11מרגלת בהסוואה-Spy in disguise

הבטתי בחזרה בענייו הן היו צללות כמו הים. הרגשתי שהן יורקות יופי אז הסבתי את מבטי. גם הוא הסב את שלו והתחיל לדבר."בשלב האיימונים הריאשון נלמד להכיר את הכלים כמובן שבכל אחד מן השלבים נפתח את הכושר הגופני. בשלב השני נצא למשימות דמה כלומר משימות בכאילו ובשלב השלישי נצא לעולם האמיתי." בן אחד הרים את היד והמדיך נתן לו לדבר עם בקשה שיגיד את שמו "הי אני גיא רציתי לשאול למה נרגל?" המדריך חייך "את זה תגל בהמשך. יאלה ריצה אחרי" הוא אמר כשהוא מחווה בידו ורץ. רצנו אחריו המהירות הייתה סבירה אך הדרך מעט ארוכה. לבסוף הגענו זה היה ביתאן עץ בעמצה היער. ריח של דגים מעופשים נדף ממנו. אז סתמתי את אפי בשתי אצבעותי, ליאת עשתה אף היא כך. עמיעד המדריך ניגש אל הדלת ופתח אותה הצירים חרקו. הוא לחץ על משהוא ואור נדלק גיליתי שאנחנו בתוח חדר לבן עם קירות תיקרה וריצפה לבנים. הריח נעלם סוף סוף והחדר רעד בצורה מפחידה. לאחר 3 דקות של תנודה הוא נעצר,וקיר נפתח עיני נפרו לרווחה הגענו לאולם ענק שדמה למוזאון. עמיעד נתן לנו להסתקל על המוצגים היה שם שפתון שהוא בעצם פצצה ומברשת שהיא רובה. הספקנו רק להסתקל קצת ואז נכנסנו לחדר זה יה נראה כמו כיתה עם 4 כיסאות ואחד למורה. מאחורי המקום של המורה ניצב מסך. הרגשתי כאיל נכנסתי לסרט. הכל נראה כל כך לא מציאותי.עמיעד הורה לנו להתישב תפסתי כיסא בקצה וליאת לצידי."נכון הוא חתיך?" היא לחשה לי. הנהנתי במהירות והקשבתי לו. הוא העביר את ידו בשיערו הבהיר והשרירים התפוחים פעלו. והוא התחיל להראות לנו סרט על המכשירים הרבים שהומצאו.
———————————–
כשסימנו והיינו כבר בכביש הראשי אחרי ריצה קלה ומאה כפיפות בטן . ליאת התקשרה לאבא שלה שיכח אותה היא אמרה משהוא על היום הולדת שנגמרה. והבנים הלכו ביחד. נשארנו אני ועמיעד. הוא הביט בעניי ואני בעניו הפעם לא נסוגתי להפך נהנתי מהיופי הוא רכן אלי. אך אז הלכי אחורה. הוא קימט את מצחו. "מצטערת" מילמלתי נבוכה מתגובתי "אין לי מושג למה אתה רוצה משהוא איתי אבל אני אפילו לא מכירה אותך" הוא חייך "מזל שזה מה שאמרת, אז אני יכול להכיר אותך?" הוא חייך חיוך עקום ונשען על עמוד תאורה חייכתי והינהנתי.