בלי לדעת כלום-5

מכיוון שסיימתי את המשמרת מוקדם יחסית וחזרתי הביתה עם אלירן, היה לי זמן לשבת על השיעורים לאחר שסיימתי אותם מזגתי לי כוס מיץ תפוזים וישבתי לדפדף ערוצים בטלויזיה.
לא היה משהו מעניין והתייאשתי אחרי חמש דקות של חיפוש.
לקחתי את הפלאפון ושלחתי לשירי הודעה, 'אולי תשעשעי אותי?'
כיביתי את הטלוויזיה וזרקתי את השלט על הספה ממול.
"זבל" מילמלתי כשאני חושבת על העיניים של רון, על גבו העטוף שרירים נשען על הבר ומסתכל עלי בעניים בוחנות ומלגלגות.
אני לא חושבת שבחיים שלי הושפלתי ככה.
הנחתי את ידי על משענת הספה ונישענתי עליה. מה אני יעשה כשאראה אותו שוב?
דימינתי את עצמי מסתתרת מתחת לבר ,אוה, יש לארון מולו השתקפות.. אני כבר ימצא משהו, עודדתי את עצמי וקמתי למטבח והנחתי את הכוס בכיור. העפתי מבט במטבח וחיפשתי מה לנקות, ואז הכתה בי העובדה;חיי החברה שלי גרועים!
אני יוצאת שלוש פעמים בחודש בערך, נישענתי על השיש ונעזרתי בו בשתי ידי.
זה לא תמיד היה כך, כמובן. לא לפני שאמא נפטרה.
פתאום הרגשתי געגועים עזים לחיים הקודמים שלי, למסיבות, לחברים, לכל השטויות שהייתי עושה
כל הזיכרונות שדחקתי כל הזמן צפו בי אחד אחרי השני במהירות, צפיתי בחיי הקודמים, צפיתי וגופי עיקצץ מרגש כלשהוא. סתם רגש…
כמה חיי שונים עכשיו מפעם. פעם כשהייתי יוצאת כל לילה, כשהרגשתי את הרגש הזה כשהבנים שצחקו ממה שאמרתי, צחקתי צחוק חסר הומור, אפילו לשיחות הרכלניות והשטחיות שלנו התגעגעתי.
הייתי קצת כלבה אז. מעניין מה היה קורה אם הייתי פוגשת את רון לפני הכל. אולי הוא היה מתנהג שונה, לא קר כל כך. לפחות ככה הבנים היו מתנהגים, מקשיבים להכל ולא לועגים.
רון היה ללא ספק שונה.
"יש לך ניחוש אחד," אמר הקול וכיסה את עיני בידיו ולחץ את גופינו הצמודים לשיש בסוף המשפט.
יכולתי לזהות את אותה לפי הידיים הקרות שלה, והציפורניים שבוודאי היו משוחות באדום בוהק.
"את יודעת שאם את רוצה נשיקה או איזה חיבוק עסיסי את יכולה פשוט לבקש…" אמרתי לה ונישארתי צמודה. "לכי מפה" צעקה והורידה את ידיה מהר. שירי קפצה על הספה והדליקה את הטלוויזיה ואת רגליה על השולחן. "תכיני פופקורן, מותק,"
צפיתי ביחד איתה בסרט מהמטבח וכשהפופקורן היה מוכן התישבתי לידה והנחתי את הקערה בינינו.
צפיתי בה דוחפת חופן לפה, כשהיא ראתה אותי היא זרקה עלי אחד שעף מבלי לפגוע בי.
גם פעם לא היו לי חברות כמוה.