Back from the Ashes פרק 40:(ריין) החלטה (פרק אחרון)

עברו חמישה חודשים. הגיעה שנה חדשה . הגיעה כיתה י"ב . הגיע הזמן לקבל החלטות. קבלתי אישורים לכך שהתקבלתי מכול המכללות שאליהן שלחתי טפסים וכבר ידעתי בדיוק מה אני עומד לעשות אחרי התיכון. זה לקח המון זמן להחליט. שאלתי את עצמי שאלות והתייעצתי עם המון אנשים. למרבה ההפתעה גיליתי שאלכסנדר הוא אדם שנוח לדבר איתו. הוא לא הופתע מההחלטה שלי בסוף ותמך בי כשספרתי לכולם. אך הקשר החדש שלי עם אלכסנדר לא היה הדבר היחיד שהשתנה. ג'ייס ואני חזרנו להיות כמו שהיינו לפני כול הדרמה בכיתה ח' וזה שמח אותי. סיירה ואני דיברנו קצת יותר עכשיו והייתי שמח לגלות שהעובדה שהיא יוצאת עם מישהו חדש לא מפריעה לי.
זה היה תחילת חודש נובמבר ואני הוצאתי דברים מהארונית שלי במלתחות.
"ריין" כשהסתובבתי למשמע השם שלי ראיתי את דמיאן. הוא ואני לא דיברנו בכלל חוץ מדברים שהיו קשורים לקבוצה. "דמיאן" אמרתי בעודי סוגר את הארונית ומסתובב אליו. כול הדברים שלי נמצאו עכשיו בתיק הספורט.
"אז אתה באמת עוזב" הוא הפנה את מבטו אל תיק הספורט. הנהנתי. הציונים הגבוהים שלי איפשרו לי לסיים את הלימודים בתחילת נובמבר במקום באמצע יוני וזה התאים בדיוק לתוכניות שלי.
"תראה… אני חייב לך סליחה ואני יודע שאתה עוזב את העיר עוד יומיים אז חשבתי שלא תיהיה לי הזדמנות אחרת. " הוא נאנח לפני שהמשיך " סליחה על הכול , ריין. אני באמת שמח שהייתה לי הזדמנות לשחק עם מישהו כמוך בקבוצה" הוא הושיט לי יד ואני לחצתי אותה. נחשתי שהוא היה מעודכן לגבי התוכניות שלי.
יצאנו ביחד מהמלתחות והלכנו לחנייה של בית הספר שם חיכה ג'ייס. הוא הסיע אותי הביתה. והבטיח שיגיע מחר אחרי הלימודים כדי להפרד. היום עבר מהר מידי וכך גם היום שאחריו. היום שבו אני עוזב כבר הגיע. זה שמח וגם העציב אותי. קמתי בחמש בבוקר . אחרי ריצה ומקלחת ישבתי עם ג'וש ואריאנה לארוחת בוקר. אריאנה חבקה אותי חזק ובכתה בהיסטריה בעודי מכניס עוד כמה דברים אחרונים לתיק שלי, משהו שהיא עשתה המון אחרי שהודעתי על ההחלטה שלי. אלכסנדר הגיע קצת אחרי שבע ונראה קצת לחוץ אך מאוד גאה. ג'ייס הפתיע אותי כשהגיע כמה דקות לפני שעזבנו. הוא נסה ביחד איתנו לשדה התעופה. כשהגענו מצאנו מיד את המקום שאליו הייתי אמור ללכת. בדיקות הדרכונים והבטיחות עברו מהר וכבר הגיע הזמן להגיד שלום. ג'וש ואריאנה אימצו אותי לחיבוק וזה לא נראה כאילו רצו להרפות. אחריהם זה היה ג'ייס שביקש שאשמור על קשר ועל עצמי. לבסוף הגיע תורו של אלכסנדר " אני לא מאמין שהבן שלי מצטרף לצבא" הוא אמר וחיבק אותי. הוא , כמו כולם, איחל לי בהצלחה ואמר שכולם מחכים לי כשאחזור.
בסוף הגיע הזמן בו עליתי למטוס יחד עם עוד אנשים שרצו להגיע לבסיס הצבאי בקליפורניה שם אתחיל את האימונים. התרגשתי להתחיל את הפרק החדש בחיים שלי ושמחתי מהעובדה שיש לי אנשים שיחכו לי כשאחזור הביתה.