Change e8

"עושים משהו בערב ?" שאלתי כשנגמר הסרט, דילן ישב משמאלי ומקס על הספה השנייה.
"כנראה יקפיצו אותנו. רוצה להצתרף ?" דילן שאל ומקס נעץ בו מבט רצחני.
"רוצה להסביר לי לאן יקפיצו אותנו ?" שאלתי ולא קיבלתי תשובה כי מקס ישר קפץ.
"אתה חושב שהיא יכולה להתמודד עם פעולה עכשיו ? עזוב פעולה אתה חושב שהיא בנויה להסברים במצבה ?!" מקס שאל כועס.
"ואו אולי תתנו לי להחליט בעצמי." אמרתי בטון רציני.
"הילדה כישרון מהלך, בכל מקרה יגייסו אותה, בוא נקדים את המבחן." דילן אמר והתעלם ממני.
"אתה תסכן אותה." מקס אמר ואף אחד לא הגיב לדבריי.
"את עדיין מכורה ?" דילן שאל אותי והשתתקתי.
"הוא שאל אותך שאלה, תעני." מקס הטיח בי.
"לא." עניתי מייד עדיין קצת בשוק.
"בטוח ?" מקס שאל באגרסיביות.
"לא. אני לא מכורה. אני לא נוגעת בחרא הזה." אמרתי מייד.
"טוב אז היא באה." דילן אמר.
"אני אסדר את זה כשיקפיצו אותנו." הוא אמר.
השתוררה שתיקה ורק לטלוויזיה היה אומץ להשמיע קול. האווירה בדירה הייתה עויינת.
"אוקיי אתם מוכנים להסביר לי ?" אמרתי לאחר כמה דקות.
"אני לא בטוח כמה מותר לנו לדבר על זה, אבל את יודעת שאנחנו עובדים בשביל גוף מסויים שעושה דברים מסויימים." דילן אמר.
"אתה סתם מלחיץ אותה, אנחנו עובדים בשביל הממשלה ניקול, זה הכל. ההורים שלך הרבה יותר גבוהים מהמעמד שלנו אבל הם כן רוצים אותך בפנים, ואת רוצה להכיר אותם. בקיצור המבחן שלך יהיה היום וכדיי מאוד שבאמת לא תיהיה שום השפעה של חומר כלשהו." מקס אמר וקם להכין קפה.
"איך אני עוברת ?" שאלתי והסתובבתי אליו.
"עושה מה שאומרים לך, תיהיה לך כמעת שעה להתארגן ותצתרכי להיות מוכנה לנהוג." הוא ענה בקולו המחוספס שהתאפס לנימה הרגילה שלו, שגם היא דיי קרירה.
"לאן לנהוג. מה ללבוש, מה הקשר של הכל ?" שאלתי עדיין מבולבלת
"זוכרת איך שהוצאתי אותך מהמועדון ההוא? זה הכוון." דילן אמר והדליק אקס פקטור בטלוויזיה. התיישבנו לראות וכשהדלקנו את הפרק השני נהייתי רעבה, השעה הייתה בערך 4 בצהריים כבר. "אתם רעבים ?" שאלתי וקמתי לפשפש במקרר.
"אפשר להזמין סיני." דילן אמר.
"אפשר גם לעשות משהו ?" אמרתי משועשעת.
"לא נראה לי שיש מצרכים, את יכולה גם להזמין יהלומים לארוחת צהריים יש לך תקציב." מקס אמר.
"אתם מזמינים כל יום ? אשכרה? " שאלתי המומה כשלא ראיתי דבר בפריזר.
"סיני ?" דילן שאל. "סיני." מקס הסכים.
מקס הביא מחשב נייד ושם אותו על השולחן, הם סימנו את ההזמנה שלהם וקראו לי שאסמן מה שאני רוצה.
"אני לא ממש יודעת מה באלי" אמרתי מתלבטת.
"בחורה, פשוט קחי משהו מקסימום ישאר." מקס אמר וההערה השוביניסטית שלו קצת הציקה לי.
"טוב אני אקח סנדוויץ סושי ונודלס ? אבל ישאר מלא." אמרתי לא סגורה על עצמי.
"קחי גם רול אם את רוצה." דילן אמר בחיוך משועשע להתלבטות שלי.
"טוב. אני לוקחת גם בירה." אמרתי וחיכיתי לאיסור.
"טוב." דילן אמר ונפלט למקס צחוק.
"טוב זה כאן עוד חצי שעה בערך." דילן אמר והטלפון של מקס צלצל.
הוא מייד קם מהספא ולקח את הטלפון איתו למרפסת, הוא ענה רק כשיצא מטווח שמיעתי.
'כן היא בסדר גמור,' ו-'אל תדאגו אנחנו שומרים עליה.' נשמעו בערפול מהחדר השני.
"מי זה?" שאלתי את דילן. הוא לא ענה ואני חשדתי מאוד שאלו הוריי בצד השני של הקו.
"זה לא הם." מקס אמר כשנכנס חדרה לחדר השותק.
"גם אם אלוהיו הם לא היית אומר." אמרתי בתשובה.
"הם לא נוטים להתקשר." הוא אמר, שקר.
"אהאה." עניתי באדישות.
לאחר חצי פרק האוכל הגיע ויחד עם צלצול הדלת צלצל הטלפון של מקס שנית.
"תפתח את זה" מקס אמר והצביע על הדלת "הלו" נשמע שנייה לאחר מכן. הליכתו הייתה רצינית וקולו היה קשוב, הוא לא דיבר הרבה אם בכלל. ודילן שם את האוכל על השולחן ואיבדתי את ריכוזי בשיחה שלא הייתי אמורה להקשיב לה.
"יש לנו עשרים דקות לאכול ואז רבע שעה להתארגן ולצאת. את מוקפצת איתנו." מקס אמר ופתח את הנודלס שלו. הוא הלך עם הקופסה למטבח וזרק שתי מזלגות לדילן, דילן תפס אותם בלי היסוס ואני קפצתי מבהלה. תוך כמה דקות סיימתיאת הסנדוויצים הקטנים והרול השמן. הכנסתי את הנודל למקרר והלכתי לצחצח שיניים ולהתארגן.
מקס נעמד ליידי והתעסק עם ווקס בשיער.
"אוקי אז ככה, את הולכת למועדון עכשיו. זה אחד, שתיים את צריכה להראות 21 לפחות ושלוש אסור לך לגעת באלכהול או בכדורים אלא אם זה מסכן את הכיסויי שלך.
"ומה הכיסויי שלי ?" שאלתי וירקתי את הפסטה אל הכיור מפי ושטפתי במים.
"בחורה שהולכת ליהנות במועדון." הוא אמר.
"ומה אני באמת באה לעשות ?" שאלתי וגרגרתי מיי פה בגרון.
"תיהיה מישהי בשם כריסטין, אסור לי להסביר לך יותר מידיי אבל היא מכורה ויש לה מידע שאנחנו צריכים. אנחנו צריכים לקחת אותה, לנקות אותה ולגייס אותה. את תקבלי תמונה שלה כדי שתוכלי לזהות אותה, את יודעת רוסית ?" הוא הסביר ושאל.
"כן אבל רק לדבר כבר מזמן לא כתבתי או קראתי." אמרתי והתחלתי להתאפר, איילינר שחור חזק עם כנף ומסקרה חזקה, מייקאפ בהיר יותר מהגוון שלי ועם ההצללות גרמתי לעצמי להראות מבוגרת יותר בשנתיים. מקס בהה בי בזמן שהתאפרתי במהירות.
"זה טוב ?" שאלתי מרוצה מעצמי.
"אני מניח שכן, אני אביא לך תעודה תתלבשי בינתיים." הוא אמר ועלה לחדרו ואני לחדרי.
"אה וניקול !" הוא צעק.
"מה?" עניתי.
"אל תגזימי עם העקב." הוא אמר.
שמתי חולצה לבנה שרואים דרכה טיפה את החזייה השחורה ובצד רואים עד תחילת הצלע, הקעקוע נחשף כמעת עד החצי, המחשוף הקדמי היה יחסית נמוך גם כן וראו את שולי התחרה מהחזייה, שמתי שורט שחור ג'ינס ונעלי פלטפורמה שחורות עד הכרסול. שיחררתי את שיערי מהגומייה ונתתי לו ליפול ולהסתיר את כל הגב שהחולצה לא הסתירה, שיערי הגיע עד לאגן בערךאז אני מניחה שלא ראו את כל הגב למרות שהחולצה כן אמורה לחשוף אותו. ייבשתי את שיערי בפן ומרחתי עליו מין סרום נעים כזה שהבליט את גווני החום הכהים יותר שנוצרו בטבעיות מהשמש, שמתי מעיל עור שכיסה בדיוק את המחשוף הצדדי של החולצה, בדקה התשעים שמתי דאורדורנט ובושם ושמעתי כבר את הבנים יוצאים.
"בואי כבר!" הם צעקו מהדלת.
"הנה הנה!" עניתי ובמקום להמשיך לסדר את השיער פשוט פתחתי אותו בשביל באמצע.
"זה בסדר? " שאלתי ועשיתי סיבוב מולם.
"הייתי נותן לך 20.." דילן אמר ומקס גלגל עיניים.
"טוב יוצאים " אמרתי ומקס הושיט לי את תעודת הזהות שלי ויחד איתה תמונה של כריסטינה, בחורה בסביבות גיל 17 שיער שחור עיניים ירוקות. פנייה היו רזות כאילו הצתלמה בשנת בצורת, שיננתי את פרצופה במוחי ושמתי את התמונה בכיס הג'ינס שלי יחד עם שטר של חמישים דולר שגם קיבלתי בשביל הפעולה, הצצתי בתעודה שלי וקראו לי מיה היום. מיה מאט. בת 21 מלוס אנג'לס. התמונה שלי הייתה קצת מעוצבת בפוטושופ כך שנראתי בת 21 ולא 17 כמו המקור של התמונה. שיננתי את תאריך הלידה הנוחכי שלי למקרה שישאלו.
"שימי את זה." מקס הושיט לי אוזניית בלוט'וס קטנה שהייתה מותאמת לאחורי האוזן שלי, הכנסתי את תעודת הזהות לכיס הפנימי במעיל ואת האוזנייה במקומה. שמתי קסדה ועליתי על האופנוע המשופץ שלי שפשוט הוחנה בחנייה כאילו לא קרה לו דבר. נסעתי אחריי מקס שנסע אחריי דילן במהירות קבועה בצד הכביש, במהלך הנסיע דילן הסביר את אופן התרחשות הפעולה וכמה שניות לפני שהגענו בדק שהכל מובן. זכרתי את כל הסימנים ומילות הקוד. הגענו למועדון 'RABIT' ועקפנו את הכניסה כשמקס אמר שלום לסלקטור בכניסה בחיבוק והתעניין לשנייה.
'מתפרקים' שמעתי באוזנייה. כמו בתוכנית התפצלנו, הלכתי לכוון הבר דילן הלך אל השירותים ומקס אל הרחבה, לא עברו כמה שניות ובדקתי איפה הם ולא הצלחתי למצוא אף אחד. בדקתי כל שנייה שהאוזניה מכוסה תחת שיערי.