Back from the Ashes פרק 34: (ג'ייס) חברות שנהרסה

היום עבר ממש לאט. הדקות נמשכו כמו שעות והשעות נמשכו כמו ימים. עד שהגיע השיעור האחרון, שעתיים ביולוגיה, חשבתי שאני עומד להשתגע. כשעבר קצת יותר ממחצית השיעור מישהו הפריע למורה באמצע הרצאתו
" המורה " כל הילדים הפנו את מבטם אל השולחנות מאחורה. ריין היה זה שדיבר. "אני לא מרגיש טוב, אני יכול ללכת לאחות ? " המורה הסתכל עליו במשך כמה שניות ואז הנהן. ריין קם ממקומו והחל ללכת כשהמורה דיבר "אולי כדי שמישהו יבוא איתך" אבל ריין כבר יצא מהכיתה. הבנתי למה המורה הציע את זה . ריין נראה חיוור יותר מהרגיל, כאילו הוא עומד לאבד את ההכרה כל רגע. הרמתי את ידי וקמתי " המורה , אני אלך לבדוק מה קורה איתו " הוא נהנן ואמר " תודה ג'ייס" .
יצאתי במהירות מהכיתה וסרקתי במבטי את המסדרון. לקח לי כמה דקות עד שמצאתי אותו בשרותי הבנים. הוא נשען בעזרת ידיו על הכיור , ראשו מורכן. הוא התנשף בכבדות וכששמע אותי הוא הרים את מבטו והסתכל עלי דרך המראה . הוא לא אמר דבר.
" בוא. אתה צריך ללכת לאחות " אמרתי, מניח יד על כתפו ומוביל אותו לחדר האחות. הוא העיף את ידי ממנו, עדיין לא אומר דבר. כשהגענו לאחות היא פתחה לנו את הדלת והובילה את ריין במהירות אל החדר , הבעה מודאגת על פניה. "זאת העונה של כל השפעות והוירוסים" היא מלמלה בעודה מודדת חום. היא צקצקה בלשונה כשהסתכלה על התוצאה " אתה לא הייתה צריך לצאת מהמיטה הבוקר " ריין לא הגיב בשום דרך.
" אני מתקשרת להורים שלך" אמרה האחות. ריין הניד בראשו לשלילה. האחות הרימה גבה, הבעה מבולבלת על פניה " אני לא יכולה להשאיר אותך פה חומד".
ריין נאנח " הם נסעו לעיר אחרת. פגישת עבודה" זה נשמע כאילו הוא הוציא את המילים במאמץ עצום. האחות נראתה יותר מודאגת.
" אני אסיע אותו " הצעתי . אחרי שהאחות בדקה שאמא שלי מאשרת את זה יצאתי מחדרה כדי לקחת את התיקים שלנו מהכיתה. כשהגעתי הסברתי למורה שריין שוחרר הביתה ושאני מסיע אותו . לקחתי את החפצים שלנו וכמעט רצתי חזרה לחדר האחות. הדרך לחניה הייתה ארוכה. ריין התנשף בכבדות מפחידה וצבע העור שלו הדאיג אותי. הוא נראה חלש והפתיע אותי שהוא מסוגל ללכת. כשהגענו למכונית שלי הנחתי את התיקים שלנו במושב האחורי ולפני שסגרתי את הדלת ריין תפס את התיק שלו והחל ללכת.
" לאן זה ?" מה לעזאזל הוא עושה ?!
" תודה שהעפת אותה מהגב שלי. שיהיה לך המשך יום טוב " הוא לא הסתובב אלי כשדבר. קולו נשמע חלש וצרוד מהרגיל.
" ריין, אני לא נותן לך ללכת לבד במצב כזה" לקחתי ממנו את התיק בכוח. זרקתי אותו למכונית וסגרתי את הדלת. עכשיו הוא הסתובב אלי.
" פתאום לא אכפת לך שרואים אותך מסתובב עם נרקומן כמוני ? " הוא מלמל.
נאנחתי "ריין, אני מבין אם אתה לא רוצה שאני אסיע אותך. אני ללכת יכול לבקש מסיירה." הבעת פניו השתנתה כששמע את ההצעה שלי . הוא נראה עצבני פתאום ולא הבנתי למה.
" לא משנה מה עשית אני בטוח שהיא תסכים " הוא רק הניד בראשו.
" לא יכול להיות זה כל כל גרוע " מלמלתי " מה עשית?" הוא שתק במשך כמה שניות .
" לא עשיתי כלום . כאילו שאתה לא יודע " זה גרם לי להרים גבה
" על מה אתה מדבר ?"
" תפסיק את ההצגה הזאת ג'ייס"
" על מה לעזאזל אתה מדבר ?! מה קרה?!" הייתי יותר מבולבל מאי פעם. מה כבר יכול היה לקרות ולמה הוא חושב שאני יודע ? אני הרי לא דברתי איתו והיחסים שלי עם סיירה לא כל כך קרובים שהיא תדבר איתי על הבעיות שלהם.
" אתה מצפה שאני אאמין שהחבר הכי טוב שלך לא סיפר לך ?! אני לא האידיוט שאתם עושים ממני !" הוא שאג. כל זכר לצרידות שהייתה בקולו מקודם נעלם.
" מה ?!" איך דמיאן קשור ? "מה דמיאן עשה ?!"
"תפסיק! אני יודע על הכול ג'ייס!" הוא לא נרגע וגם לא אני .
" מה אתה יודע ? מה כבר קרה ? אני לא יודע כלום! " .
הוא הסתכל עלי במשך כמה שניות ורק אז ענה " דמיאן התערב עם סיירה על אם היא יכולה לגרום לי להתאהב בה . המנצח מקבל שלוש מאות דולר" קולו חזר לווליום רגיל וכך גם הצרידות. הוא נשמע כאילו שפשפו את גרונו בנייר זכוכית. אני עדיין התרכזתי במה שהוא אמר . דמיאן עשה דבר כזה ? ידעתי שהוא לא בדיוק חיבב את ריין אבל לעשות מעשה כזה כבר היה מוגזם.
" תחסוך. אני לא מאמין להבעה המופתעת הזאת " הוא מלמל.
" אני באמת לא ידעתי ריין. תאמין לי. הייתי אומר לו משהו על זה . תאמין לי שהייתי עוצר אותו . לא ידעתי שהוא מסוגל לדברים כאלה" קוויתי שהוא יבין שאין לי קשר לזה .
" בטח" קולו נטף ציניות. " אתה יכול לפתוח את דלת? " שאל , חסר סבלנות. כשלא זזתי הוא נאנח.
" טוב " הוא מלמל והחל ללכת. הנחתי יד על כתפו, לא נותן לו לזוז .
" אני אתקשר לאלכסנדר אם אתה לא נכנס עכשיו" איימתי . הוא הסתובב אליי.
" אתה לא תעז " הוא אמר, ספק בקולו.
" נסה אותי " הוא נראה כאילו התעצבן יותר עם כל שניה שעברה אך הוא בכול זאת נכנס למכונית . הרגשתי רע שהייתי צריך להשתמש בקלף הזה אבל ידעתי שלמרות שהוא לא רצה להיות בחברתי עכשיו הוא העדיף אותה על פני אביו. בדרך הבייתה הייתה דממה . האווירה הייתה מתוחה והתחלתי להרגיש קצת אשמה שנכנסתי לנושאים הרגישים האלה.
"ריין-" התחלתי אבל הוא קטע אותי
" תעצור "הוא מלמל , מוריד את חגורת הבטיחות.
" השתגעת לגמרי ?!" לא הבנתי מה קורה איתו .
" תעצור ת'מכונית!" הוא שאג. משהו בהבעת פניו גרם לי לעצור בצד. הוא פתח את הדלת והספיק לעשות צעד וחצי ולהשען על עץ לפני שהקיא. כשיצאתי ועקפתי את המכונית הוא כבר נשען עם גבו על המכונית. הוא התנשם בכבדות , רעד ונראה כאילו הוא מחזיק את עצמו על רגליו במאמץ ענקי.
" בוא. אתה צריך לשבת" מלמלתי, מניח יד על כתפו אך הוא העיף את ידי בכוח. הוא התיישב חזרה במכונית , עדיין רועד. עקפתי את המכונית והוצאתי מהתיק שלי כריך שלא נגעתי בו ובקבוק מים. התיישבתי חזרה במושב הנהג והנחתי את הכריך והבקבוק מול ריין. העיניים שלו היו עצומות בחוזקה ופניו היו מכוסות בזיעה קרה. נגעתי קלות בידו והוא פקח מיד את עיניו .
" תשתה משהו" הושתתי לו את בקבוק המים. הוא לגם באיטיות ואני בנתיים פתחתי את השקית שהכילה את הכריך . כשהוא סיים לשתות הושתתי לו את הכריך . הוא רק הניד בראשו.
" ריין, כשתתעלף אני לא ידוע אם אני אצליח לגרור אותך הביתה " הוא הרים גבה אך נגס בכריך בכול זאת . אחרי שבלע הוא קשר את השקית והניח אותה ליד הבקבוק. הוא השעין את ראשו ועצם את עיניו. הבנתי שהוא לא מתכוון לדבר אז התחלתי לנסוע שוב. נהגתי לאט ופתחתי את החלונות . מדיי פעם הגנבתי מבט אליו. הוא נראה יותר חיוור ועדיין רעד.
" אתה רוצה לעצור עוד פעם ?" שאלתי שראיתי שהוא נראה כאילו הוא נלחם להשאר בהכרה. הוא הניד בראשו , לא פוקח את עיניו. כשהגענו לביתו הוצאתי את התיק שלו ועקפתי את האוטו כדי שאוכל לעמוד לידו למקרה שהוא באמת עומד להתעלף. הוא יצא מהמכונית ולקח ממני את התיק שלו . הוא התחיל ללכת לכיוון ביתו.
" תודה על ההסעה " הוא מלמל בעודו ממשיך ללכת .
כשנסעתי לביתי החלטתי שאני חייב לדבר עם דמיאן . לא הכרתי אותו כמישהו שמסוגל למשהו כזה.