נחטפתי- פרק 1 מקווים לשרוד

את כול כך טועה אמרה לי נועה. לא נכון! את טועה החזרתי לה. שירה התערבה ביננו ואמרה שלדעתה סלינה הרבה יותר טובה מדמי. אני חושבת שסלינה היא הכי טוב אמרתי. מה אם ג'סטין ביבר?.. שאלה בביישנות נעמה. ג'סטין ביבר?… שאלה בחזרה שירה.
כן. הוא…. בסדר, נכון?
אממ, כן…כן.. הוא בסדר… מלמלנו כולנו.

טוב בנות, הצהרתי, אני הולכת לשירותים. איכס! אמרה שירה. השירותים הציבוריים תמיד מגעילים בצורה בלתי נורמלית! אני חושבת שהיא תשרוד, אמרה נעמה בצורה עוקצנית וכתגובה שירה הוציאה לה לשון. צחקתי והלכתי לדרכי.
נכנסתי לשירותי הבנות, פתחתי את התא נכנסתי וסגרתי את הדלת. כמו תמיד, היה משהוא במה ששירה אמרה והשירותים היו מטונפים. לקחתי נייר טואלט וניגבתי את האסלה. אחר כך לקחתי עוד נייר טואלט ושמתי אותי על האסלה וכך התיישבתי. פתאום המקום עלה בעשן. הרמתי את מכנסי ואת תחתוני ופתחתי את הדלת. איש בבגדים כהים שם שק על ראשי וסחב אותי מהמקום.

הביאו אותי לאותו ושמו אותי במטען האחורי. נסענו כעשר דקות ואז עצרנו. שמעתי שוטרים בחוץ וצעקתי, אך אף לא אחד מהם שמע אותי. לפחות כך חשבתי. אני שומעת אותם, אבל הם לא שומעים אותי. זה לא הגיוני. השוטר דיבר עם האיש שחטף אותי וצחק איתו. לבסוף אמר האיש שהוא הביא איתו עוד אחת והוא צריך למהר. השוטר נתן לו לעבור ושוב נסענו.

האיש עצר את המכונית ופתח את תא המטען. הוא סחב אותי למרות שהתנגדתי. שק היה על ראשי אך יכולתי להרגיש שאנחנו יורדים מבדרגות. יכולתי להריח את הטחב הירוק ואת הטמפרטורות הצונחות.
הונחתי בתוך תא סורגים קר שבו הייתה מיטה חורקת, שירותים גלויים ושידה קטנה לאכול.
תכירי את ביתך החדש אמר והשאיר אותי להירקב. לפחות לא תהיי לבד שמעתי קול ילד ילד קטן. מי זה? שאלתיץ קוראים לי רן אמר הילד.השנה אני בן 10. איך קוראים לך שאל בחביבות. שרון עניתי. כמה זמן אתה כאן? שאלתי בדאגה. שנתיים אני חושב. הוא לקח אותי כשהייתי בשירותים…אמר בעצב.
גם אותי… הזדהתי איתו.
אז מה עכשיו שאלתי. מקווים לשרוד ענה הילד שעדיין לא הגיע לגיל עשר.