"Believe me" – פרק ראשון + הרשמה

רגלה של סיירה קפצה בחוסר מנוחה ועייניה החומות הביטו על הג'ינס השחור והמשופשף שלבשה. שני שוטרים התקדמו לכיוונה. סיירה סרקה את אחד השוטרים, הוא היה רזה, מאוד וגובהו נראה עמד על מטר תשעים. שיערו היו דליל ושחור, אפו היה ארוך ושפתיו היו דקות וקצרות. את השוטר השני סיירה זהיתה, זה אותו שוטר אשר אזק אותה והכניס אותה אל הניידת. הייתה לו כרס, הוא היה נמוך קומה ושיערו היה דליל ואפור.
"זאת סיירה בלאנק, חשודה ברצח מאמש, תזהר." הרופא הנמוך דיבר אל הרופא הגבוה כאילו וסיירה לא ישבה מולם.  השוטר הנמוך התקדם לעבר חדר אחר בעוד שהשוטר השני התיישב לצידה של סיירה.
"ג'ף." השוטר הושיט את ידו לכיוון סיירה אך כשראה שיידיה עדיין אזוקות הוא החזיר את ידו אל כיסי מכנסיו השחורים. "את באה איתי לחדר חקירות, אצפה ממך לכנות ולשיתוף פעולה מלא." הוא חייך קלות וסימן לסיירה לקום וללכת אחריו.
סיירה הבינה שהוא, ג'ף, משחק את השוטר הטוב, מה שיכול לבוא לטובתה.

החדר היה עצום, שולחן ארוך הוצב במרכז החדר ולצידו כיסא עץ שחור, ואחד הקירות בעצם היה מראה. סיירה ראתה מספיק סדרות בילוש בשביל להבין שהמראה הזאת בעצם חד צדדית ומאחוריה ניצבים כמה אנשים אשר מקשיבים לשיחתה עם ג'ף. החדר היה עמום, רק המנורת שולחן האירה, ולרגע זה נראה לסיירה כמו סרט רצח עלוב וחסר תקציב.
היא התיישבה על הכיסא בזמן שג'ף הוריד מידייה המזיעות את האזיקים.
"סיירה, למה היית בשעה שלוש לפנות בוקר במזבלה העירונית?" ג'ף ניצב בצד השני של השולחן. סיירה שתקה, היא רק התענגה על תחושת הדם הזורם חזרה בכפות ידייה.
"סיירה בלאנק!" הוא דפק על השולחן, גורם לעינייה החומות של סיירה להתרומם אליו.
"אם תשתפי פעולה אני מביטח לך שהעונש שלך יהיה קל." הוא נאנח.
"עונש על מה בדיוק?" סיירה זקפה את גבתה הדקיקה.
"עונש על רצח! זו עב-"
סיירה גלגלה את עינייה, "רצח שלא נעשה?"
וריד במצחו של ג'ף נגלה לעינייה של סיירה, רמז על כך שהוא עצבני. "גם רוצחת! וגם מכחישה!" הוא צעק ודפק ביאוש על השולחן.
סיירה ניסתה לשמור על איפוק אך באמת שלא יכלה כשמאשימים אותה במה שלא עשתה ועוד בדבר כזה כמו רצח. "אלוהים אדירים!" היא צעקה והתרוממה מהכיסא שלה. "אני לא רצחתי אף אח-" ג'ף קטע אותה כשלחץ על כתפייה הצנומות והושיב אותה בכוח על הכיסא.
"את שקרנית! את לא מזהה את הבחור הזה?" הוא צעק והניח תמונה על השולחן.

סיירה לקחה את התמונה והביטה בה, היא זהיתה את הבחור בתמונה, זה הבחור שכביכול הייתה אמורה לרצוח, אבל היא לא. היא לא רצחה אותו. "אבל אני לא-" סיירה מלמלה בקול סדוק.
"שאלתי אם את מזהה אותו!" הוא צעק ודפק שנית על השולחן המתנדנד.
"כן." היא השפילה את ראשה.
"ואת רצחת אותו, לא כך? היית שם לבד, רק את, הוא, הגופה למעשה, והרובה הזה." הוא הניח את הרובה הקטן שאת סוגו לא ידעה, את אותו רובה שהבחור הכניס בכוח לידה.
"אני, אני הייתי שם, כן. אבל לא אני רצחתי אותו!"
"הייתה לו משפחה." ג'ף דיבר, מתעלם מדברייה של סיירה. "אמא שלו הרוסה, דודים שלו שבורים, אחיו הקטן, הרוס." הוא אמר, גורם לדמעה לצאת מעינייה וליפול על לחייה העגלגלות של סיירה.
"אני לא-"
"את רצחת אותו ללא סיבה." הוא אמר ואז הסתובב אל המראה,"תעצרו אותה." הוא אמר ומיד שני שוטרים נכנסו ואזקו את ידייה ורגלייה.