Back from the Ashes פרק 30: כנות

לא דיברנו על מה שקרה. אני חושבת שהגענו להסכמה ללא מילים שהשלמנו. מערכת היחסים בין ריין ובין הוריו, לעומת זאת, לא הייתה כל כך טובה. האווריה בינהם הייתה עדיין מתוחה וריין העדיף לבלות כמה שיותר זמן מחוץ לבית. כך יצא שאחרי אימונים הוא בדרך כלל הגיע אלי. בלינו ביחד המון במשך החודש האחרון. הוא נראה רגוע שלא היה צריך להסתיר ממני דבר ושהאמנתי במה שסיפר לי.
זה היה יום שני , השלישי באפריל. האימונים של שתי הנבחרות בהן התאמנו נגמרו. ישבתי על ספסל ליד המלתחות של הבנים וחכיתי. הרמתי את ראשי כשהדלת נפתחה וראיתי את דמיאן עומד מולי. הוא חייך אלי והתיישב לידי.
"הזנחת אותי לגמרי" האשים. ידעתי שהייתה אמת בדבריו. לא ראינו זה את זו מחוץ לכותלי בית הספר בכלל בזמן האחרון. חייכתי אליו חיוך עקום.
"צודק. זה ריין… עובר עליו משהו והוא צריך אותי." דמיאן גיחך .
" מי היה מאמין שתיהיו ככה? אני אף פעם לא חשבתי שתצליחי לנצח בהתערבות הזאת ועכשיו את מתכוונת לבזבז את השלוש מאות דולר שזכית בהם בשביל מתנה לחגיגות החצי שנה שלכם." גלגלתי עיניים והוא צחק " העיקר שהחסר רגשות הזה מתנהג אלייך כמו שצריך. אל תשכחי שכבר ניצחת . את יכולה לעזוב מתי שאת רוצה." דחפתי את כתפו בעדינות.
"מפגר " מלמלתי והוא רק צחקק. הוא נישק את לחיי במהירות וקם מהספסל .
" אל תשכחי ממני " הוא אמר בעודו הולך לכיוון החניה. "אשתדל" קראת אחריו וצחקקתי. הוא יכול להיות כזה מטומטם לפעמים.
עברו כמה דקות עד שריין יצא מהמלתחות. הוא עבר את הספסל שעליו ישבתי במהירות, הולך לכיוון החניה. הוא כנראה לא שם לב אליי. לקחתי את התיק שלי והתקדמתי לעברו בריצה קלה . כשהגעתי אליו תפסתי את ידו אבל הוא השתחררת מאחיזתי במהירות, מן הסתם לא מבין מי זה היה שתפס בידו.
" אתה צריך לעשות מתיחות גם אחרי האימון , שלא יתפסו לך השרירים" אמרתי לו והוא הסתובב, על פניו הבעה אטומה. שתקנו במשך כמה שניות עד שהוא שבר את הדממה "לקחת על עצמך חתיכת משימה, לגרום למפלצת חסרת רגשות כמוני להתאהב בך. את בטוחה שלא היית צריכה להתערב על סכום יותר גדול" לא האמנתי למה שאמר. הוא שמע . הוא ידע הכול. זה לא היה צריך לקרות ! שנינו לא אמרנו כלום במשך מה שהרגיש כמו נצח.
" בבקשה תגידי שזו מתיחה מאוחרת של האחד באפריל " הוא מלמל , עדיין לובש את ההבעה האטומה על פניו, קולו לא הסגיר שום רגש.
" ריין , זה באמת לא כמו מה שאתה חושב " לחשתי , מופתעת שהצלחתי להוציא קול.
הוא רק הניד בראשו כלא מאמין, הסתובב על עקביו והתרחק ממני.
עמדתי לבד ליד המלתחות, הבנים יוצאים כל כמה דקות אך לא מפנים את תשומת ליבם כלפיי. דמעות התחילו לזלוג על פני כשההבנה התחילה לחלחל פנימה. הוא ידע הכול. הוא ידע הכול חוץ מהדבר הכי חשוב. הוא לא ידע שזה כבר לא היה רלוונטי כי למרות כל הסיכויים, התאהבתי בו.