Abnormal highschool ch 4- go out

קאי היה אכול פרנויה בימים האחרונים, אפריל בילתה יותר ויותר עם לונה וחברותיה והדבר הדאיג אותו. הוא כל היום הסתובב בבית חשב איפה אפריל יכולה להיות. היא לא הייתה עונה לטלפונים!
אפריל חזרה בשעה 21:59. היה להם בבית כלל מאוד ברור: לא לחזור אחרי 10, אפילו מצב הנסער ביניהם היא לא תלך כל כך רחוק.
"איפה היית?!" שאג קאי.
אפריל רק הסכלה עליו ברוגע והפנתה את מבטה "עם לונה"
"את יודעת את החוקים" המשיך קאי בכעס רב "את לא מחוץ לבית אחרי 10 בלעדיי!"
"עכשיו עוד לא 10" החזירה אפריל בכעס.
"אל תנסי להיות חכמה עליי!" אמר קאי כשהוא חובט באגרטל בכח כזה שהעיף אותו לקיר וניפץ אותו לרסיסים.
"תפסיק להיות כזה דרמטי אתה מתנהג כמו ילד קטן"
קאי הסתער עליה, הצמיד את היד שלו כנגד הצוואר של אחותו והחזיק אותה כך שלא הייתה לה ברירה אלא להישאר צמודה כנגד הקיר כשרגליה בקושי נוגעות בריצפה.
"את לא מדברת ככה לאחיך הגדול, הבנת?" אמר קאי כשהוא מסנן בכעס ובשקט את המילים.
"כן" לחשה אפריל כשהיא על סף עילפוו.
קאי עזב אותה ואפריל נשמטה על הרצפה כשהיא מתעלת ונושמת במהירות את האוויר שאיבדה.
אפילו שאפריל הייתה חכמה ומהירה מקאי, קאי היה הרבה יותר חזק (למרות זאת אפריל, גם כן, לא היתה 'חסרת אונים' כנגד בן אדם 'רגיל')
קאי הסתובב לחדרו "ממחר שעת העוצר היא 9"
ונכנס לחדרו.
ביום שלמחרת קאי ואפריל בקושי החליפו מילה. אפריל עוד כעסה על קאי וקאי הרגיש עכשיו יותר מתמיד שהוא מאבד את אחותו לטובת 'הצד השני'.
כשהגיעו לביה"ס הכל היה כרגיל, לפחות מאז שאפריל הכירה את לונה.
אפריל רואה את לונה, מחבקת אותה ושתיהן הולכות ביחד לכיתה (בהשגחה של קאי כמובן), בהפסקה שתיהן היו עולות לגג. פעם קאי ואפריל היו תמיד עולים לגג לבדם (ראו ch 1), אבל מאז שלונה התעמתה איתו ואמרה ש'זה לא בסדר שהוא גונב את אפריל לעצמו' הגג נהיה הפינה הפרטית של לונה ואפריל, קאי היה שם גם כן אבל במרחק שבו יכל השגיח על אחותו בבטחה.
לאחר מכן קאי ואפריל חזרו בשקט מופתי הביתה.
בשעה 7 כבר היה זמן ארוחת הערב.
"אפריל בואי!" קאי צעק "ארוחת ערב!"
"אתה לא יודע שזה לא מנומס לאכול לפני שכולם הגיעו?" גערה בו אפריל.
קאי הרים גבה להסתכל עליה בבלבול.
"זה רק אנחנו. מי עוד-?" בדיוק נשמע צלצול בדלת שקטע את דברי קאי.
קאי פתח את הדלת ונהיה לבן ואז אדום ואז עוד פעם לבן. זאת הייתה לונה בשמלת ערב שחורה אלגנטית וקשת בשיערה.
"אני יודעת שאני לא מתלבשת ככה בדך כלל אבל לא צריך להגזים" אמרה לונה בבישנות.
"לונה" קראה אפריל בהתלהבות ומשכה את לונה לתוך הבית.
קאי לא ידע מה לעשות. זאת הייתה הפעם הראשונה בה מישהו נכנס לבית שלו ושל אפריל. אפילו המשפחה לא התארחה אצלם (שלא לדבר בן אדם 'רגיל').
"אנחנו אוכלים בולונז, בואי!" הוסיפה אפריל
"אהם" לונה כחכחה "יש רק 2 צלחות על השולחן"
"מצטערת!" אמרה אפריל כשהיא מצמידה את שתי ידיה מול גופה "אחי פשוט חסר נימוס"
"אפילו לא ידעתי שהיא באה" התגונן קאי
"נכון" אפריל אמרה בקרירות "לא אמרתי לך בגלל שאתה חסר נימוס"
קאי הרגיש את כעסו מבעבע אבל פשוט הוציא צלחת נוספת והתיישב בשקט.
קאי רצה להפוך את השולחן מכעס, אבל הוא ידע שאסור לו לאבד את עשתונותיו. יש מספיק צרות, לא צריך להוסיף בלערב אדם 'רגיל' בסודות המשפחה.
במשך כל הארוחה אפריל ולונה דיברו ללא הפסקה על סדרות הטלוויזיה שהן אוהבות והשטויות שהן עשו כשהיו ילדות.
טוב לפחות הן לא מדברות על בנים חשב קאי.
"אז מה שלומך קאי?" לונה אמרה לפתע.
הפעם גם קאי וגם אפריל היו מופתעים. קאי אף פעם לא היה איש שיחה, ואנשים אף לא ניהלו איתו שיחות חולין משום שתמיד קאי היה מבטל אותן, אבל הפעם, מהפתעה הגדולה קאי לא יכל לומר כלום חוץ מ"בסדר"
לונה חייך חיוך רחב ואמרה "שמעתי לך ולאפריל היה וויכוח אתמול."
קאי הניח את המזלג והסתכל על אפריל בהלם ובכעס בו זמנית. עוד אחד מהחוקים היה שלא מדברים על מה שקורה בבית עם אנשים 'רגילים'. אפילו אפריל נרתעה מחומרת המצב והסתכלה על קאי ואז על לונה ואז שוב קאי בדאגה.
"מתי יצאת בפעם האחרונה?" שאלה לונה.
"לא יודע" אמר קאי בשקט.
"טוב זה משתנה היום, בוא, יוצאים." קבעה לונה.
ולפני שקאי עוד הספיק להגיב אפריל קמה, נכנסה לחדרה, לקחה סווטשירט ויצאה מהבית.
לונה צחקה ויצאה אחריה.
נראה שאין עכשיו ברירה חשב קאי ויצא אחריהן.