הגעתי סוף סוף ללונדון!!

פרק 4:
"מה יש לי אחות?!!"
דניאלה ורוני הסתכלו עלי במבט מוזר.
"מה זאת אומרת יש לך אחות, חשבנו שאין לך…"
הראתי להן את ההודעה, "יש לך אחות?!!" הן צעקו (סתמתי את האוזניים בעזרת הידיים למרות שזה לא כל כך עזר), "אנחנו חייבות להכיר אותהההה", "בסדר, בסדר כשנדבר בסקייפ (אני מאוד מקווה שיש שם מחשב) בזמן שאני יהיה בלונדון אני יראה לכן אותה" (אני מקווה מאוד שנסתדר).
———————–כעבור שבוע————————————————————————–
לפני בדיוק כמה דקות ירדתי מן המטוס, האוזניות עדיין עלי, לבושה בגופייה קצרה ומכנס קצר, "למה באתי עם מכנס קצר ממש קר פה!! אוף המזוודה ממש כבדה… רגע! אין לי מושג מי אוספת אותי!!"
הסתובבתי שעות על גבי שעות בשדה התעופה המוזר, התקשרתי למר סיידי ואין תשובה..
לפתע נעמדה מולי ילדה בלונדינית גבוהה, מבטא בריטי (כיף לה!! תמיד רציתי מבטא כזה) היא אמרה: "את טומי?"
"כן.."
"אה שלום אני אלי אבא אמר לי לאסוף אותך."
עוד פעם האבא הזה?!
"אה טוב."
היא ממש שונה ממני דבר ראשון היא בת 19 ואני רק בת 14.5, היא בלונדינית ואני עם שיער שחור, יש לה עיניים ירוקות יפיפיות כאלה ולי יש עיניים כחולות, אני בטוחה שיש לה חבר!! אבל לשתינו יש שני דברים משותפים, שתינו ילדות יחידות וגם לה חסרה אמא ולי חסר אבא…
נכנסנו למכונית (מכונית מפוארת)
"אז טומי, מה נשמע?"
"בסדר…" ממש התביישתי!!
"אוי אל תתביישי"( היא כנראה הבינה מטון הדיבור שלי..) "אני פה בשבילך, אוי תקשיבי ביום רביעי אבא (יואווו אני עדיין לא יכולה לקרוא לו אבא) אמר שהוא ייקח אותנו לראות את הלהקה שהוא אמרגן שלה!! זו להקה מאוד מפורסמת! אבל הוא התחיל לנהל אותה לאחרונה אפילו אני לא יודעת את שמם…"
היא די חופרת, נחמדה אבל חופרת..

הגענו לסוג של וילה ענקית, עם ארבע קומות, בריכה ענקית, מטבח מלא בממתקים וכל מיני מאכלים שאמא בטוח לא הייתה מרשה לי לאכול אותם והכי חשוב מכולם קבלתי חדר עם שני מסכי פלזמה!! מיטה ענקית כזאת, ארון מלא בבגדים -למה הבאתי מזוודה?!- ביטס!! אייפון!! לפטופ!! (יש לי אוזניות כאלה מכוערות ולא טובות,טלפון שלא כל כך עובד כבר ומחשב נייח, לא משהו מרגש, אה?)
זרקתי את כל תיקים הצידה וקפצתי על המיטה, נעימה כזאת…
"אני רואה שאת מרוצה מהחדר שלך" אמר מר סיידי שעמד בכניסה לחדר.
"מרוצה מאוד…"
"אני שמח, תנוחי מחר מראים לך את לונדון".

הלכתי לישון (אפילו נראה לי שנחרתי, אופסי…)
ביום למחרת קמתי ממש מוקדם (בטח מההתרגשות)
פתחתי את הלפטופ, הורדתי סקייפ וישר שלחתי בקשת חברות לדניאלה ורוני.
הוספתי אותן באנשי קשר באייפון ומייד התקשרתי אליהן.
"הלו?"
"מי זה???" ענתה דניאלה
"אני טומי, זאתי שבלונדון"
"אומייגד הגעת כבר?"