Back from the Ashes פרק 38 : (ריין) עצה

סיירה ואני ישבנו בכיתה ריקה ביום חמישי אחרי הלימודים ועבדנו על דו"ח המעבדה. שנינו שתקנו ורק התרכזנו בעבודה והשקט הזה התאים לי. מאז שלאכסנדר עזב באותו היום לא שמעתי ממנו אך ידעתי שהוא ינסה ליצור איתי קשר במוקדם או במאוחר. אני רק קיוויתי שזה יקרה במאוחר.
" ריין" שמעתי את סיירה אך לא הרמתי את מבטי מהספר . היא נאנחה כי כנראה הבינה שאני לא מתכוון לענות. "אתה לא חייב לענות אבל בבקשה רק תקשיב. אני רק רוצה לתת לך הסבר" עשיתי מאמץ ענק כדי להתעלם. המשכתי לכתוב את הדו"ח בזמן שהתחילה לדבר .
"אני מודה שלא חשבתי שיש סיכוי שאני אפתח רגשות אלייך אבל דמיאן סיפר לי עד כמה אתה סגור ושאף אחד לא באמת מתקרב אלייך. יכולתי גם לראות את זה. חשבתי שאם תמצא משהי שתצליח להפתח אלייה אולי תהפוך ליותר חברתי . חשבתי שאולי תסביר לכולם את הצד שלך בסיפור" היא הסתכלה עליי במשך כמה דקות ושתקה. כשפתחה את פיה כדי להמשיך החלטתי להגיב
" אז החלטת לקחת אותי בתור מחויבות אישית" אמרתי בקול אדיש. היא נראתה קצת מפותעת שהחלטתי לדבר אך יצאה מההלם במהירות. היא נאנחה לפני שהמשיכה עוד פעם
"אחרי שלמדתי להכיר אותך כל זה כבר לא שינה כלום. ריין, אני הבנתי שאני כן מתאהבת בך. לא רציתי שתדע על ההתערבות האידיוטית הזאת כי היא כבר לא הייתה רלוונטית" סגרתי את ספר הביולוגיה כשסיימתי עם הדו"ח.
"אם תנאי ההתערבות כבר לא היו רלוונטיים , אני לא מבין למה לא ספרת לי עלייה. למה לא להיות כנה ?" הסתכלתי בעינייה והיא נשכה את שפתה התחתונה.
"אני פחדתי. פחדתי שתפרד ממני. פחדתי שלא תאמין לי או שתבין אותי לא נכון. ריין, לא רציתי שתפגע"
"ואיך נראה לך שאני מרגיש עכשיו ?! מאושר?! סיירה אני נפתחתי בפנייך. ספרתי לך הכול. על העבר שלי ועל הדברים שאני מתבייש בהם. לעזאזל סיירה ! ספרתי לך על כל האנשים שהחליטו לשחק בעובדים סוציאלים וניסו לשקם אותי. כול אחד מהם היה בטוח שהוא יודע מה טוב בשבילי, והחליט בשבילי החלטות. חשבתי שאין מצב שגם את תעשי לי את זה." קולי היה רגוע באופן מפתיע. עינייה של סיירה היו אדומות והיא נראתה כאילו היא נלחמת בדמעות. כשדיברה , קולה רעד
" א-א-אני מ-מ-מצטערת ריין" דמעות התחילו לרדת מפנייה. אספתי את החפצים שלי במהירות וקמתי מהכיסא. הרגשתי את היד שלה מחזיקה בידי, מנסה לעצור אותי מלעזוב.
" בבקשה ריין. בבקשה תנסה לסלוח לי" קולה מתחנן והייתי צריך הרבה שליטה עצמית כדי לא לחבק אותה עכשיו. שחררתי את ידי והסתובבתי אליה.
" אני לא מסוגל לזה עכשיו. תביני , אני צריך זמן . פשוט… פשוט תעזבי אותי" היא הסתכלה עליי במשך כמה שניות בפנים שתופיי דמעות והנהנה. הסתובבתי אל הדלת ויצאתי מהכיתה.
ביום למחרת יצאתי מהמקלחת במלתחות אחרי אימון ארוך לבוש במכנס שחור עד הברך. כשהגעתי ללוקרים ראיתי שעל כולם מודבק דף מודפס. על שלי היה מודבק הגרסה המוגדלת שלו. במבט ראשון הבנתי שזאת הייתה כתבה . לא לקח לי הרבה זמן להבין איזו כתבה זאת הייתה כי ידעתי מה היה כתוב שם בעל פה. זאת הייתה הכתבה שפרסמו אחרי שאמא שלי התאבדה ואותי שלחו לבית היתומים. קרעתי אותה והחזקתי באגרופי. שמעתי לחישות מחברי הנבחרת כשקראו את הכתבה . "ריין" קרא דמיאן שבדיוק נכנס. הוא נעמד מולי , גבו אל הקיר. " חשבתי להזכיר לך מאיפה אתה מגיע" שמעתי צחוק של כמה חברים שלו. לקחתי צעד מהיר והצמדתי אותו אל הקיר, מניח את האמה על חזהו. לא הפעלתי הרבה לחץ אבל ראיתי שהוא נלחץ . דחפתי את הכתבה על חזהו כשהרפתי קצת.
"אני מציע שגם אתה לא תשכח" אמרתי והסתובבתי חזרה ללוקר שלי . לבשתי אתה החולצה שלי ולקחתי את החפצים שלי ופניתי לצאת מהמלתחות. דמיאן עדיין לא זז מילימטר מהקיר.