Back from the Ashes פרק 31: (ריין) הכול מתפורר

שבוע שלם.
שבוע שלם התעלמתי ממנה . בראשי המצאתי אין ספור תאוריות ללמה היא עשתה את מה שעשתה אך לא רציתי לשמוע את הגרסה שלה. לא רציתי לשמוע תירוצים, לא רציתי לשמוע אותה בכלל כשחושבים על זה.
מערכת היחסים עם ההורים שלי גם לא בדיוק השתפרה. נסיתי להגיע הביתה בשעות מאוחרות. נשארתי בספרייה של בית הספר כדי לסיים שיעורים המשכתי להתאמן גם אחרי שנגמרו האימונים בפוטבול ואיגרוף. כשהייתי מגיע הביתה אריאנה וג'וש היו מקדמים את פניי עם מבטים שגרמו לי להרגיש ממש לא בנוח. אך חוץ מהמבטים הם לא עשו כלום . למעשה הם התנהגו כאילו לא הייתי קיים. הייתי מעדיף שהם היו צועקים עליי, הכול היה עדיף על ההתעלמות המוחלטת הזאת. הם גם החליטו להתעלם מהכרטיסים למשחק הפוטבול שהצמדתי למקרר. שמעתי אותם מתכננים לנסוע לעיר השכנה . את הסיבה לנסיעה הזאת לא שמעתי.
המשחק התרחש ביום ראשון ובזכותי הקבוצה ניצחה. אחרי המשחק המאמן הודיע שכל הקבוצה תפגש בבית הקפה של ג'ו בעוד שעה כדי לחגוג את הניצחון המתוק. מייקל, אחד החברים מהקבוצה, הציע להסיע אותי הבייתה כי ידע שצפויה לי נסיעה ארוכה באוטובוס. כשפתחתי את דלת הכניסה גיליתי שהבית היה ריק. כולנו התקלחנו במקלחות אחרי המשחק ואני החלטתי לא לטרוח להחליף בגדים לכן רק זרקתי את התיק שלי בחדר ויצאתי חזרה למכונית של מייקל.
כשהגענו לבית הקפה גילינו שלא רק הקבוצה שלנו הגיעה לחגוג. חלק נכבד משכבת יא' הגיעה ויכולתי לזהות כמה תלמידים מיב' . הקבוצה ישבה סביב השולחן באמצע בית הקפה לשם גרר אותי מייקל. מישהו דחף לידי כוס וטפח ועל כתפי ."הנה האלוף שלנו!" מישהו קרא וכל הנוכחים הריעו ומחאו כפיים. כשהרמתי את ראשי ראיתי את דמיאן עומד על כיסא ומחייך לכולם. הוא ירד מהכיסא והתקרב אליי. הוא עדיין חייך כשהניח את ידו סביב כתפיי. "ריין!" הוא קרא, מרים את הכוס גבוה " אני חושב שאני מדבר בשם כולם כשאני אומר שהיום הייתי מאוד שמח שאתה משחק בקבוצה שלנו ! לחייך !" הוא אמר ושתה מהכוס. כולם חיכו את מעשיו.
" משחק טוב " הוא מלמל לתוך אוזני לפני שהתרחק ממני.
מישהו הדליק מוזיקה וכל הנוכחים המשיכו לדבר בינהם, היה אפשר כמעט להרגיש את השמחה באוויר. אני לא רציתי לדבר עם אף אחד לכן התיישבתי על יד השולחן בפינה בתקווה שאנשים יבינו את הרמז ויעזבו אותי בשקט אבל זה כמובן לא קרה . כל כמה דקות מישהו התקרב לאחל לי מזל טוב על הניצחון. לא ידעתי כמה זמן נשארנו שם אבל בשלב מסויים מייקל התקרב אליי ואמר שכולם הולכים לביתו של דמיאן כדי להמשיך בחגיגות. הוא רצה לדעת עם אני רוצה הסעה . חייכתי אליו ואמרתי לו שאני לא במצב רוח לחגוג. הוא הניח יד על כתפי ומלמל משהו על כך שהיה משחק טוב לפני שקמתי מהשולחן ויצאתי מבית הקפה. בחוץ כבר היה חשוך ומזג האוויר היה קפוא אבל לא התכוונתי לחזור הביתה. התחלתי ללכת אך לא היה לי מושג לאן אני הולך .
בסופו של דבר מצאתי את עצמי עומד מול השערים של בית הקברות . לא היה לי קשה למצוא את דרכי בין אלפי המצבות. לא עבר הרבה זמן עד שעמדתי מול הקבר שלה. התיישבתי על הרצפה והסתכלתי על המצבה שעמדה מולי. הדממה בבית הקברות הייתה נעימה. יכולתי לחשוב בלי שיפריעו לי . לא הייתי צריך לחייך ולהעמיד פנים שאני שמח בגלל הניצחון.
לא ידעתי כמה זמן עבר כשקמתי מהרצפה. אחרי שיצאתי מבית הקברות ידעתי שעדיין לא רציתי לחזור הביתה כך יצא שהגעתי לחוף הים, שם ישבתי עד שיכולתי לראות שהזריחה מתחילה.
הדרך הביתה לא ארכה יותר מידי זמן. פתחתי הדלת בעזרת המפתח ונכנסתי לבית. הפעם הבית לא היה ריק . בסלון ישבו ג'וש ואריאנה. כשנכנסתי הם רק שתקו. השתיקה נמשכה כמה דקות שהרגישו כמו נצח עד שג'וש קם. הוא העביר יד בשערותיו. כשהסתכל עליי יכולתי לראות כמה עצבני הוא היה .
" אתה יודע מה השעה ?" הוא שאל. הנדתי בראשי לשלילה .
" חמש וחצי בבוקר! " הוא צרח " מה לעזאזל אני אמור לעשות איתך ?!" לא אמרתי כלום. אריאנה קמה ממקומה והניחה יד על כתפו
"ג'וש-.."
"אריאנה הוא מתחיל לצאת משליטה " הוא החזיר את מבטו המאשים אליי " אנחנו חוזרים לבית ריק ! אין פתק ממך ואתה לא עונה לפלאפון! אתה יודע כמה דאגנו ?! אם אתה מתכוון להמשיך את דפוס ההתנהגות הזה אני לא יודע מה אני אמור לעשות איתך! " אף פעם לא ראיתי אותו כל כך עצבני . שתיקה נמשכה במשך כמה שניות.
" אני חושב שבאמת עשינו טעות איתו . ארי " הוא מלמל. תהיתי אם הוא ידע שיכולתי לשמוע אותו.
" אולי כולם צדקו. אולי באמת אי אפשר לעשות איתו כלום אם זה איך שהוא מרשה לעצמו להתנהג. אבל אנחנו לא יכולים לשלוח אותו חזרה לבית יתומים" הוא אמר את מה שאמר בלי שום רגש. ידעתי שהוא התכוון לדבריו והידיעה הזאת ממש לא גרמה לי להרגיש טוב יותר .
" תעיף אותי " מלמלתי . ג'וש הרים את ראשו והסתכל עליי , כעסו מתגבר עם כל שניה שעוברת.
" אתה פשוט חתיכת כפוי טובה ! " הוא שאג " איך אתה מסוגל לדבר ככה אחרי כל מה שעשינו בשבילך?! "
" אתם לא רוצים אותי פה ואתם לא חייבים לי כלום אז אני אלך. מצטער שהייתם צריכים לסבול אותי שבע שנים. מצטער שהייתם צריכים לספוג ביקורות מכולם, מצטער על המבטים שקיבלתם מכולם. אני מצטער שלא עליתי על הציפיות שלכם. " מלמלתי . שניהם נראו מופתעים ולא אמרו מילה כשעברתי לידם ועליתי במדרגות. התקלחתי במהירות , התלבשתי , לקחתי את התיק שלי וירדתי במהירות במדרגות.
ג'וש ואריאנה עדיין עמדו בסלון.
" כשתגיעו הבייתה אני מבטיח שאני לא איהיה כאן. שוב, אני מצטער" אמרתי לפני שיצאתי . הם לא ניסו לעצור אותי.