Bad Blood פרק 2

"מה זה איפה הרכב?" שאלתי מבולבלת , כשאני וסתיו עמדנו בחניה של ביתי. "בטח דביר לקח אותו" השיבה סתיו. "הייתי צריכה לדעת שהזבל הזה ייקח את הרכב, לפחות שהיה מחכה שנסיים להתארגן והיה מסיע אותנו, הרי כולנו הולכים לאותו מקום" אמרתי בעצבים, הוא תמיד עושה את זה, זה הרכב של שנינו!. "זה דביר הוא תמיד עושה דברים לא הגיוניים" אמרה סתיו בגיחוך. "את רוצה לנהוג ברכב שלי" שאלה סתיו, היא מתכננת להשתכר הערב אז היא לא יכולה לנהוג. אנחנו עושות לפעמים תורניות מי זאת שתנהג ומי זאת שתשתכר, למרות שאני זאת שבדרך כלל נוהגת. "לא זה בסדר, יש לך הילוכים ואני לא יודעת לנהוג עם הילוכים, אני ייקח את הרכב המשפחתי" אמרתי מבואסת, חזרתי לביתי ולקחתי את המפתחות של הרכב המשפחתי ונסענו לבית של גיל.

הגענו לבית של גיל, טיקטקתי בדלת ותומר פתח לנו אותה. "מזל טוב תומר, סורי שאיחרנו סתיו אשמה" אמרתי מיד, הוא גיחך כתגובה וחיבק אותי חיבוק חזק. "זה בסדר" אמר, השתחררנו מהחיבוק והסמקתי. הוא נראה היום יותר חתיך מבדרך כלל, דבר שלא חשבתי שיהיה הגיוני. למרות שלפעמים רק מלהסתכל על העיניים האפורות והמחשמלות שלו מספיק כדי לגרום לי מסמיקה. הוא העביר את ידו בשערו השחור וחייך אליי את החיוך הזה שלו שגורם לליבי להנמס.
"היי קופיפון, מזל טוב!" אמרה סתיו, נתנה לו נשיקה על הלחי וחיבקה אותו. "שלום גם לך מכוערת" החזיר תומר לסתיו שהוציאה לו לשון.
"טוב, הלכתי לסהר" הודיעה סתיו ותוך כמה שניות נעלמה בין כל האנשים.
החזרתי את מבטי אל תומר וראיתי איזה בחורה נמרחת עליו, לא שזה חדש לי. תומר נראה כמו אליל, עם שרירים כמו שלו ועיניים יפות כמו שלו, כל בחורה עם עיניים מתחילה איתו.

הלכתי לחפש משהו לשתות, אבל משהו בלי אלכוהול כי אני זאתי שנוהגת. מצאתי סוף סוף בקבוק של משקה לא אלכוהולי, קולה. מזגתי כוס. "שיר רציני את שותה קולה?" שמעתי קול מגחך מאחורי. הסתובבתי וראיתי בחור עם שיער שטני ועם עיניים חומות, זה היה גיל והוא כבר היה נראה שיכור, למרות שהמסיבה התחילה לא מזמן.
"אני זאתי שצריכה לנהוג" ענית לו והוא צחק. "מה מצחיק?" שאלתי מבולבלת. "שאת כזאת פוץ לחוץ כזה " אמר מחייך. איך הוא מאז אני ממש לא פוץ לחוץ, אני האדם הכי פחות לחוץ פה. "אני לא לחוצה" אמרתי בכעס. "כן?" שאל בקול מתגרה והחל להתקרב אליי. "כן" עניתי בעצבים, אוף איתו שלא יעלה לי על העצבים. "אז בואי לרקוד" אמר גיל. "יאללה" אמרתי עצבנית, הוא תפס את ידי והוביל אותי בין כל האנשים, התחלנו לרקוד הוא נצמד אלי מאחור, שם את ידיו סביב מותניי ואז נפל לי האסימון המניאק הצליח לגרום לי לרקוד איתו. "רגע, כל זה היה תריק בשביל שאני ירקוד איתך?" שאלתי, בידיעה שהתשובה ככל הנראה תהיה חיובית. "כן" ענה בשלווה. "דביל" מלמלתי והלכתי ממנו.

אחרי שגיל התחיל איתי עוד כמה באו אחריו וסירבתי להם בעדינות. התיישבתי על הספא ובהיתי בתומר ובכל הבחורות שדבקות אליו. איך זה שהבנאדם היחיד שאני רוצה שיבוא ויתחיל איתי, לא בא ומתחיל איתי. הוא ראה שאני מסתכלת עליו, חייך ובא לעברי.
"היי את" אמר והתיישב לידי בספה "היי" החזרתי. אני כבר יודעת שבחיים לא יהיה לי סיכויי איתו אנחנו כבר עמוק מידי באזור החברים, הייתי צריכה לספר לו איך אני מרגישה כשעוד הייתה לי ההזדמנות. "לא ידעתי שאת בקטע של גיל" אמר תומר, מה מאיפה הוא הביא את זה? איך הוא לא מבין שהוא זה שאני מעוניינת בו. "מה? ממש לא" אמרתי צוחקת, קצת נבהלת מהרעיון שלי ושל גיל ביחד. "אה, עכשיו אני צריך ללכת לבשר לו על זה. הבחור דלוק עליך ברמות קשות, הוא אמר לי שרקדת איתו ושזה היה אולי סימן שאת כן מרגישה אליו משהו" אמר והיה נדמה לי שראיתי הקלה בעיניו האפורות, אבל כנראה דמיינתי את זה, כי אחרי זה הוא הוסיף "חבל הוא בחור ממש נחמד אולי הוא יהיה טוב בשבילך".

אוף! מתי הוא יבין שהוא זה שאני רוצה, שהוא זה שיהיה טוב בשבילי, שהוא זה שאני מאוהבת בו. מהרגע הראשון שהתחלתי להכיר אותו לעמוק התאהבתי בו, זה לא היה בגלל המראה החיצוני שלו, כמו שאר הבנות שנמרחות עליו אפילו שהם לא מכירות אותו. אלא בגלל שגיליתי איזה אדם נפלא ומתוק הוא, איזה חבר נאמן ושהוא לא רק יפה מבחוץ אלא גם יפה מבפנים זאת הסיבה שהתאהבתי בו. לפעמים אני חושבת שאני צריכה לספר לו איך אני מרגישה, אבל אני מפחדת מהתגובה שלו. כי מה אם הוא לא מרגיש אותו דבר, החברות שלנו תיהרס? אני לא יוכל עוד להסתכל לו בעיניים?
……..
השעה הייתה כבר 2 בלילה ובקושי ראיתי את סתיו הלכתי לחפש אותה. אנחנו כבר צריכות לזוז לבית שלי. סתיו ישנה אצלי למשך השבוע כי ההורים נסעו לחו"ל לפני יומיים עם אחותה התינוקת והם לא הרגישו שהם יכולים לסמוך עליה מספיק כדי להשאיר אותה לבד בבית. משהו שאני די מבינה היא לפעמים יכולה להיות כל כך חסרת אחריות ומעופפת. אז היא נשארת אצלי עד יום ראשון הבא.

ראיתי את אחי דביר רוקד עם איזה בחורה אקראית. "תגיד ראתה את סתיו?" שאלתי אותו. " כן, היא במרפסת מתמזמזת עם סהר" אמר דביר ואת השם של סהר בקול נגעל. הסתכלתי לכיוון המרפסת ושם היא הייתה. "אני רואה אותה, תודה" אמרתי ובאתי ללכת. "רגע, באת עם הרכב המשפחתי?" שאל, הסתובבתי בחזרה אליו והנהנתי "יופי, את הולכת עכשיו?" שאל וגירד את ראשו הבלונדיני באי נוחות. "כן" עניתי, מה הוא רוצה ממני עכשיו עם כל השאלות האלו?. "יש מצב את מקפיצה אותי? אני שיכור מידי כדי לנהוג" שאל דביר בקול מתחנן. כרגיל חסר אחריות שכמותו, לוקח את הרכב של שנינו ואז משתכר. "סבבה, רק מחר תחזיר את הרכב השני לבית" אמרתי "יופי הוא אמר ונפרד מהבחורה שהייתה איתו, בנשיקה קטנה על השפתיים ולחש לה משהו באוזנה והלך אחרי.

סתיו ישבה על כיסא והתמזמזה עם סהר. "יאללה סתיו בואי, אני נוסעת עכשיו" אמרתי, היא הפסיקה להתנשק איתו, קמה מהכיסא הסתכלה עליי, היא הייתה נראית ממש שיכורה. דביר נעץ את עניו הכחולות על סהר וסהר כתגובה נתן מכה קטנה בישבנה של סתיו כדי לעצבן את דביר. "אוקיי" אמרה מפהקת, היא נופפה לשלום לסהר כמו ילדה בת 3 והוא חייך אליה. "שנזוז?" שאל דביר בחוסר סבלנות, סתיו חייכה אליו ונשענה עליי. "נזוז" אמרה בגיחוך.
נסענו ברכב סתיו נרדמה מאחורה, אחי ישב מקדימה לידי והתחיל לסמס לבחורות בפלאפון שלו.

זה מצחיק כמה הוא וסתיו דומים, רק חבל שהיא לא קולטת את זה, הם יכלו להיות ממש טובים ביחד. אבל היא עם סהר, אני לגמרי לא מבינה מה היא מוצאת בו. כן הוא נראה טוב, יש לו עיני דבש יפות, שיער חום, יש לו שרירים נחמדים. אבל הוא מתייחס אליה כמו בצורה שמכעיסה אותי. הוא תמיד בוחן בחורות מתי שהם ביחד, הוא לפעמים לא מסכים לה לדבר עם בחורים מסוימים, אבל הוא מתחיל עם בחורות אחרות שהיא לא בסביבה והיא לא קולטת שהוא לא טוב בשבילה.
היא לפעמיים נותנת לסהר לרמוס אותה רק כי היא מאוהבת בו וזה כל כך מכעיס אותי .
לעומת זאת אחי דביר הוא בחור טוב, אומנם הייתה לו רק חברה רצינית אחת וזה גם לא נמשך הרבה זמן. אבל הוא התייחס אליה כמו שצריך, כאילו היא היחידה בעולם שקיימת בשבילו. וזה בדיוק מה שאני רוצה לסתיו, אני יודעת שאם היא ואחי יהיו ביחד, הם יעשו טוב אחד לשני ויפכו לאנשים טובים יותר.

שמעתי בום קטן מאחורה, לא יכולתי להסתובב ולראות כי אני נוהגת. "מה זה היה?" שאלתי את דביר מודאגת, הוא הסתובב להסתכל. "אוי… סתיו דפקה את הראש שלה בשמשה, אבל נראה לי שהיא בסדר" ענה דביר, מסכנה זה הולך לכאוב לה בבוקר. "היא לא התעוררה מי זה?" שאלתי, לאחר ששמעתי נחירה קטנה מאחורה. "לא, היא ישנה כמו תינוקת" אמר דביר וגיחך.

הגענו לבית, דביר הרים את סתיו הישנה בזרועותיו ושם אותה בחדר שלי על המיטה השנייה בה היא ישנה בימים הקודמים, הוריד לה את הנעליים ויצא מהחדר.
לבשתי פיג'מה, עליתי על מיטתי, הושטתי יד ללפטופ שלי שהיה על שולחן קטן מאחורי ראש המיטה. התחלתי להקליד ביומני על תומר, על סתיו ובעצם על כל מחשבותיי והדברים שעברו עליי במהלך היום….