Change e5

שבוע שלם של אימונים מפרחים היו לפני, החלטתי שאני יכולה לאכול כמה שרק ארצה.
"איפה יש לך מקום לכל זה ?" דילן שאל וצחק כשראה שסיימתי כמעת את כל הנודלס.
"יש יש" אמרתי בזמן שלקחתי שרימפס.
נאנחנו כל אחד על כיסאו כשסיימנו והקשבנו למדור החדשות ששודר מהטלוויזיה הפועלת.
"אז. " אמרתי והסתכלתי על השעון.
"אתם מכירים איזה מסלול שטח טוב ?" שאלתי בחיוך.
"כן." דילן אמר
"לא" מקס מייד אמר.
"נו ממחר אני מתאמנת כמו חמור בואו נהנה היום." אמרתי ומקס השתכנע.
"בסדר נצא אבל צריך לחבוש לך את זה קודם, זה לא נראה טוב." הוא אמר.
"שוב ? באמת." אמרתי.
"איך זה שאין לך פצע יציאה ? תני לי לבדוק לך את זה." הוא אמר מייד וקם להוריד לי את התחבושת בזמן שדילן הביא כמה תחבושות ונייר דבק מאיזה מגירה.
"את מרגישה את זה ?" הוא שאל ולחץ לצד את הפצע.
"כן!!" אמרתי ובטני התכווצה מכאב.
"את מרגישה משהו בפנים ?" הוא שאל.
"כן כואב." אמרתי.
"לא,לא. משהו זז בפנים ?" הוא שאל.
"כן." עניתי בכאב.
"קחי את זה." הוא אמר והושיט לי את הג'ין שהיה מתחת לשולחן.
"שבי." הוא אמר והעלה אותי מהכיסא אל השולחן.
הוא פרם את התפרים של דילן ועם פינצטה התחיל לחטט בפנים. "מצאתי" הוא לחש.
לחצתי את ידו השנייה כלכך חזק שלא הבנתי איך זה לא משתק אותו.
"תלחצי תלחצי." הוא אמר ושלף מין רסיס כשנאנחתי מכאב.
לקחתי נשימה עמוקה והוא חבש לי את הפצע לאחר שתפר אותו.
"זה כואב לך ?" הוא שאל והזיז את ידי לעלה ולמטה לראות איך אני מגיבה לתזוזה של הכתף.
בשלב מסוים הרגשתי את זה ושחקתי את שיניי עד שאמרתי כשסובב יותר.
"בוקר טוב" דילן אמר לאחר שצחק על כך שלא אמרתי בשנייה שהתחיל לכאוב לי.
"היא צריכה מגן." מקס אמר והלך אל השירותים ואז שם מין משהו סיליקוני-קשה על התחבושת וסובב מסביב סרט שחור שיחזיק את זה וביטח את זה עם סלוטייפ.
"את עדיין רוצה לצאת ?" דילן שאל.
"ברור." אמרתי כשקפצתי מהשולחן.
דילן הרים את ידיו בתנועת 'לא אשם' והלך לחדר.
"שימי ולצה ארוכה" מקס אמר והלך אחרי לחדר.
"את בטוחה ? יכול להיות שרק תגרמי למצב להיות גרוע יותר." הוא אמר כשעמד וצפה בי.
"אתה מפחד להפסיד ?" שאלתי ושמתי גופייה בצבע בורדו ומעלייה מעיל עור שחור "מספיק ארוך?" שאלתי את מקס שחיטת במגירותיי. שמתי גינס שחור נמוך ונעליי קאט שחורות. "מה אתה מחפש ?" שאלתי.
"אמצעי מניע." הוא ענה. "חה." עניתי.
"סתם סיקרן אותי." הוא אמר ויצאנו מהחדר לעבר הקומה למעלה ולחדר שלו.
"עליי לא משגיחים." הוא אמר.
"גם עלי לא." אמרתי ונכנסתי לחדרו. מיטת אחד וחצי הייתה שקוע בקיר שמאחורי הדלת שהתאים בדיוק לגודל המיטה, שידה בצבע שחור שהתחברה לצבע האלון הלבן הכהה של הפרקט שהיה בחדרו כמו בחדרי, לייד השידה ארון ואחרי הארון מראה על צד הארון והקיר, בשיפועו השני של החדר היתתנוסס שק איגרוף ענקי שחור עם פס אדום באמצע שהגיע כמעת עד הרצפה, הכפפות היו זרוקות על הרצפה, מימן לשק הייתה מטרה לאקדח והבנתי שהקיר חסין כדורים ולצד המטרה הזאת הייתה מטרה נפרדת לסכינים וליידה ממש קרוב לדלת מטרה פשוטה לחצים. על הקיר מולי הייתה פלזמה ומצדה רמקול, מתחתיה שולחן מחשב שעליו היו כמה מפות ולפטופ. "ואו." אמרתי.
"אהבת ?" הוא שאל כשסגר את החגורה על מכנס הג'ינס הכהה שלו.
"כהה פה." אמרתי ואהבתי את זה.
"את יכולה להדליק את האור אם זה כלכך מפריע לך" הוא אמר בזמן ששם גופייה לבנה ומעיל עור שחור. בדיוק שהדלקתי את האור הוא חייך הסתובב והוציא אותי מהחדר כיבה את האור ויצא בעצמו ונעל את הדלת.
"יוצאים ?" דילן יצא בג'ינס שחור וחולצה חומה עם שרוול קצר ונעליי בלנסטון.
"באיזה מצב האופנועים בכלל ?" מקס שאל כשדילן שם את מעיל העור השחור שלו.
"ואוא כמה שאתם מתואמים אליי." אמרתי וחייכתי כשירדנו במדרגות.
"האופנוע שלי סבבה" דילן אמר ופתח את הדלת ליציאה האחורית שהייתה ממש לייד הדלת של חדרי.
"שלי ?" שאלתי כשדילן ומקס הסתכלו עליי בעיין בוחנת.
"אהמ. אני חושבת שהוא זקוק לצבע וגלגלים." אמרתי.
"אלא מה." מקס אמר ועלה על אופנוע דוגאטי שלו. מתתי מקנאה במקום. דילן עלה על הימאה שלו ואני על אופנוע הבמוו שלי שזקוק לשיפוץ קל.
לאחר עשרים דקות נסיעה רגועה נכנסנו לשביל אפר ועלינו למוסך,
"שימי" מקס הצביע על האופנוע שלי ודיבר עם המוסכניק שיסדר לי את האופנוע. אחרי חצי שעה של שתיית קפה קיבלתי את האופנוע חזרה והוא נראהטוב מתמיד, וכבר לא שחור אלא חום באיזורים והפנים של הגלגלים היה עם פס אדום. אהבתי.
"בחיים לא החיו לי את האופנוע בחצי שעה. תודה לך" אמרתי ולחצתי לו את היד. הוא חייך אליי, "אין על מה. הוא לא היה כל כך הרוס, קצת מאוד שחוק אבל לא הרוס."
"ניקול" הצגתי את עצמי. "מריאנו" הוא ענה וניתקנו את הידיים לשלום.
"כמה זה עלה לך ?" שאלתי את מקס.
"זה לא הוא חבר." מקס ענה עלינו על האופנועים והמשכנו אחריו, תוך חמש דקות הגענו למסלול.