2099 – פרק 1 (הקדמה וסיפור רקע)

בשנת 2083, הדבר הגרוע ביותר שיכל להתרחש קרה – מלחמת עולם גרעינית. מדינה אחרי מדינה הושמדה, ובתוך מספר חודשים מעטים העולם כפי שאנו מכירים אותו נשרף בלהבות. עם זאת, המלחמה לא השמידה את כל בני האדם, והגזע העקשן החל להקים מושבות חדשות זמן לא רב לאחר סיום המלחמה. בהיעדר גוף ממשלתי כלשהו שישלוט, קם ארגון חדש מתוך ההריסות – מועצת האנושות. המועצה הזו, בראשותו של אדם בשם ארם מאליק, שמה לעצמה כמטרה לסיים את המלחמות בעולם החדש עוד לפני שהן החלו. נאסר שימוש בנשק (למעט קבוצה קטנה של חיילים מורשים, שנקראו "צבא האדם"), והחלה השמדה המונית של נשקים מלפני תקופת המלחמה הגדולה.

אחת מהמושבות הללו, בשם "הייוון", גדלה והפכה לעיר של ממש. אנשים רבים ניסו למצוא את מזלם בעיר הראשונה של העולם שאחרי, אך בסופו של דבר ההיצע גבר על הביקוש ואנשים רבים התדרדרו לעוני מחפיר. בכדי לשלוט במהומות שפרצו בעיר ובכנופיות מתנגדי המשטר, היה על מועצת האנושות להגדיל את צבא האדם. למען חיזוקו הוקמו חמישה מחנות במרחק מה מהעיר, וכל מחנה היה אחראי על תוצר צבאי כלשהו (חומרי נפץ, תחמושת, כלי רכב, נשקים, מכשירים אלקטרוניים וכו').

לא עבר זמן רב מאז, והשפעות הקרינה החלו לצוץ בקרב חלק מהאוכלוסיה. במקום התוצאות הצפויות של חלקי גוף נוספים או מיתות המוניות, לקרינה היתה השפעה אחרת – הקרינה העניקה לאנשים שהושפעו ממנה כוח פיזי גדול יותר משל בני אדם רגילים, ואצל הרוב המוחלט הקרינה גם גרמה לגביהה נוספת – לגובה של שני מטרים בממוצע. אך הגוף הגדול והחזק ש"זכו לו" חלק מהאנשים (שמאז נקראו בשם המקורי – מוטנטים) הגיע עם מחיר נורא – תוחלת חייהם ירדה בעשרות אחוזים. מעטים היו המוטנטים שזכו לעבור את גיל 50.

בעקבות התפתחותם של המוטנטים בקרב האוכלוסיה, הוכרזה ישיבת חירום במועצת האנושות. לאחר ריבים ודיונים רבים מספור, המועצה (שהשמועה אומרת שישבה על הנושא 48 שעות ללא הפסקה) קבעה שלמען ביטחון האנושות, יועברו המוטנטים לקהילות סגורות ואוטונומיות, בהן לא יוכלו לשמש איום על בני האדם הרגילים. המוטנטים, שהרגישו שנבגדו על ידי האנשים החשובים להם מכל, נשבעו לנקום את החלטת המועצה. במשך 3 שנים הם התכוננו בסתר, ע"י אימונים באישון ליל ורכישת נשקים מלפני המלחמה הגדולה בשוק השחור. ההתקפה הראשונה באה כהפתעה גמורה לצבא האדם, שהעביר את מרבית כוחותיו להייוון במטרה להשתלט על כנופיות המתנגדים והזניח את המושבות הקטנות.

אחת אחרי השניה נפלו המושבות, עד שהמושבה היחידה שנשארה היתה הייוון, שהוטלה תחת מצור, כמו גם כל מחנות הצבא. הקשר בינהם נותק. בשנת 2099, שנתיים אחרי תחילת המצור ובניסיון נואש להטות את יחסי הכוחות, פנתה הייוון למחנות בדרישה להעביר אליה מומחים שיוכלו לייצר נשקים ותחמושת בתוך חומות העיר, ובכך לעזור לצבא האדם. המשימה היתה בבירור משימת התאבדות. מכל המחנות, הצליחה הייוון ליצור קשר רק עם המחנה שהיה אחראי על יצירת הנשק.

סיפורנו יעקוב אחרי יוצר נשק בשם זאק מרלון, וכיצד שינה זאק את גורל העולם.