברוסית ותפחתי על לחייה קלות.
"כריסטינה ?" שאלתי. "את שומעת אותי ?" שאלתי ברוסית. "אהאה" היא אמרה בעמעום והנהנה בראשה. "תתפקסי. אני לוקחת אותך למקום בטוח." אמרתי והיא חייכה.
"הביתה ? " היא שאלה.
"בסופו של דבר, כן." אמרתי והיא פתחה את עינייה ונבהלה טיפה.
"סמכי עליי בבקשה אני מתחננת אלייך" אמרתי כשנרתעה ממני.
"מי את ?" היא שאלה והמעלית נפתחה בקומה.
כאב לי לשקר לה.. "אני.. מיה.. מיה מאט. אני מקייב אוקיי סמכי עלי אנחנו חוזרות הביתה." אמרתי.
"את לא מקייב. את נשמעת כמו ילדה מפונקת ממוסקבה בכלל, המבטא שלך רך והטווים שלך לא רומזים על שום צד אוקראיני." היא אמרה וזיהתה את שקריי.
"אני באמת נראת לך רכה כל כך ? התאמנתי על המבטא הזה מספיק זמן" אמרתי וחייכתי אלייה. "עכשיו בואי נלך." אמרתי ותפסתי אותה ביד.