Bad Blood פרק 7

התעוררתי לצליל השעון המעורר שלי, צחצחתי שיניים, לבשתי חולצת בית ספר ורודה וג'ינס עם קרעים.
הסתכלתי על המיטה הריקה שסתיו ישנה בה במהלך השבוע. סתיו עדיין לא חזרה לביתי והיא גם לא עונה לי לפלאפון, אני דואגת לה. אני מקווה שהיא תבוא היום לבית ספר כדי שאני יוכל לדבר איתה….

הגעתי לבית ספר ונכנסתי לכיתה, סתיו לא הייתה שם נאנחתי, אוף עם הילדה הזאת.
המורה התחיל ללמד.
"קנונין הוא רעלן שפוגע במבנה של מולקולת החלבו.." אמר המורה אך עצר מכיוון שדלת הכיתה נפתחה, נכנסה נערה גבוהה, כהת עור עם רעמת תלתלים אסופה בקוקו מרושל והיו לה שקיות מתחת לעיניים. זאת סתיו! אבל למה היא נראית כל כך מותשת?
"מה פשר האיחור הזה סתיו" שאל המורה. "אני מצטערת, לא התעוררתי בזמן" אמרה סתיו עם מבט מתחנן בעיניה.
"אוקיי את יכולה להיכנס" אמר המורה מיואש, סתיו התיישבה לידי. "אנחנו צריכות לדבר שיגמר השיעור" אמרתי לה והיא הנהנה וחייכה חיוך קטן.

השיעור נגמר וכולם יצאו מהכיתה, חוץ ממני ומסתיו.
"קודם כל למה לא חזרת לבית שלי?" שאלתי. היא נשכה את שפתה בעצבנות, "הייתי צריכה קצת זמן לעצמי ואממ…. לא הרגשתי בנוח לחזור אחרי שדביר וסהר רבו, לא רציתי להחמיר את המצב ביני לבין סהר" אמרה עצובה. "מה זאת אומרת להחמיר את המצב?" שאלתי מבולבלת, סתיו לא עשתה שום דבר רע, היא לא זאת שאשמה בכך שדביר נישק אותה, זאת לא אשמתה. "סהר לא מדבר איתי כי הוא בטוח שאני מרגישה משהו כלפי דביר, אז אם אני הייתי חוזרת לבית שלכם הוא היה רואה בזה אישור לחששותיו כי אני בעצם נמצאת עם הגבר שנישק אותי" אמרה וגירדה את ראשה המתולתל בעצבנות. "ואת מרגישה משהו כלפיי דביר?" שאלתי, למרות שנראה לי שאני יודעת את התשובה. "אני… אני לא יודעת מה אני מרגישה לגביו" אמרה, השפילה את ראשה והוסיפה בייאוש "אני כל כך מבולבלת" דמעות החלו להצטבר בעיניה. "סתיו" אמרתי וחיבקתי אותה והיא פרצה בבכי.

אני וסתיו היינו בדרכנו לביתי, שכנעתי אותה לחזור לישון אצלנו כי בכל מצב ההורים שלה חוזרים עוד יומיים אז עדיף שתישאר אצלנו בבית.
"היי! חכו רגע" קרא קול מאחורינו, הסתובבתי וזה היה תומר. "היי תומר" אמרה סתיו וחיבקה אותו חיבוק קטן. "את בסדר? את נעלמת לי" שאל תומר את סתיו, כי כמו שסתיו התעלמה ממני מאז הנשיקה, היא התעלמה מתומר ומכל העולם. "כן אני בסדר, הייתי פשוט צריכה קצת זמן לעצמי" אמרה וחייכה חיוך קטן ועצוב. "יופי! אני שמח שאת בסדר" אמר וחייך את חיוכו היפה.

"שיר לא רצית לספר לי משהו לפני יומיים?" שאל תומר לאחר כמה דקות של הליכה שקטה. לגמרי שכחתי מי זה שכמעט סיפרתי לו איך אני מרגישה לגביו, אבל בגלל כל הדרמה שקרתה לא הספקתי לספר לו. "אמ… כן" אמרתי מסמיקה. "רוצה שמחר נשב ביחד בבית קפה ונדבר?" שאל תומר. התחלתי להילחץ, שנינו נשב לבד בבית קפה, פאק! איך אני אמורה לספר לו? "בסדר, אבל למה בית קפה?" שאלתי מנסה לא להישמע לחוצה מידי. "כדי שלא יהיה מי שיפריע לנו" אמר וחייך. "אוקיי" אמרתי מסמיקה עוד יותר.
………

למחרת בצהרים…..
"איך השמלה הזאת?" שאלתי, הוצאתי שמלה ורודה וקצרה מארון הבגדים שלי. "זה חגיגי מידי שיר" אמרה סתיו מיואשת. אוף… אני כל כך לחוצה מהרעיון שלספר לתומר איך אני מרגישה. "אז מה אני אמורה ללבוש?" שאלתי קצת עצבנית. סתיו קמה ממיטתי ונגשה לארון הבגדים שלי והוציאה משם חולצה פשוטה קצרה בצבע אדום וחצאית מיני עם קרעים. "את זה" אמרה סתיו. מה היא צוחקת? אני לא יכולה ללבוש בגדים פשוטים. "אבל זה פשוט…" אמרתי והיא קטעה אותי. " אתם בדיוק תשבו בבית קפה ותדברו. זה לא דייט או משהו, את צריכה להפסיק להיות כל כך לחוצה תאמיני לי יהיה בסדר" אמרה סתיו בקול רגוע.

"מה אם הוא לא ירגיש אותו דבר כלפי" שאלתי חוששת. "אז ככה את לפחות תדעי את האמת ותוכלי להמשיך הלאה בלב שלם, מבלי לחשוב מה אם הוא כן או לא, כי תדעי איך הוא באמת מרגיש ואפילו אם התשובה שלילית זה עדיף על להיות בלי תשובה בכלל וגם אם לא תספרי לו עכשיו אז מתי? שהוא יהיה נשוי עם ילדים" אמרה סתיו. היא צודקת אני עלולה לפספס את ההזדמנות שלי וגם עדיף שאני ידע מעכשיו איך הוא מרגיש. "אוקיי את צודקת" אמרתי ושיחקתי עם אצבעותיי בעצבנות. "אז תתלבשי כבר! את תאחרי" אמרה סתיו וזרקה עלי את הבגדים שבידיה.
…….
ישבתי בבית הקפה עם תומר הוא גם לבש בגדים פשוטים. שנינו הזמנו, אני הזמנתי אייס קפה והוא הזמין נס ועוגה.
"דברי" אמר תומר לאחר כמה דקות של שתיקה. הסמקתי, טוב אני פשוט אספר לו, התשובה הכי גרוע שהוא יכול לתת היא שהוא לא מרגיש אותו דבר. "אוקיי העניין הוא שאני.." אמרתי אך לא הצלחתי להוציא את המילים מהפה שלי. "אני… אני" אמרתי אך שוב לא הצלחתי, השפלתי את ראשי. "היי שיר זה בסדר את יכולה לספר לי" אמר תומר בקול מרגיע ותפס את ידי, הסתכלתי לתוך עיניו האפורות והמחשמלות והתחלתי להסמיק עוד יותר.

נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי "תומר אני…" אך קול נשי בעל מבטא צרפתי כבד קטעה את משפטי, "היי תומר! מה אתה עושה כאן?" שאל הקול הנשי שאותו לא זיהיתי. הסתובבתי וזאת הייתה נערה בעלת שיער חום קצר וחלק, עיניים כחולות ויפות, היא הייתה נראית מהמם. "היי קים" אמר תומר וחייך חיוך רחב, הוא נראה מאוד נרגש. הוא קם לעברה וחיבק אותה.
"מי החמודה?" שאלה קים והצביעה עליי, היא זאת שמתפרצת לשיחה שלנו ושואלת מי אני?. "זאת הידידה שלי שיר, זאת שסיפרתי לך עליה" אמר תומר וקים חייכה לעברי. "היי שיר! אחח… את כזאת מתוקה" אמרה קים בשמחה. תומר הביא עוד כיסא לשולחן שלנו, קים התיישבה עליו והוא התיישב במקומו.

"שיר תכירי זאת קים, התחלתי לצאת איתה לפני איזה שבוע" אמר תומר, הרגשתי את ליבי מתנפץ לרסיסים, הוא יוצא עם משהי והוא לא סיפר לי?! ועוד משהי מהממת כמו קים, ידעתי שהוא לא מרגיש משהו כלפי. "נכון" אמרה קים, התקרבה אליו ונישקה אותו על שפתיו. לא זה לא קורה לי. "אה אוקי, אני חושבת שאני יזוז" אמרתי דמעות החלו להצטבר בעיני. אני לא רוצה לבכות מולם, אני צריכה לעוף משם. "אבל לא רצית שנדבר?" שאל תומר מבולבל. "זה בסדר זה בכלל לא כזה חשוב, תהנו לכם" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף. "אוקיי נתראה" אמר תומר ושפשף את עורפו.

יצאתי במהירות מבית הקפה ופרצתי בבכי. ברור שהוא יוצא עם משהי! ועוד עם משהי יפה ונחמדה כמו קים, אני אפילו לא יכולה לשנוא אותה. לעזאזל איתי! סתיו צדקה הייתי צריכה לספר לו איך אני מרגישה שעוד הייתה לי הזדמנות, כי עכשיו אני פספסתי את ההזדמנות שלי איתו.
לפחות עכשיו אני יודעת מה הייתה הולכת להיות התשובה שלו, שהוא לא מרגיש כמוני וזה חד צדדי….