2 מרגלת בהסוואה-Spy in disguise

ראיתי שחור לא יותר מזה הרגשתי את ראשי מסתובב ומילמולים של אנשים. ניסיתי לפקוח את עניי הן לא נפקחו אז הבתי את היידים לעזרה, כשהיידים הגיעו לאיזור העניים הם נתקלו במשהוא ושמעתי צווחה. רק אז נזכרתי איפה אני, לקחתי את שתי ידי והטחתי בכח בגוש שהפריד בין ידיי לעניי. הגוש קפץ ורק אז ראיתי שזה אותו אדם שנפל עלי. "אני ממש מצטער"הוא אמר כשהוא מגיש את ידו לעזרה. הבטתי בייד היא הייתה כמו כל גופו מכוסה בבד שחור. הוא כנראה ראה שאני בוחנת את בגדייו כי הוא מיהר לנקות אותם מאבק בילתי נראה. הייד עדיין הייתה מוגשת לי, ואני סירבתי בהנד ראש. הוא חייך חיוך עכום והפנה את מבטו לקהל שהקיף אותנו."שמי ליאן אני המדריל הראשי הבחינה שלכם התחילה עוד מהבית כל אחד איך שהוא יצא ואיך שהוא הגיע לכאן. הבחינה כמובן עוד לא הסתיימה זה היה רק חימום" אני מביטה למעלה לוודא שאין עוד מישהוא ואז קמה. אני שומעת גל לחשושים עובר בין הנערים והנערות. אז אני ממהרת להביט על בגדיי חולצתי נקרעה וכך גם החצאית. שערי נקשר והביביליס למזלי החזיק. "מה אתם מסתקלים"זרקתי לעברם ומיהרתי להסתובב כדי לנגב דמעה שברחה לי מהעניים. לפתע המדריך התחיל לרוץ ורבים מאתנו אחריו הבנתי שאני גם צריכה אז רצתי. עד עכשיו לא הרגשתי כאב מהנפילה רק עכשיו הברך נזכרה לצעוק. המשכתי לרוץ כיוון שהאחרים התקדמו במהירות הבזק. רצתי בכוחי המועט שנשאר. הבחנתי שעברתי כמה נערים ונערות אבל מרוב שנכנסתי לריצה לא שמתי לב שהגעתי למדריך. הוא הביט בי במבט מופתע ואז סרק אותי מכף רגל ועד ראש. "התקבלת" הוא לחש בכמעט מלמול והגביר את קצב ריצתו. "מה?!" שאלתי וניסיתי להדביק את קצב ריצתו. הברך צעקה אבל הלב פעם ביותר רצון אז הרגלים תפקדו עם הלב. ולבסוף הצלחתי להדביק את קצב ריצתו. "מה?!" שאלתי שוב. "התקבלת" הוא ענה והמשיך "את יכולה לחזור הביתה מאיה ניצור אתיך קשר" ירדתי מהמדרכה וחזרתי אל התחנה. כשאני רצה בשולי הכביש. הגעתי לתחנה כשבירכי כמעט מרוסקת וראותי צורבות. נעמדתי וניסיתי לתפוס טרמפ למזלי הוא עצר לי. אחרי שנכנסתי רק שמתי לב מי זה.