Abnormal highschool ch 2- history class

קאי היה בדרך לכיתה שלו לאחר עוד שיחה כושלת עם אחותו. הוא נעצר שנייה לפני הדלת, נאנח להתכונן לעוד הטפת מוסר חסרת טעם.
"קאי שוב פעם?!" התעצבן המורה לאחר שקאי נכנס. "זאת הפעם השלישית השבוע והיום יום שלישי?!" הוסיף המורה.
"מצטער" מלמל קאי והלך בשקט למקומו.
המורה הסתכל עליו בכעס ולאחר שניה התייאש וחזר ללמד.
המורים לא יעשו כלום לקאי וזה משום שהמורים הרחיקו כבר את קאי מהבית ספר.
זה היה שבוע אחרי תחילת שנה שאיזה ילד פלירטט עם אפריל וקאי בעט לו באף. הרחיקו אותו לשבוע אבל בכל יום קאי היה בא לבית ספר ופשוט עמד ליד אחותו בזמן שלמדה.
המורים התנגדו וניסו להוציא אותו אבל קאי, אפילו שהוא רק בן 17 היה לו כוח לא מוסבר של שני גברים בני 30. המורים לא יכלו להתקשר להורים שלהם מכיוון שגרו לבד והם לא היו ב'קשר יציב עם הוריהם' אפילו התקשרו למשטרה ועצרו אותו אבל לאחר כשעה הוא שוחרר וחזר לעמוד לאחותו כאילו כלום לא קרה. בנוסף, באותו הערב נשלך לביה"ס פקס עם חתימה של פסיכולוג שהוא מעיד שלקאי יש מחלה נפשית של 'צורך אובססיבי' באחותו ושאם שוב ינסו להפריד בין השניים יאשימו את בית הספר ב'העמקת פצעים נפשיים'.
סגל המורים והמנהל התייעצו בינהם והמנהל רותח הזעם לבסוף הגיע למסקנה.
"אסור שיקרה דבר כזה שוב" אמר המנהל בקול רועם "ילדים שלא סופרים את העונשים של מערכת החינוך זה קטסטרופה. מעכשיו כל מה שקאי ואפריל עושים תדווחו לי, ואם נמצא דרך להעיף את שניהם נעשה זאת, אבל אסור לנו להיתפס בעת חולשה פעם נוספת."
מאז המורים שוקלים את מילותיהם טוב ליד קאי ואפריל, חלק אפילו הרגישו שיש משהו לא נורמלי ב'סיפור הרקע' שלהם.
"קאי אתה מקשיב?" העיר המורה את קאי מחלומותיו בהקיץ.
"לגמרי" השיב קאי בשאננות
"אני לא יודע למה אתה בכלל בא" אמר המורה
הנה זה מתחיל חשב לעצמו קאי.
"אתה לא לומד, אתה אף פעם לא מגיע בזמן, לא מכין שיעורי בית, לא יוצא לטיולים שנתיים, למה אתה בא?!"
קאי הסתכל עליו באדישות ופשוט משך בכתפיו.
המורה נאנח להסתכל בשענו.
"הכיתה משוחררת" אמר המורה ובדיוק גם הפעמונים צלצלו והתלמידים עזבו את הכיתה בהקדם האפשרי.