Break the walls פרק 2 (בשיתוף ריצ'ל :)

פרק 2 –
"עניינים של בנים" :

הבוקר היה בוקר רגיל לגמרי, כמובן שאתמול שאנה נבחה עלי בגלל שנתתי לבת שלה אגרוף בבטן ולא התחשבה כלל בכך שאחותי כמעט חטפה התקף אסטמה.
"גם אוליביה היא אחותך." צעק בלי להקשיב.
"אוליביה לא אחותי, אוליביה היא כלבה." עניתי לו, והוא שלח אותי לחדר כאילו הייתי בן שתיים עשרה.
אחרי זה, שכריסטינה לא הפסיקה להשתעל, נאלצתי להתקשר למקס כדי לקחת אותה לבית החולים כי אבא שלי אמר שהיא מעמידה פנים כדי לא ללכת לבית ספר.
מקס הייתה צריכה לאחוז בי כדי שאני לא אחטיף לו אגרוף כשהוא אמר, "תפסיק כבר לרחם עליה כל הזמן, היא לא חולה יותר מאוליביה, היא סתם מעמידה פנים. גם אני יכול לעשות את זה."
אחר כך נאלצתי לאחוז במקס כדי שלא תעיף לו את הראש מהמקום, והיא הייתה מסוגלת לעשות את זה בקלות, שלא כמוני, היא היוותה לו סכנה אמיתית לחייו.
בכל מקרה ביום שלמחרת קמתי עם חיוך על הפנים, הרופא אמר שכריסטינה תיהיה בסדר, והיא אכן הייתה אחרי שעתיים של אנילציה . שאנה יצאה מוקדם לעבודה אבל אבא נשאר בבית עד הצהריים ולקח במקום משמרת לילה, הבעיה היחידה שלי הבוקר חוץ ממנו הייתה אוליביה ונראה היה שהיא החליטה לישון עד מאוחר היום .
"בוקר טוב לך, כריס." אמרתי ופתחתי את הווילונות בחדרה של כריסטינה. "איך את מרגישה?" שאלתי.
ילדה מסכנה. לפחות היה לה אותי שאדאג לה.
"אני מרגישה יותר טוב," היא אמרה ופלטה שיעול קל. "תודה ששמרת עלי מאוליביה ומאבא" היא אמרה וקמה ממיטתה.
"בשביל זה אני כאן, להיות האח הגדול שלך." אמרתי ושפשפתי את ידי בשיערה.
"אני אוהבת אותך." היא אמרה וחיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה.
"אני חייב ללכת לבית הספר, תלכי לבד אחר כך? אני פשוט עומד לאחר." הסברתי, היא הנהנה.
"אני אלך לבד. ביי, ריקי, אוהבת אותך." היא אמרה, נישקתי אותך על מצחה, לקחתי את התיק והלכתי למטבח.
"אני הולך." צעקתי, אבא שלי הרים את מבטו מהעיתון.
"אתה זוכר שאתה מרותק היום אחרי בית הספר, נכון?" הוא שאל.
"יש לי הרגשה משונה שאני עומד לשכוח את זה מיד אחרי שאני אחזור." אמרתי, הוא האדים מיד.
"אם תעז לצאת מהבית ולהפר את הריתוק אני מבטיח לך שזה לא יעבור בשתיקה!" הוא צרח.
"אבל לאוליביה הכל עובר בשתיקה נכון?" שאלתי בכעס, הוא שתק.
"אתה האבא הכי גרוע בעולם. הלוואי שתמות." ירקתי לכיוונו ויצאתי מהבית.
רצתי למכונית הישנה והטובה שלי והתנעתי אותה במהירות, אבא שלי פתח את הדלת אבל לא אמר דבר כשראה שאני כבר במכונית, כמובן הרי השכנים יכולים לשמועה.
תוך נסיעה קצרה כבר הגעתי לבית הספר ושמחתי שכך, כאן הייתי מוקף חברים ובלי המשפחה המעוותת שלי.
"אני אומרת לך עם אני אתקל היום באוליביה אני אוריד לה את הראש!" אמרה מקס במהירות עד לפני שהפניתי את ראשי אליה.
"ועד אני זה שנענש על זה." לא יכולתי יותר לשמור את זה בבטן ומקס הייתה האדם המושלם לפרוק עליו, בעיקר בגלל שהיא הייתה שם איתי.
"אוף, אני …. מה קורה שם?" זהו, זה קרה, הפרעת הקשב של מקס החלה לעבוד והיא זנחה את אוליביה לטובת המולה של ילדים שהתקבצו בעזר הלוקרים.
"אני לא יודע," אוקיי אפשר לומר שגם אני נשאבתי לתוך זה אבל אין טעם לנטור טינה לאוליביה. בכל מקרה היא מעצבנת אותי בכל פעם מחדש.
אני ומקס התקדמנו קרוב יותר אל ההמון של התלמידים.
מה קורה פה?" שאלה מקס את אחת הידידות של, גו'. שיערה של גו' היה בלונדיני וקצר ועיניה היו ירוקות. היא חייכה אלי לפני שעתה למקס בהתלהבות .
"זה רן, הוא כזה חלומי אפילו כשיש לו קביים." היא חייכה אל שתיינו וחזרה אל ההמון להביט ברן הנכה.
"את מתכוונת להישאר פה?" שאלתי את מקס.
"למה לא? אולי אני יעשה לו עיניים או משהו והוא יתאהב בי מיד." צחקקה מקס ונדחקה בין הנערות המאוהבות קרוב יותר אל רן. לא היה שום טעם שהשאר לכן פניתי לכיוון השיעור הראשון שלי, שיעור היסטוריה.
חיכיתי בכיתה זמן מה ואז נשמע הצלצול ומקס נכנסה לכיתה כשהיא תומכת ברן ועוזרת לו ללכת עם הקביים.
"היי, ריקי? זה יהיה בסדר עם אני אשב ליד רן היום? אני צריכה לעזור לו להתרגל לקביים וכל זה." היא קראה בקול כך שכל הבנות שהיו נוכחות בכיתה ישמעו ויקנאו.
לא יאמן! היא הצליחה, חשבתי בליבי.
"ברור. אני רק אשאר לי פה, גלמוד ובודד. בזמן שאת תלכי להתמזמז עם רן בשיעור." אמרתי, היא צחקקה ונתנה לי מכה עדינה בראש.
הבטתי בה מתרחקת עם רן עד לסוף הכיתה ומתיישבת איתו בשולחן המרוחק ביותר מהמורה, מקס נראתה מרוצה אבל רן נראה שהוא מרגיש קצת לא בנוח.
אבל ברגע שמקס פנתה אליו הוא חייך אליה וחזר להתנהג כאילו הכל כרגיל.
המורה נכנסה לכיתה בדיוק בזמן ושמה סוף לפטפוטים של תלמידי הכיתה.
"לפתוח את הספרים בעמוד 98 אני עושה עכשיו חזרה לקראת הבוחן." אנחות נשמעות מכל הכיוונים מלבד אחד , המקום של רן ומקס, שניהם צחקקו צחוק חרישי.
פתחתי את הספר שלי אבל לא הצלחתי להתרכז במורה. יכולתי להביט רק ברן ומקס ששיחקו ב'נשיקה כשהמורה לא רואה'. בכל פעם שהמורה הפנתה את גבה אליהם הם התנשקו בלהט.
זה נראה לי מוזר שהם מתחברים כל כך מהר, אבל כל עוד מקס מאושרת אני בסדר.
"מקס! רן! תפסיקו להתנשק בשיעור שלי!" צרחה המורה, מקס צחקקה והתרחקה מרן שהסמיק כמו מטורף.
"אם עוד פעם אחת תתנשקו…" היא איימה, מקס רק צחקה בקול רם יותר.
"בחייך, אנחנו רק התנשקנו! מה, את מעולם לא התנשקת בשיעור? אל תגידי לי שלא היה לך מעולם חבר." אמרה מקס, המורה הסמיקה.
"צאי מהכיתה!" היא צרחה, מקס משכה בכתפיה, נעמדה ונישקה את רן לפרידה.
"תסתדר לבד?" היא שאלה אותו.
"אני אבקש מהחבר שלך שם לעזור לי. ניפגש בקפיטריה." הוא נישק אותה שוב, היא הנהנה ויצאה.
לא לפני שזרקה מבט מאיים לכיווני שהיה יכול להתפרש רק בדרך אחת: אם משהו יקרה לרן באשמתך אתה תמות בעינויים קשים. תשמור עליו.
לא יכולתי שלא לחייך אליה , לא זכרתי את הפעם האחרונה שבה היא אהבה כך בחור, ועד במהירות כזו.
לאחרונה כל החברים שלה היו ללילה אחד, ולפי מה שאני ידעתי לא הייתה שם בכלל אהבה. סתם מתוך השעמום הלילי של מקס.
הייתי מאושר שהיא הצליחה למצוא סוף סוף את הגבר שהיא תאהב באמת, ולא מתוך שעמום. אבל קצת הצטערתי שהיא שוכחת אותי בדרך .
אחרי שמקס יצאה מהכיתה השיעור נמשך כרגיל ואני יכולתי להתרכז בספר שלי.

"אז, אתה ומקס חברים כבר הרבה זמן?" שאל אותי רן.
"לפי מה שידוע לי." עניתי בלי להקדיש לעניין זמן רב מידי. אני ומקס היינו ממעמד שונה מזה של רן, רן היה ספורטאי ואנחנו היינו פשוט אנחנו.
אבל בבית הספר היסודי למדנו באותה כיתה והייתי מצפה שהוא יזכור את זה.
"היא ממש מגניבה נכון?" הוא שאל בזמן שחלפנו על פני שורה של לוקרים לכיוון הקפטריה.
"כן . זו מקס." שוב מלמלתי את המילים בלי להקדיש להם יותר מידי תשומת לב.
"תקשיב, אין לנו הרבה זמן לדבר, אז אולי כדאי שתתחיל להתייחס אלי? כי אני תמיד יכול להגיד למקס שלא טיפלתי בי טוב מספיק, והיא תוציא לך את הביצים מהמקום." הוא אמר והפתיע אותי.
"אתה… מאיים עלי כדי שאני אדבר איתך?! זה דבר שלא חשבתי שיקרה." אמרתי בהפתעה.
"בסדר, אני לא רוצה לדבר איתך, אבל מקס שונה ואתה חבר שלה אני רק רוצה שזה ילך בינינו." נראה היה כאילו הוא ממש שופך את ליבו.
"אתה באמת בעניין שלה?" שאלתי בחשדנות, אומנם שמחתי שהיא מאושרת אבל המוניטין של רן לא היה כל כך מוצלח במיוחד.
"משהו בה הוא … מיוחד, שלא תבין אותי לא נכון אתה ממש לא מעניין אותי אבל אתה חבר שלה והיא כל הזמן מדברת עליך אז … פשוט חשוב לי שנבין אחד את השני". הוא סיים את המשפט בדיוק כששנינו נכנסנו לקפטריה ואיתרנו את המקום שבו ישבה מקס.
"על מה דיברתם שם?" שאלה מקס בחשדנות.
"שום דבר, רק עניינים של בנים" חייכתי והתיישבתי מולה בזמן שרן ישב לידי.
"נהנתם בשיעור איכסטוריה אחרי שהלכתי?" שאלה מקס ונתנה ביס בתפוח עץ ירוק ועסיסי.
"מכל רגע." אמרתי והוצאתי את ארוחת הצהריים מתיק הגב שלי.
"אתה לא אוכל רן?" שאלה מקס והביטה ברן שהניח את ידיו על השולחן ופשוט הביט בה בחיוך רחב.
"אני בסדר, מספיק לי לראות שאת אוכלת." הוא חייך והיא חייכה אליו בחזרה.
אוקיי הם לקחו את הקיטשיות למקום אחר לגמרי ועם על היום הראשון …
"היי מקס, אולי תבואי אלי אחרי הלימודים ו…." התחלתי לומר ואז נזכרתי באבי ובריתוק שלי. מקס כנראה הבינה את הכוונה וחייכה בהתנצלות.
"קבעתי כבר עם רן, בפעם אחרת ריקי." היא אמרה.
הייתה שתיקה למשך כמה שניות, אף אחד לא אמר שום דבר. לפתע הדלת של הקפיטריה נפתחה.
כולנו הבטנו לאחור רק כדי לראות את הדבר שהייתי מעדיף להתאבד מאשר לראות אותו. אוליביה והאנורקטיות שלה.
"לעזאזל." מלמלתי, מקס הניחה את התפוח על השולחן וידיה נקפצו לאגרופים, היא נראתה מתוחה ומוכנה לרצוח מישהו בכל רגע. זה גרם למצב להיות מעט טוב יותר.
"היי, אפס. אבא כועס עליך מאוד." אוליביה אמרה ברגע שהגיעה לשולחן שלנו והתמקמה בעמידת הכלבה הידועה שלה.
"הו, כמה חבל." אמרתי בחיוך.
"כשתחזור היום הביתה הוא מתכוון להכות אותך." היא אמרה באושר.
"הבעיה הקטנה היא, אוליביה, שהוא לא יחזור היום הביתה." מקס קמה ממקומה ונעמדה מול אוליביה.
"למה? אתה תצטרך להסיע את האחות המסריחה שלך שוב לבית חולים כי היא מעמידה פנים?" שאלה אוליביה, אחזתי בכוח במקס והושבתי אותה לידי לפני שתבעט באוליביה.
"סתמי, זונה. אם יש כאן מישהי שמסריחה זו את, ואת לא רוצה שאני אפרט ממה את מסריחה." מקס הסתפקה במילים.
"אני זונה? זו את שמתלקקת על רן הזה כל היום." לא נראה שאוליביה שמה לב שרן יושב איתנו בשולחן.
"כן, אבל אני עושה את זה פעם בשנה. את עושה את זה כל יום, וכל פעם על מישהו אחר." אמרה מקס.
"תרגעי." לחשתי באוזנה אבל היא כבר התחממה.
"אולי כדאי שתגידי לרן שלך שאת בוגדת בו עם ההומו?" שאלה אוליביה.
"כן, שמנה אחת. לכי תעשי את זה עם אבא שלך, או עם אחד מהאחים המגעילים שלך." אמרה אחת האנורקטיות.
"תסתמי, אנורקסית מגעילה." אמרתי לה.
"למה את לא מדברת? בלעת את הלשון?" שאלה אחת האנורקטיות.
"לא, ההומו אכל לה את הלשון כשהם התמזמזו אתמול. אנחנו עדיין לא מאמינים לך שאתה לא הומו, אפס." אמרה אוליביה.
הדברים שלאחר מכן קרו מהר. מקס קמה. אוליביה צורחת. אוליביה נופלת על הרצפה ומדממת מהאף. המגף של מקס כמעט פוגע בי בדרכו חזרה לרצפה. מקס מתנפלת על אוליביה, צרחות, אימה, מנהלת.
"כולכם לחדר שלי עכשיו !" היא נבחה כדי להתגבר על הרעש . וכך זה נגמר , קיוותי שלפחות הפעם אבי יהיה בצד שלי למרות שגם עם כל מי שהיה נוכח באירוע היה מעיד לטובתי זה לא היה מספיק עדי ראייה לשכנע אותו לכעוס על אוליביה ולא עלי .