BOYS -הקדמה
הבנים:
תום
אריק
דניאל
רז
דור
הבנות:
מאיה
לירון
אביגיל
~הקדמה~
*רז*
-שעה 18:29, בבית של רז-
"אתה בטוח שארגנת הכל למחר?" אימי לחצה עלי, "כן." אמרתי ביובש, ממשיך לשחק באייפון שלי.
מחר חוזרים ללימודים, כיתה י"א אנחנו באים!!
"אוף, תודה באמת נפסלתי בגללך!" אני ממש דבוק למשחק הזה, ניראה לי חצי מהחופש הייתי מול האייפון אבל למי אכפת? העיקר שמצאתי דרך להעביר את כל השיעמום הזה, עוד יום ועוד אחד… אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אני כבר די מתגעגע לבצפר!
לא, לא ללימודים ולחפירות של המורים, אלא להיפגש עם חברים כל יום, אולי שאר הילדים יצאו הרבה לבלות וכאלה אבל אני בקושי יצאתי מהבית, אז יש לי על מה להתלונן!
לא ראיתי את החברים שלי כמעט כל החופש!
"רז! רז!" יד קטנה עברה מול עיניי, הרמתי את מבטי והסתכלתי בעיניה של נוי. "מה את רוצה?" שאלתי, עצבני מכך ששוב נפסלתי!
"אתה יכול לחבר לי וללולי את הדי וי די?" היא שאלה בקולה הקטן והחמוד.
"את רוצה..את רוצה שאני אחבר את הדי וי די לך ולבובה שלך?" שאלתי בתמיהה.
"כן! אנחנו רוצות לראות את סינדרלה, עוד לא ראינו את זה היום… בפעם הרביעית…." היא אמרה, הקול שלה פשוט אילץ אותי לעשות מה שהיא רק רצתה במשך פאקינג 5 שנים, אבל למדתי איך להתמודד עם זה עם הזמן…
"לא! אני עסוק עכשיו, טוב מתוקה? את יכולה ללכת לבקש מקרן שתשים לך במקום, אני רואה שהיא מדברת עם אבי בטלפון… ביי חמודה" אמרתי לה והיא יצאה מהחדר.
רגע, לפני שאתם שואלים את עצמכם כל מיני שאלות, תנו לי להסביר הכול:
-אני רז, אני גר בבת ים, יש לי שני הורים ושתי אחיות קטנות. אחות אחת שלי, קוראים לה נוי, היא בת חמש והיא מתנהגת לבובה שלה כאילו היא חיה… זה משגע לפעמים! ולשנייה קוראים קרן, היא בת 13 והיא טיפה פחות מעצבנת, אפילו שרבתי איתה לא קצת לפני שנוי נולדה… נוי היא בלונדינית, יש לה הרבה נמשים בפרצוף ובעיקר על האף, העיניים שלה כחולות והפנים שלה נראים כמו של בובה…
קרן היא ג'ינג'ית והשער שלה מתולתל, יש לה עיניים ירוקות – אפורות כאלה והחיוך שלה חושף שורה של שיניים קטנות ולבנות. עוד פרט חשוב, קרן מעריצה שרופה של איזה להקה שקוראים לה 'וואן דיירקשן', והיא כל הזמן חופרת לי שאני ניראה כמו הפייבוריט שלה, איזה הארי מטופש אחד… זה שיש לי תלתלים לא אומר כלום!
אני… אני חושב שאני די חתיך, בלי להשוויץ. יש לי שער חום מתולתל מעט, הוא די קצר, יש לי עיניים חומות כהות ועמוקות, יש לי שתי גומות מתחת ללחיים בדיוק וחיוך שלי בדרך כלל די גדול, וגם זה רק אם מצליחים להצחיק אותי… אני בחור די רציני, אז זה לא קורה הרבה, חוץ מהפעם ההיא שנוי החליטה שהיא תעשה הכול כדי להצחיק אותי, אז היא לקחה כדור גלידה ודחפה אותו לפרצוף של דניאל, אחד מהחמישייה. אני נמצא בחמישייה של בנים, אנחנו תמיד מסתובבים ביחד ונפגשים אחרי הצהריים, אבל יש איתנו 3 בנות: מאיה, לירון ואביגיל, אבל כולם קוראים לה אבי. אחד הדברים שמעצבנים אותי הוא שברגע שאבי וקרן נפגשו, קרן גילתה שגם אבי מטורפת על וואן דיירקשן האלה, ומאז הן חברות, וזה משגע אותי שמישהי כזו מגניבה יכולה להיות חברה של אחותי הדפוקה! אני פשוט לא מאמין!
"רז!" קולה של קרן נשמע מהחדר הצמוד. ראשה הציץ בחלון אשר בתוך קיר הגבס שמפריד בין חדרינו.
"אתה אמרת לנוי שאני אשים לה סרט של סינדרלה?!" היא שאלה. הנהנתי עם חיוך מטופש.
"טוב, קח את אבי." היא אמרה והושיטה לי את הטלפון. "היי אבי." אמרתי בשיעמום מוחלט.
"רז, תגיד, באיזה כיתה שובצת?" היא שאלה, " י"א-10 נראה לי." אמרתי, לא ממש מבין מה היא רוצה ממני.
"אה! גם אני, כולם ברשמה של הכיתה חוץ ממאיה." היא אמרה, מה?! דווקא מאיה?!
למה אלוהים שונא אותי?!
"תגיד, ידעת שהיא ואח שלה עברו לגור בבית נפרד מההורים?" היא שאלה, כאילו זה שגרתי לגמרי. "מהההה?!?!?!?! לא יכול להיות! בדיור עברו לגור בבית השכן אליי, שני צעירים… יש סיכוי שזו מאיה? אני הולך למות!" אבל גם את שלוש המילים האחרונות אמרתי בקול, ואבי ישר נזכרה במה שסיפרתי לה, ביום הראשון של החטיבה. ה-דבר.
"נו באמת, אתה לא חייב להיות כזה! זה אמור לשמח אותך שהיא עברה, תוכל להיפגש איתה אחרי בצפר ולהביא לה שיעורים וכאלה… טוב, כאילו שלא עשית את זה מקודם בכל הזדמנות אפשרית…" היא אמרה, רתחתי עליה, רציתי לשבור את האייפון, אבל נזכרתי שהוא של קרן אז לא יכולתי.
(אם הייתי שובר אותו הייתי משלם על החדש מהחסכונות שלי… אופפפפ)
"טוב אני צריך ללכת" אמרתי לה וניתקתי את השיחה בלי שתענה לי.
"קרן, קחי את האייפון המחורבן שלך ממני!" אמרתי והיא לקחה אותו דרך החלון.
"היי רז!" שמעתי קול מוכר, אפילו יותר מידי מוכר, הסתכלתי החוצה, וראיתי את מאיה, היא הביטה בי דרך החלון של הבית שנמכר אתמול…
אני מת…
תגובות (3)
תמשיכו !!! :)
מדהים
חחח תודה בנות להגיבבב