Bloodsuckers

פרק 1

אז זהו שזה לא היה שבר, למעשה זה גם לא היה נקע. הרגל הייתה בסדר היא רק התנפחה מעוצמת המכה. היום היא כבר נראת כמעט נורמלית, היא עדיין קצת נפוחה אבל לא משהו רציני. אמא התעקשה שאני אשאר בבית רק להיום אבל היה לי כבר בא ללכת לבית ספר, אתם בטח שיודעים למה… בגלל אדם. כבר בא לי לדבר איתו למרות שרק אתמול ניפגש נו בפעם הראשונה (וגם זאת לא הייתה ממש פגישה) אבל עדיין בא לי כבר לראות אותו. זרקתי על עצמי בגדים, כבר לא היה לי כוח להיתאפר פשוט יצאתי לבית ספר.
************************
אדם ישב על הספסל לייד השער. הוא נראה כל כך רציני. ״כן אני מבין, אל תדאג אני לא אאכזב אותך.. העבודה תבוצע-אני מבטיח״ אדם ניתק את השיחה וקפץ כשראה אותי לידו. ״מה.. מה את עושה פה?״ הוא שאל אותי בחיוך קל. ״אסור לי להגיד שלום?״ שאלתי בחיוך. ״אז איך את מרגישה״ הוא שאל ״איך הרגל?״
״היא בסדר, זה לא שבר או נקע. הרגל תהיה בסדר״ הצילצול קטע את השיחה והוא ואני נכנסנו לכיתה שכרגע התמלאה בתלמידים. המורה כבר חיכה לנו שם. ״אדון אדם אתה מוכן בבקשה להיצתרף לשיעור שכבר התחלנו ולשבת על הכיסא?״ המורה הזה ממש מלחיץ- חשבתי. ״קאסי, את מוכנה בבקשה להסביר לכיתה מהי תרכובת?״ שיט דווקא את השאלה הזאת הוא הביא לי? הוא לא יכל לשאול מה זה רעידות אדמה או מה זה לבה. שתקתי. אף פעם לא הייתי טובה במדעים ועכשיו ממש רציתי למות, היה ממש בא לי שהאדמה תבלע אותי.
״תרכובת היא חומר הבנוי משני סוגי יסודות או יותר, הקשורים ביניהם בקשר כימי כלשהו וביחס קבוע של כמויותיהם״.
״תשובה מדוייקת אדם, תוכל להסביר לקאסי ולשאר הכיתה איזה תרכובת אתה מכיר וממה היא עשויה?״
הבטתי באדם. למעשה כל הכיתה הביטה בו בהערצה. פרצופו נעשה רציני כשחשב. ״מלח בישול, הוא תרכובת של המתכת, נתרן, האל מתכת וכלור״ המורה פער את פיו בתדהמה ״אוקי, שאלה אחרונה שיכולה לזכות אותך בבונוס של 10 נקודות בתעודה״ אמר המורה וחיוך של ניצחון עלה על פניו. ״מה ההבדל בין תרכובת לתערובת״
הראשים של הכיתה עברו מאדם למורה-מהמורה לאדם. ״תערובת, מכילה מספר אטומים או תרכובות יחדיו, אך ללא קשר כימי ביניהם, כך שכל חומר שומר על תכונותיו הכימיות והיחס בין מרכיביה אינו בהכרח קבוע. והתרכובת כמו שאמרנו בהתחלה חומר שבנוי מ2^ יסודות שקשורים בניהם בקשר כימי כלשהו״. המורה בפה פעור הוסיף לאדם את הבונוס וכל הכיתה הייתה על הרגליים מירוב התרגשות והתלהבות. כולם מחאו לו כפיים מביטים בו בהערצה. הבטתי בו מחייכת והוא החזיר לי חיוך וקריצה.
״היית מדהים בשיעור מדעים״ אמרתי בחיוך לאדם כשטילנו בחצר הבית ספר. ״תודה, האמת שפשוט לא רציתי שתהי מובכת. המורה הזה דיי קשוח ולא רציתי שתפגעי ממנו״ חייכתי. ״תודה אדם, על ההתחשבות״ הוא חייך ״זה שום דבר״. כשחזרנו מההפסקה שמענו מהרמקול את המזכירה הראשית קוראת לי ״אני מקווה שלא עשיתי כלום״ אמרתי לאדם שליווה אותי אל המזכירה שכעת עמדה ליד חדר המנהלת. ״גברת פולס.. כדאי שתשבי-״

״מה זאת אומרת בבית חולים?? היא לא יכולה להיות בבית חולים! מי היה ברכב שפגע בה?״ הדמעות יצאו ללא שליטה. ניסיתי להרגיע את עצמי אבל פשוט לא הצלחתי. לא יכולתי להאמין שאמא בבית חולים, לא הצלחתי לעכל את זה בכלל.. ״אמרו לכם מתי מתכננים לשחרר אותה״ כשהמזכירה שמעה את השאלה ששאלתי היא הרכינה ראש ״היא.. הם ידעו יותר טוב כשהיא תתעורר״ מה??? הראיה שלי התחילה להיתשטש הכול התכסה בדמעות. בדרך כלל אני אף פעם לא מראה לאחרים שאני בוכה אבל כרגע זה פשוט לא עניין אותי. התמונות שהמוח שלי הקרין של אמא שלי, שוכבת על מיטת בית החולים בחדר הלבן כשלידיה מחוברות מחטים ומכשירים לגופה והיא רק שוכבת שם כמו ישנה. לא זזה. לא יכולתי להיתגבר על הבכי שלי ועל הכעס. זאת הפעם הראשונה שאני מרגישה כל כך חסרת אונים.. ״היי זה בסדר״ אדם חיבק אותי ״שששש.. זה בסדר, יהיה בסדר״ החיבוק והתמיכה מאדם כנראה הרגיעו אותי כי איכשהו נעשתי יותר רגועה והדמעות נעלמו כלא היו. זה כבר היום השני שאני מכירה אותו ואני כבר מרגישה ממש פתוחה איתו, איתו אני יכולה להיות אני עצמי ולא להיות ״קאסי הקשוחה״. הוא התנתק מהחיבוק והביט בעיני ״אני מבטיח לך שיהיה בסדר״. שתקתי. ״אוקיי?״ שאל, מחכה לתשובה ממני וכל מה שיכולתי לעשות זה להנהן, לא רציתי שהוא ישמע את קולי הרועד. ״הוא הלך ביחד איתי בכיתה וכל השיעורים הוא ניסה רק להצחיק ואותי ולא היה לו בכלל אכפת כשהמורים כעסו ובקשו ממנו להפסיק להפריע. הוא היה פשוט חבר טוב שעוזר ושדואג. הוא פשוט מקסים. בתום הלימודים הלכתי לבקר את אמי, היא באמת נראתה גרוע הדמעות שוב יצאו והפעם לא היה לי את אדם שיעזור לי להפסיק אותם. ישבתי לידה בוכה. התקשתי לעקל שזאת אמא שלי ששוכבת על המיטה הזו, לידי. לפתע שמעתי קולות ואז הדלת נפתחה בתנופה. חמישה בחורים שרירנים נכנסו לחדר. ״את קאסי פולס?״ שאל אחד מהם. ״כן״ אמרתי בקול רועד מבכי ״מה אתם רוצים ממני?״
״אנחנו לא רוצים כלום אבל הבוס שלנו רוצה ממך משהו. אם תתנהגי יפה לא ניצתרך לפגוע גם בך״
״לפגוע גם בי? מה זאת-״ ואז נפל האסימון ״אתם עשיתם לה את זה?״ הצבעתי על אמי. ״הינו חייבים להביא אותך לפה איכשהו..״ אמר איש נמוך שעמד ליד הדלת. ״ואם אני לא יבוא איתכם? ובכלל למה אתם צריכים
אותי?״ האיש האמצעי הביט בי בכעס ״זה לא משנה, מה שמשנה זה שאת צריכה צריכה לבוא איתנו, עכשיו! הבוס עכשיו כועס מאוד כי השליח ששלח בשביל להביא אותך לא הצליח במילוי המשימה אז הוא שלח אותנו. והבוס לא סובל נכשלים אז תבואי איתנו כדי שלא נפגע יותר באימך או בך״ היססתי. מה אם הם באמת יפגעו יותר באימי? אני חייבת לעזור לה. בדיוק כשבאתי להסכים וללכת איתם.. ״היא נשארת פה!״ שמעתי את קולו המוכר של אדם.
״אתה נכשלת, היית צריך להביא אותה לבוס״ אדם צחק ״הבוס כבר לא מעניין אותי, אני לא כמוכם. כבר לא״
אדם התקדם לעברם ועמד מולם כשאני מאחוריו והוא מגן עליי בגופו ״אם אתם כל כך רוצים אותה אתם צריכים לעבור דרכי״ אמר אדם. החמישיה צחקה ברוע ״זה יהיה קל״ אמר ראש החבורה ונהם, זה היה מוזר אבל הנהמה הזאת דמתה לנהמה של אריה או משהו כזה. ״אני מצטער קאסי..״ אמר אדם כשהוא הסתובב לכיווני. השיניים שלו התחילו לזוז ושני ניבים חדים בצבצו. Omg הוא.. אדם.. אדם ערפד?!