6 זוויות- פרק שישי (אשמח לביקורות)

-מנקודת המבט של אדי-
שלום, שמי אדי.
אתם בטח שמעתם לא מעט סיפורי בריונות אבל שלי הוא טיפה אחרת, אף אחד לא הכניס אותי לתוך פח הזבל ואף אחד לא הרביץ לי.
בכל יום שאני מגיע לבית הספר אני מקבל אהבה גדולה מהחברים שלי, ושנאה מכל שאר האנשים. מכל השכבה יש לי בערך עשר חברים, אבל הם גרמו לי לשרוד את החטיבה בצורה כמעט מושלמת, אכן מקללים אותי ומרעיפים עלי שנאה בכל פעם שאני נכנס לכיתה אבל פשוט פחות אכפת לי.
בכל שבוע נפוצה שמועה חדשה עלי, בשבוע אחד זה היה שרצחתי נערה בגלל שלא רצתה לשכב איתי אגב, המשטרה לא כל כך אהבו את השמועה הזאת. שבוע לאחר מכן הפיצו עלי שמועה שאני מאוהב בחברה הכי טובה שלי, שמועה יחסית סבירה בגלל שגם אני וגם היא יודעים שזה לא נכון.
שבוע אחד שונאי מצאו שמועה עסיסית במיוחד, שוב רצח, רק שהפעם לא מצאו סיפור רקע עסיסי.
לאחר שהשמועה עברה בכל רחבי בית הספר וכולם החליטו להתרחק ממני שוב בגלל שאני 'מסוכן' החלטתי ביחד עם חברי שזה אכן השמועה שאני הכי אוהב מכל השמועות, כי זה מרחיק אותי מכל שאר השכבה הטיפשית הזאת אפילו יותר ממה שהייתי רחוק מהם כבר פעם.
אבל כשלקחו אותי למשטרה (בפעם השנייה) וחקרו אותי (בפעם השנייה) והבינו שלא עשיתי שום דבר (שוב) החליטו מסיבה כל שהיא להשאיר אותי בחדר החקירות הקטן והלא ממוזג הזה, הם התקשרו להורים שלי והציעו להם להעביר אותי לבית ספר אחר, בית ספר רחוק ככל שאפשר, המשטרה אמרו שזה עבר כל גבול ופשוט אי אפשר לחיות ככה, הורי הסכימו במהרה והעבירו אותי לבית ספר בצד השני של העיר.
מצד אחד הייתי עצוב כל כך שאני צריך להיפרד מהחברים היחידים שהיו לי אי פעם, ומצד שני הייתי שמח שאני צריך להיפרד מכל שאר השכבה הטיפשית הזאת.
בכל משך החופש הגדול ביליתי עם החברים שלי, מדי פעם פגשתי אנשים מהשכבה שלי שהתלחששו באופן גלוי במיוחד על ה'רוצח' שעובר בית ספר, אבל שוב לא היה לי אכפת.
היום היה היום הראשון בבית ספר החדש שלי, התיישבתי בכיתה בשורה הראשונה ליד נערה שלא הכרתי ולא הייתי מעוניין להכיר והעברתי כך את היום הראשון של הבית ספר, שום שמועות עלי לא הופצו והייתי רק הילד החדש והלא מוכר ללא החברים, כבר מעמד יותר טוב ממה שהיה לי בבית ספר הקודם.
במשך היום נשארתי על הכיסא ולא עזבתי את הכיתה אבל בגלל זה הבנתי בדיוק מי נגד מי, נער בשם נבו רב עם נער בשם אדי על בחורה כל שהיא, הריב נגרר למכות ונער בשם רוני ניסה להפריד בין שני הנערים אך ללא הצלחה, בצד השני רבו שתי נערות בשפה מוזרה, תוך כדי היום גילתי ששמם היה דיאנה ושרון, שרון נראתה דומה לאחת מהחברות מהבית ספר הקודם שלי מה שנותן לי לתקווה ודיאנה נראת לי אחת שאני כנראה לא הולך להתחבר אלייה בכלל.
נשאר עכשיו עוד חמש דקות לסיום היום ואני כבר רוצה לחזור הביתה ולספר הכל לחברים שלי מהבית ספר הקודם.
"ילד חדש, אתה יכול בבקשה לסגור את המזגן?", נערה בעלת שער חום אסוף שאלה אותי.
"ברור", אמרתי לה וכיבתי את המזגן.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!", צרחה דיאנה מהצד השני של הכיתה.
"מה אתה מכבה את המזגן?! מי אתה חושב שאתה?!", חברה שלי צרחה ביחד איתה.
"תדליק את המזגן יחתיכת פריק צעצוע", הם צרחו ביחד כמקהלה ואני צחקתי, לא יודע למה… אבל זה פשוט הצחיק אותי שנראה להם שהמילים שלהם הולכים לפגוע בי.
"מה אתה צוחק?!", דיאנה צווחת ואני ממשיך לצחוק.
"גם את צוחקת עכשיו יפריקית על?!", מסתבר שגם שרון צחקה על הריב המטומטם שלי ושל דיאנה.
"אני אצחק מתי שבא לי יזונה", שרון ענתה לה בעוקצנות בזמן שהמורה מנסה להשתלט על הריב כשהיא צורחת ורצה מצד אחד לצד השני של הכיתה.
"מה זה מרד הפריקים כאן?! מה מצחיק?!", חברה נוספת של דיאנה צעקה.
"אתם יודעים מה מצחיק כאן? זה שאתם כל כך טיפשות ועושות כל מה שהדיאנה הזאת אומרת לכם לעשות, תעמדו קצת על שלכם", אמרתי ושרון הסתכלה עלי בהערצה.
היום הכי טוב שהיה לי בבית ספר אי פעם.