Bloodsuckers

פרק 2

״קאסי, תברחי!״ קרא אליי אדם כשחמישת האנשים/משהו לא ידוע- מעליו נושכים אותו ומכים אותו מכול הכיוונים. רציתי לברוח אבל הגוף שלי קפא, רק המחשבות תפקדו. אדם נהם בכעס. הבעת פניו השתנת מכאב להבעה רצחנית. הוא דחף אותם מעליו והתחיל להרוג אחד אחד. הוא פירק את האיברים שלהם ונשך אותם מספר פעמים. לא האמנתי שזאת החיה שמסתתרת מתחת למעטפת בן האדם שלו, לא האמנתי שהמפלצת שניצבת לפני,היא בעצם אדם. איכשהו החמישייה התאדתה כלא הייתה. ״למה לא ברחת לעזעזל?! הם יכלו לגבור עלי בקלות ואז הם היו לוקחים אותך אל הבוס״, ״מי זה הבוס הזה ולמה הוא רוצה דווקא אותי?״ כששאלתי על הבוס הבעתו של אדם נהייתה קשוחה ״אף אחד לא יודע את התוכניות של הבוס חוץ מהבוס עצמו, אנחנו צריכים לשרת אותו. בשביל זה הוא יצר אותנו״ יצר? למה הוא מתכוון? ״כשאתה אומר יצר אתה מתכוון ל-״
״ערפדים, כן קאסי. אנחנו ערפדים. הבוס יצר אותנו- הוא חיפש משהו כבר הרבה זמן.. בדרך הוא קלט שהוא יכול פשוט ליצור ערפדים משרתים שיחפשו את אותו הדבר שהוא חיפש כבר שנים- לפני כמה זמן אחד מהחמישיה שראית קודם עקב אחרייך ואמר לבוס. הבוס נראה מרוצה מאוד כיאילו מצא משהו שנישכח שנים רבות משהו שרצה מאוד. בגלל שאני נראה כמו איך שאני נראה הוא שלח אותי למשימה, בעצם המשימה הראשונה שלי- לגרום לך להיתאהב בי ולקחת אותך לבוס. בהתחלה אני מודה שזה מה שרציתי אבל לא עוד! אין לי מושג מה הבוס רוצה ממך אבל אין מצב שאני אתן לו את מה שהוא רוצה״
כאדם דיבר היה לו ניצוץ בעיניו כיאילו התיקווה חזרה אליו. ״למה אתה כל כך רוצה למרוד בבוס?״
שאלתי ״הוא הרס לי את החיים, החיים שלי תלויים בלשרת אותו. כל שנייה שאני נושם אני צריך להגיד תודה, המטרה שלי- לשרת אותו זה בעצם היעוד שלי, או היה היעוד שלי. אבל לא עוד חיי שירות! אני הולך למרוד ולהיכנס בו בכול הכוח. אפילו אם זה יהרוג אותי״ יהרוג אותו? ״מה זאת אומרת אפילו אם זה יהרוג אותך? אתה תעשה את זה אפילו אם תמות?״ הוא הרכין ראש ואמר ״אני יעשה את מה שנחוץ כדי להרוג אותו. ואנחנו לא היצורים האל טבעיים היחידים העולם, רק שתדעי.״ את הפה שלי- שהיה פתוח לא הצלחתי לסגור, ״יש גם אנשי זאב״ הוא אמיתי בכלל?? ״איך אתה יודע?״ שאלתי ברגע שהצלחתי להזיז את פי ״בואי נגיד שניתקלתי בכמה והם לא בדיוק היו ידידותיים..״
״ולמה אתה מספר לי את כל זה? זה לא אסור לספר לבני אדם על דברים כאלה?״ הבטתי בו, הוא נראה מתלבט בינו לבין עצמו מה להגיד ״אממ.. יש חוק כזה כן״ הוא אמר בהיסוס, ״אז למה אתה מספר לי את כל זה?״. הוא שתק, כנראה חושב על תשובה בשבילי. ״זהו שאת..״ הוא גמגם ״את לא.. אוי לעזעזל עם זה! את חצי חצי״ הוא אמר הפעם בביטחון. ״חצי-חצי מה?״ למרות שחשבתי שאני כבר יודעת את התשובה רציתי שהוא יגיד לי אותה״.
״את חצי ערפד חצי אדם זאב״ הוא הסתכל לי בעיניים , בודק איך אני מגיבה למידע החדש. אני.. אני חצי ער- לא יכולתי יותר ולתדהמתו של אדם פשוט צחקתי. לא יכולתי להפסיק. באיזה סרט הוא חושב שהוא חיי? דימדומים?? ״אין מצב״ אמרתי בין מרווחי הצחוק ״אני יודע שזה נשמע מצחיק, אבל זאת האמת. רואים עלייך שאת חצי חצי, ועוד מעט את תראי שהכישורים שלך יתחילו להיתקלות ולהיתפתח וכשתגלי אני אהיה פה בשבילך ואני יעזור לך כשתצתרכי להקים להקה ו-״ מה להקה? ״מי דיבר על להקה איזה להקה בראש שלך?״ הכול נראה כלכך מבלבל ולא מובן, ״אנשי זאב צריכים להקה ואני חושב שאת תהי בראש הלהקה. בדרך כלל הבת היא זאת שצריכה לבנות לעצמה להקה ולבחור בן זוג, בגלל שאת חצי-חצי העיניין הופך להיות יותר.. מעניין. את תוכלי לבחור או ערפד או אדם זאב בתור בן זוג ושיהיה איתך בראש הלהקה, המנהיג״ עכשיו הוא ממש חיי בסרט ״תראה אדם, בלי להעליב אבל אין לי מושג באיזה סוג של סרט אתה חיי אבל אנחנו לא בזאב צעיר/ דימדומים פה. פה זה העולם האמיתי ובעולם האמיתי אין אדמי-זאב/ ערפדים או חצי חצי, אני מצטערת. אני פשוט לא מאמינה בדברים כאלה..״. ״בסדר״ הבעתו נעשתה מותשת, ״אבל כשיתחילו לך שינוים או משהו כזה, אני אהיה שם בשבילך. את יכולה לספר לי הכול״ הוא אמר והתחיל ללכת לכיוון הדלת. הלכתי אחריו בלי לומר מילה, הוא פתח את הדלת יצא וסגר אחריו.