Bad Blood פרק 1

"בבקשה סתיו אל תפרסמי את זה, זה יהרוס לי את החיים" אמרתי מתחננת. "למה את מפחדת שכולם ידעו את כל מה שרשמת עליהם? את מפחדת שכולם ידעו את הסודות הקטנים והמלוכלכים שלך? כן זאת הבעיה?" שאלה סתיו שאלות רטורית.
דמעות החלו להיווצר בעיני, אני אפילו לא מבינה איך הגעתי למצב הזה שהחברה הכי טובה שלי שונאת אותי, בגלל טעות שעשיתי שהייתי שיכורה ועכשיו היא רוצה לנקום בי. זאת הייתה טעות מפגרת שעלתה לי בחברתי הטובה.

"בבקשה סתיו, אני אוהבת אותך, את החברה הכי טובה שלי. זאת הייתה טעות מטומטמת, אני כל כך מצטערת, אני הייתי שיכורה" אמרתי, מנסה להחזיק את הדמעות בפנים. "זה לא תרוץ ואת יודעת את זה. היית צריכה לחשוב לפני שפעלת, עכשיו כמו שאת פגעת בי אני יפגע בך" אמרה סתיו בקול עצבני ועם מבט של כאב בעיניה השחורות והגדולות. אני פישלתי בגדול, אני ממש פגעתי בה, אני כזאת טיפשה, איך נתתי לחברות של שנים להיהרס ככה. "אל תעשי את זה סתיו" אמרתי, הסתכלתי עלייה במבט מתחנן והיא לחצה על מסך הפלאפון שהחזיקה בידה.
"מאוחר מידי, עכשיו כולם יכלו לקרוא את היומן הזה שלך" אמרה סתיו ודמעות החלו להיווצר גם בעיניה. הדמעות שאני כל כך נסתי להחזיק בפנים יצאו עכשיו בלי שליטתה ולא עצרו. היא הסכלה עליי עם עיניה הגדולות שהיה בהם כל כך הרבה כאב, היה נדמה לי שראיתי חרטה בעיניה.

היא מחתה את הדמעות מעיניה, יצאה מהשירותים שהיינו בו וטרקה את הדלת אחריה.
אני בוכה כמו שאף פעם לא בכיתי. הבן אדם שבטחתי בו עם החיים שלי, החברה הכי טובה שלי זאת שאהבתי כמו את חיי, בגדה בי והרסה לי את החיים בלחיצת כפתור פשוטה.
הסתכלתי על המראה וראיתי את עיני הירוקות הקטנות נפוחות ואדומות, כל העיפרון השחור שלפני 10 דקות היה מרוח בצורה יפה, עכשיו היה מרוח על לחיי, הדמעות שלי שעדיין יצאו בלי שליטה היו שחורות בגלל העיפרון. פתחתי את הברז ושטפתי את פניי הסתכלתי על המראה העיניים שלי עדיין היו נפוחות ואדומות אבל לפחות האיפור המרוח ירד.

יצאתי מהשירותים והלכתי במסדרון, כל העיניים היו עליי, אנשים הסתכלו עליי וצחקו, השפלתי את פניי והגברתי את קצב ההליכה שלי. "שיר" שמעתי קול מוכר צועק, ידעתי מיד שזה תומר בטח גם הוא שונא אותי עכשיו, הרי הרבה מהדברים שכתבתי היו עליו. התחלתי לרוץ הכי מהר שיכולתי רק לא לראות אותו. יצאתי ממבנה בית הספר ראיתי שהשער סגור והשומר לא בסביבה, אז טיפסתי על השער והמשכתי לרוץ הכי מהר שיכולתי.

אני לא חושבת שאני אי פעם יוכל לסלוח לה על זה, אני לא חושבת שאנחנו אי פעם נחזור למה שהיינו אחרי שהיא עשתה את זה. אני אומנם עשיתי טעות טיפשית, כל כך טיפשית אבל מה שהיא עשתה הוא הרבה יותר גרוע. כל המחשבות האישיות שלי, כל הסודות שלי, עכשיו צפים להם ברחביי האינטרנט עוברים מאיש לאיש על ידי שיתופים ולייקים. בלחיצת כפתור קטנה נהרסה לה חברות של שנים.

לפני קצת יותר משבועיים….

"אחח זה כואב" אמרתי נאנחת מכאב, יושבת בין ירכיה של חברתי הטובה שעושה לי צמה. "את זאת שביקשת צמה סינית, תתמודדי" אמרה סתיו, צוחקת אל חוסר הסיבולת שלי לכאב. "זה לא אשמתי אני לא רגילה לצמות" אמרתי בקול מתבכיין. "אם היה לך שיער כמו שלי היית מתרגלת" אמרה וכעבור דקה הכריזה "סיימתי" קמתי מהרצפה והסתכלתי על המראה, השיער הבלונדיני והחלק שלי היה קלוע לצמה יפה וארוכה. "יאה… יצא מהמם, תודה" אמרתי וחיבקתי אותה, אני תמיד יכולה לסמוך עליה שתעזור לי בהכל.

היא החזיקה את הפלאפון שלה והחלה לסמס, בטח לחבר המעצבן הזה שלה, סהר. הסתכלתי על השעון שעל פרק ידי, ראיתי שהשעה היא עוד מעט שמונה וחצי בערב וסתיו אפילו לא התקלחה. אנחנו כל כך הולכות לאחר. "אנחנו עוד נאחר כנסי מיד למקלחת" פקדתי עלייה ולקחתי את הפלאפון שלה מידה. "בסדר, בסדר אני נכנסת" אמרה נכנעת ולקחה את המגבת שבמיטתי יחד עם חזייה ותחתונים ויצאה מהחדר.

ישבתי בכיסא בשולחן האיפור שלי. לקחתי אודם ורוד ומרחתי על שפתי העבות, שמתי עיפרון שחור ומסקרה שהבליטו את עיני הירוקות והקטנות, לבשתי שמלה קצרה, צמודה ושחורה שגרמה לרגליי הארוכות להיראות ארוכות יותר וגם ישבה על גופי הרזה בצורה יפה, נעלתי נעליי עקב שחורות ושחקתי בפלאפון שלי מחכה שסתיו תסיים להתקלח.

כעבור כמה דקות סתיו נכנסה לחדרי לקחה את בגידיה שעל המיטה והתחילה להתלבש.
"שיר את יכולה לומר לאח שלך להפסיק להתחיל איתי מתי שאני עם מגבת?" אמרה סתיו מיואשת. "את מאשימה אותו, עם גוף כמו שלך ויופי כמו שלך, עם לא הייתי סטרייטית גם אני הייתי מתחילה איתך" אמרתי צוחקת. סתיו היא בחורה מאוד יפה, אחי התאום דביר דלוק עליה ובכל הזדמנות שיש לו הוא מתחיל איתה. אני יודעת שגם היא מרגישה אליו משהו היא רק לא רוצה להודות בזה. זה מצחיק כמה שהם מתאימים אחד לשני אבל הם לא ביחד. הוא יוצא עם כל בחורה שלישית ביקום ולה יש חבר ממש מעצבן כבר שנתיים.

"ואת זה אומרת הבחורה המהממת שכל בחור שרואה אותה מתחיל איתה והיא בעצמה ביישנית מידי לקבל את העובדה שהיא נראית פצצה" אמרה סתיו מחייכת. "את סתם מגזימה, אומנם מתחילים איתי בחורים, אבל זה לא שווה כלום עם מי שאני רוצה שיתחיל איתי לא מתחיל איתי" אמרתי מוסמקת, נזכרת בתומר, סתיו חייכה אליי. "אני חושבת שאת צריכה לספר לו איך את מרגישה" אמרה סתיו במבט חם. "אני יספר לו כשיהיה מוכנה ומתי אני יהיה בטוחה שזה לא יהרוס את החברות שלנו" אמרתי והיא הנהנה בהבנה.

תומר הוא השכן שלי והוא גם חבר טוב שלי וגם של סתיו, הוא הבחור הכי חמוד, רגיש, נבון, מצחיק וגם הכי חתיך שאיי פעם הכרתי. רק מלחשוב עליו יש לי פרפרים בבטן. הדבר הכי גרוע בסיפור הוא שאנחנו חברים טובים כבר שנים ואף פעם לא היה לי את האומץ לספר לו איך אני מרגישה.
אנחנו חוגגים היום לתומר את יומולדת ה17 שלו, זה יהיה בבית של גיל חבר טוב שלו ואני הולכות לאחר בגלל סתיו, כי עוד מעט תשע וזה מתחיל בתשע.

היא סוף סוף סיימה להתלבש על גופה הרזה הייתה חולצת בטן שחורה וחצאית מעגל בצבע בורדו שמאוד החמיאה לצבע עורה החום. היא הלכה אל המראה ואספה את שיערה השחור והמתולתל לקוקו נמוך ואדוק. היא מרחה אודם בורדו על שפתיה העבות, שמה אייליינר לענייה השחורות והגדולות. ואז שמה את עדשות הריאה שלה, במקום המשקפיים השחורים והגדולים שלה שהיא בדרך כלל שמה.

"יאללה שנצא? כבר תשע וחצי" שאלתי, כשראיתי את השעה. "כן, רגע רק איפה הפלאפון שלי?" שאלה, אהה.. סתיו, לפעמיים נדמה לי היא לא יכולה לנשום בלי הפלאפון שלה. "על המיטה" אמרתי, היא לקחה את הפלאפון שלה והחלה לסמס שוב. "נו, סתיו! את לא רצינית אנחנו מאחרות" אמרתי חסרת סבלנות. "בסדר, בסדר הנה אני שנייה מסיימת, רק החזרתי הודעה לסהר. את סתם לחוצה לפגוש את תומרקו שלך" אמרה צוחקת והוציאה לי לשון, אני כתגובה גלגלתי את עיני הירוקות וגיחכתי, לפעמים אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיה.
ושתינו יצאנו מהחדר.