Change e11

אחרי בערך 10 דקות נגמר הקפה, ולי נגמרה הסבלנות.
מקס יצא אלי ופשוט נעמד בצד והסתכל עלי.
"מה ?" שאלתי.
"לא אכפת לך אפילו אם עברת או שלא?"הוא שאל.
"גם אם היה לי אכפת, זה לא היה משנה. השתמשתי במה שהיה לי, הוצאתי את המיטב מבערך.. כלום, אין לי אפשרות לשפר וגם אם הייתה לי, אין לי יותר טוב, זה רצח אותי המבחן הזה." אמרתי.
"עברת, על 90. את אחת מהציונים הכי גבוהים שלנו." הוא אמר בחיוך גאה.
"מה. למה 90?!" שאלתי.
"הורדת את כריס, שברת מעלית והיו לך תסמיני גמילה." הוא ענה.
"ידעתי שהיא אחת משלכם!" אמרתי והנחתי את כוס הקפה על השולחן
"איך הצלחת בכלל?" הוא שאל והתיישב ליידי עם כוס וויסקי בידו.
"היא קפצה עלי, היה לי סמים במערכת, ככה בערך כל התאונות קורות, פשוט רפלקסים" עניתי.
הוא הרים גבה להסבר ההזוי שלי, אפילו הצחיק אותו קצת.
"אימנתי אותך טוב אה" הוא אמר וגיחח.
"היית מת" אמרתי וגיחחתי.
"אז מה זה אומר בעצם ?" שאלתי לאחר דקה של שתיקה.
"מחר את תכירי את הבוס, תצתרכי כנראה להשלים קורס מדא ותקבלי משימות איתנו.." הוא ענה.
"ומה זה המשימות האלה בדיוק ?" שאלתי.
"ובשביל כל ההסברים האלה יש בוס." הוא ענה והתחמק.
"ומה עם ההורים שלי ?" שאלתי.
"ההורים שלך הם הבוסים של הבוסים של הבוסים של הבוס." הוא ענה באדישות.
"וואלה, איך אני מגיעה לשם ?" שאלתי.
"את לא רוצה להגיע לשם, תני להם להגיע אליך." הוא אמר,
"מזתומרת" מייד שאלתי.
"הם מסתכלים, כל הזמן. תאמיני לי, הם יצרו איתך קשר." מקס ענה באדישות.
"אתה רוצה להפסיק להיות אדיש ?!" אמרתי בעצבים.
"זה מחרפן אותך ?" הוא שאל.
"כן!" עניתי.
"אז לא" הוא ענה והלך.
העברתי את שאר היום במיטה ובמחשב והבנתי שאני לא ארדם היום, דילן ומקס ישבו כהרגלם בסלון וראו איזה תוכנית בטלוויזיה, יצאתי מהחדר והסתכלתי עליהם, עושים כלום כהרגלם.
"טוב. חברים. אני מכריזה רשמית שאנחנו יוצאים לאימון." אמרתי וחטפתי את השלט מהשולחן.
"ניקול. עכשיו 12 בלילה" דילן אמר וגלגל עיניים.
"צריך לקנות לילדה רטלין" מקס אמר וקם לחדר.
"לאן אתה הולך ?" שאלתי כשעלה במדרגות.
"רצית אימון לא ? אני לא מתאמן בג'ינס." הוא ענה ואני הלכתי גם לחדר ופשוט החלפתי לשורט טייץ שחור ונעלי ריצה.
"שנה!" דילן צעק לי כשאספתי את שיערי מול המראה, מקס כבר חיכה בדלת ודילן מילא בקבוק מים.
יצאנו לרוץ מסביב לשכונה, מקס רץ מקדימה ואני ודילן מאחור.
"רוצה לרוץ עם פשוטי העם ?" שאלתי אחרי 5 קמ של עצבים.
"פשוטי העם לא עומדים בקצב ממש" הוא ענה והגביר, זאת הייתה עלייה וצימצמתי איתו את הפער, הוא הגביר את הקצב שוב וככה גם אני, נגמרו לי הכוחות כבר והוא פתח פער מחדש והפעם לא צמצמתי, נגמרה העלייה וחזרנו לרוץ בירידה, מקס כמעת סיים את הירידה וחיכה לנו בפארק כושר שהיה שם.
"20 ?" הוא שאל והבנתי שהוא התכוון לחזרות על תרגילים.
"בטוח שתעמוד בקצב ?" שאלתי וירדתי למצב 2, התחלתי בשכיבות שמיכה והוא שנייה אחרי, דילן פשוט התיישב בספסל ושתה מים.
מקס סיים את שכיבות השמיכה שניה לפני ועבר למתח,עברתי ישר איתו לעמוד לייד.
"בטוחה שתעמדי בקצב?" הוא שאל והתחיל.
עצרתי לשניה לקחתי נשימה והתחלתי גם אני, הבנתי בשלב מסוים שהוא פשוט מחכה לי ועושה בקצב שלי, אחרי הכל הצלחנו לסיים.
הוא ישר ירד לרצפה והתחיל לעשות כפיפות בטן, אני אחריו, דילן עזב אותנו ורץ חזרה לדירה, אחרי הבטן סיימנו גם מקבילים קפיצות סקוואטים למדרגה, ספרינטים ובטן סטטי.
אחרי הסטטי בטן פשוט נפלתי לרצפה ולא היה לי כח לקום.
"זה הכל ?" מקס שאל כשקם.
"אין לי כח" עניתי והסתובבתי על הגב.
"רוקנתי אותך מכל האנרגיות ?" הוא שאל בשמחה, טיפת זיעה נטפה ממצחו לקו הלסת שלו והוא ניגב את פניו עם החולצה ואז הוריד אותה בכלל, וכמובן זרק אותה עלי.
"ואו תודה. אפשר חתימה גם ?" אמרתי בצחוק והעפתי את החולצה שלו מהפנים שלי.
"אחרי שתקומי מה שבא לך" הוא ענה וצחק.
קמתי ופתחתי פער בריצה חזרה, כשהוא צמצם והגיע אלי בסוף העליה הקצרה זרקתי עליו את החולצה שלו לפנים, הוא תפס אותה ועקף אותי ואז חיכה לי בסוף הירידה, עצרתי ונעמדתי ליידו, הרגשתי את הצד שלי כואב והתנשפתי.
הוא הסתכל עלי במבט המשועשע שלו, הרמתי את ראשי וחייכתי.
"מה את צוחק" שאלתי והשתעלתי, הוא צחק עלי יותר וניגב את מצחו בחולצה שבידו.
"קח גם את זאתי היא נופלת לי כל הזמן" אמרתי וזרקתי עליו את המכופתרת שלא הצליחה להשאר קשורה לי על המותניים. הוא צחקק שוב ולקח אותה.
"ממשיכים?" הוא שאל והנשימות שלי עדיין לא נרגעו, הוא התחיל לרוץ ריצה ממש קלה ואני ליידו, התחלנו להגביר קצב ולהכנס לריצה נורמאלית.
"רק עוד 4 קמ" הוא אמר וחייך למראה מאמציי לעמוד בקצב.
אחרי עוד 2קמ עברנו להליכה מהירה.
"את לא בכושר הא?" הוא אמר וגיחח.
"סתם שתדע, מכל החברות שלי אני הכי בכושר." אמרתי והתחלתי להרגיש את נשימתי נרגעת.
"זה עצוב" הוא אמר, ואחרי זה היה פשוט שקט כל ההליכה.
כל אחד חשב על משהו, ואני חשבתי על כמה שהגוף שלו מדהים פתאום. צחקתי לעצמי על המחשבות.
"הכל טוב ?" הוא שאל לא מבין למה אני פתאום ציחקקתי.
"כה, פשוט נזכרתי במשהו" הצלתי את עצמי והעברתי את המחשבה הנוראית הזאת ממוחי.
הגענו סופסוף לדירה, מקס פתח את דלת הכניסה ושם את ידו על גבי כשנכנסתי, זה היה טיפה מוזר, הוא התנהג מוזר כל הדרך חזרה לדירה.
נכנסתי לחדר ופתחתי את הארון, חיפשתי במגירות למטה את הסבונים שלי ופתאום מקס נכנס לחדר וטרק אחריו את הדלת, מייד התרוממתי אפילו נבהלתי, הוא הלך מהר לכיווני וזרק את החולצות מידו על הרצפה.
"מה קרה?" שאלתי מייד והוא כבר היה מולי ושם את ידיו על מותניי.
"את לא יוצאת לי מהראש זה מה שקרה" הוא אמר והלך איתי אחורה אל המראה, הרגשתי את גבי על המראה הקרה, יכולתי להריח את הריח המושך שלו גם עם כל ריח הזיעה שלנו ונתתי לו להרים אותי, כרכתי את רגלי סביבו והתנשקנו.