Back from the Ashes פרק 36 :(ריין)

לקח לי שבוע כדי להפסיק להקיא כל מה שהכנסתי לפה ולהרגיש יותר טוב. כשחזרתי לבית הספר גיליתי שהמון שמועות הופצו בקרב התלמידים, לא שהיה לי אכפת. העובדה שהסיוטים לא חזרו הייתה מספיקה כדי לשמח אותי.
היום היה יום חמישי , היום הרביעי מאז שחזרתי לבית הספר. הייתי ביחד עם הנבחרת במלתחות הבנים. בדיוק סיימנו אימון ארוך. כולנו לא היינו מרוצים מהודעה של המאמן שהוא מכפיל את כמות האימונים לקראת משחק הגמר המתקרב. עכשיו יצאתי מהמקלחות לבוש במכנס קצר , המגבת על כתפי. התקדמתי ללוקר שלי כששמעתי מישהו קורא בשמי. זה היה לוגן, עוד שחקן מהנבחרת שאיתו כמעט ולא דיברתי.
" ריין, שמעתי שסיירה פנויה סוף סוף " שמעתי חלק מהחברים לקבוצה מגיבים ב'אווו' אך אני לא אמרתי דבר . באותו הרגע דמיאן נכנס למלתחות יחד עם ג'ייס.
" דמיאן איך סיירה מתמודדת עם הפרידה ?" לוגן שאל, גורם לי לרצות לשבור לו את הלסת כדי שישתוק.
" איזו פרידה ?" דמיאן הרים גבה וכך גם לוגן ואני וכנראה כל מי שנמצא בחדר. הוא לא יודע על מה שקרה ? לוגן הנהן לכיווני ודמיאן רק צחק
" אני חושב שהיחיד שהיה אידיוט מספיק כדי להאמין שהייתה פרידה חוץ ממך היה ריין" צחוק עבר בין החברים בנבחרת "ההצגה הזאת שהוא מראה לכולם, כאילו הוא קשוח ולא אכפת לו מכלום, זה הכול זיוף. ריין שלנו בכה כמו ילדה קטנה אחרי שהוא גילה את האמת בדיוק כמו שהוא בכה כשגילו ביסודי שהוא לוקח סמים והזמינו את ההורים שלו." הצחוק התגבר ואני הייתי צריך להחזיק את עצמי כדי לא להגיב . דמיאן הסתכל עליי, חיוך על פניו , והמשיך "אני מרחם על ההורים שלך ריין. אחרי כל מה שהם עשו בשבילך, אתה גומל להם בזה שאתה הופך לנרקומן. אני לא מבין איך אתה מתפלא שאין אף אחד שרוצה לדבר איתך. כולם מנתקים איתך קשר בסוף. יש כאלה שהבינו שאתה חסר תועלת מההתחלה והספיקו לעזוב לפני שראו מה יצא ממך. ג'ייס ניסה לעזור לך ואתה הרחקת אותו, את האדם היחיד שאולי שם עלייך. אם היית מתנהג כמו בן אדם אולי כל זה לא היה קורה לך. אתה יודע שכולם חוץ ממך הבינו שהמערכת יחסים הזאת לא הייתה אמיתית? אתה פשוט פתטי ." הצחוק רק התגבר והתגבר אך דמיאן לא עצר שם " איך יכולת לחשוב שבחורה כמו סיירה תרצה מישהו כמוך? אתה לא נמצא בשום מקום קרוב לרמה שלה. אתה לא שווה כלום. אתה בסך הכול עוד נרקומן מסריח שמקבל הכול על מגש של כסף רק כי מרחמים עליו." עכשיו כבר שמעתי מספיק. לבשתי חולצה במהירות והוצאתי את התיקים שלי מהלוקר. כשיצאתי מהמלתחות כולם עדיין צחקו. התחלתי ללכת לכיוון היציאה כשראיתי את סיירה יושבת על ספסל קרוב לחניה של בית הספר. היא הייתה לבד ושיחקה עם הפלאפון. לא דברתי איתה מאז שגיליתי את האמת והבנתי שאני לא יכול לדחות את זה יותר. "סיירה " אמרתי כשעמדתי מולה. היא הרימה את ראשה , הבעה מופתעת על פניה.
" אנחנו יכולים לדבר ?" שאלתי. היא נראתה אפילו יותר מופתעת אך הנהנה . כשראתה שאני לא מתיישב היא נעמדה .
"תגידי , מי את חושבת שאת?" ניסיתי להרגיע את הכעס שהרגשתי אך ללא הצלחה. היא הסתכלה עליי, מבולבלת יותר מתמיד.
"ע-ע-על מה א-אתה מדבר ?" גמגמה , מפוחדת.
"סיפרת לדמיאן על השיחות שלנו ! יכולת באותה מידה להקליט אותן ולשדר בכריזה של בית הספר שכולם ידעו!" צעקתי אבל לא היה לי אכפת. סיירה הסתכלה עליי מפוחדת, דמעות זולגות מעינייה . שנאתי את עצמי שלמרות מה שקרה הדבר היחיד שרציתי היה לחבק אותה . רציתי שכול זה יהיה רק חלום רע . רציתי לדעת שהיא באמת אוהבת אותי. אבל זה לא היה סיוט. לא הייתי מסוגל לחבק אותה וידעתי שהיא לא אוהבת אותי. כי מסתבר שהיא בדיוק כמו כולם, רואה בי רק נרקומן שצריך לרחם עליו.
"א-אני לא רציתי שזה יקרה.." היא התחילה ואז השתתקה, גם אני שתקתי, מחכה שהיא תדבר . אחרי כמה שניות של שתיקה היא המשיכה , קולה רועד " ה-התערבות הזאת… אני חשבתי שאני רק אעזור לך . חשבתי שזה יעשה לך טוב. אני מודה ש-שלא האמנתי שאני א-אתאהב בך אבל זה קרה. אני אוהבת אותך ריין , באמת . ב-בבקשה, בבקשה תאמין לי" היא התחננה אבל אני לא האמנתי . אני לא נופל בפח הזה שוב.
" את קולטת שאני סמכתי עלייך ?!" לא הייתי מסוגל להרגע "אני ספרתי לך הכול! דברים שלא אמרתי לאף אחד סיפרתי לך כי חשבתי שאכפת לך ממני ! חשבתי שאת שונה מכול האחרים ! חשבתי שאת באמת אוהבת אותי !"
" אני באמת אוהבת אותך! מה שאני מרגישה זה אמיתי!" היא אמרה, רגשות משתלטים על קולה .
" לא עושים דבר כזה למישהו שאוהבים! את עשית ממני צחוק ! את הולכת אותי שולל וכולם ידעו את זה ! אני לא צריך את הרחמים של אף אחד ובטח שלא שלך ! "
דמעות המשיכו לרדת מעינייה "א-א-אני מצטערת" היא מלמלה "א-אולי נ-נוכל לנסות עוד פ-פעם. ת-ת-תבין ש-שאני באמת א-א-אוהבת אותך"
"לא " היה כל מה שאמרתי .
" ר-ריין ,א-א-אני רוצה ל-לשנות את זה . אני ר-ר-ר-רוצה לעזור לך . א-אני אעשה הכול" היא רעדה . לא אהבתי לראות את עינייה אדומות כל כך ולשמוע את קולה כל כך רועד ומפוחד אך ידעתי שזה אבוד.
" הדבר היחיד שאני רוצה זה שתתרחקי ממני. נחזור להיות מה היינו עוד בספטמבר" ההבעה על פנייה הייתה שילוב של המון רגשות. יכולתי לראות ייאוש , בלבול , צער , פחד , חרטה ועוד המון אחרים.
" אתה רוצה יחסים של ' שלום' 'שלום' ? " קולה עדיין רעד והיא נגבה את הדמעות שלא הפסיקו לרדת . הנהנתי. "ביי סיירה " מלמלתי והסתובבתי , יוצא מבית הספר ומשאיר אותה לבד.
לא רציתי לעשות את זה אבל ידעתי שמה שחשבתי שהיה בינינו היה אבוד . ידעתי שלא איהיה מסוגל לסמוך עלייה שוב . זה יהיה קשה להתעלם ממנה אבל אין שום דבר יותר כואב מלב שבור וסיירה הזכירה לי איך זה מרגיש פעם נוספת.