הלב שהפסיק לפעום (סיפור בהמשכים)

הוא שם לי את ידי על החזה שלו ואמר "את מרגישה את זה?" "את מה?" שאלתי אותו "זה הלב שלי שהפסיק לפעום מאז שראיתי אותך" ואז הבנתי הוא שם לי את ידו על ליבו אבל לא היה דופק התחלתי לצעוק ולצעוק ואז הוא אמר "תרגעי קטנטונת שלי.." "אני לא קטנטונת שלך" אמרתי והעפתי את ידי ממנו ואז הוא תפס אותי ואמר "קיוויתי לנשק אותך כשאת אנושית" והוא נישק אותי התחלתי להגיד "תעזוב אותי אני שונאת אותך!" הוא נישק אותי בכוח ואז הוא אמר "מצטער קטנטונת" ואז הוא …נשך את צווארי ראיתי הרבה דם יורד והתחלתי לצעוק ואז הוא אמר לי "קטנטונת את אף פעם לא בוכה?" אבל לא בכיתי לא הרגשתי כאב והוא התחיל לנשק אותי בכל הגוף ואז הוא אמר "אני באמת אהבתי אותך את יודעת?" ראיתי בפה שלו ניבים ואז הוא פשוט נעלם סיפרתי את הסיפור הזה לפסיכולוג ונשלחתי לפה "בית חולים פסיכיאטרי.." אבל מאז אותו רגע אני מסתכלת על אנשים במבט אחר כאילו הם
ה-ארוחה הבאה שלי הרגשתי צורך לספר למישהו ומצאתי מישהי ממש מיוחדת והיא אמרה לי "בואי הנה ילדה.." התקרבתי אליה ואז היא אמרה "מה את?" "אני כלום" עניתי היא נראתה משוגעת מדי אני הרי לא משוגעת באתי ללכת והיא אמרה "אנחנו בני האדם קטנים לידך.." ואז היא הוסיפה "את רעבה את רוצה להרגיש אדרנלין…את רוצה דם נכון?" היא אמרה את זה בקול כל כך מגרה שהיה בא לי לטרוף אותה היא הוציאה בקבוקון קטן ואמרה שתי את כולו לא חשבתי פעמיים ושתיתי אותו זה נתן תחושה כל כך טובה … זה הרגיש.. כל כך טעים אבל לא כל כך נכון ניגבתי את שפתיי ואמרתי "זה היה דם נכון?" "כן מי הממזר שעשה לך את זה?" היא הצביעה על שפתיי לא הבנתי הסתובבתי למראה וראיתי ניבים צרחתי ונפלתי לרצפה והתחלתי להגיד "אני משתגעת כאן זה בגלל מה שהם מזריקים לי!" והיא אמרה "אל תצרחי מה שראית היה נכון" סתמתי את הפה לרגע באתי להגיד משהו אבל היא עצרה אותי ואמרה "שקט מקשיבים לנו"… היא פתחה את הדלת שני משוגעים התחילו לצחוק ולהזיל ריר והם עשו "דם!!!… חח… זה מצחיק" והתחילו להתפקע מצחוק אמרתי להם "לכו" ואז יצא לי מין נהמה כזאת ניביי בצבצו החוצה הם ברחו היא סגרה את הדלת ואמרה "מי עשה לך את זה אז?…" "זה היה החבר שלי" והיא אמרה "תני לי לנחש נפרדת ממנו?" "כן" עניתי בלחש היא קמה לקראתי ואמרה "את צריכה לצאת מהמקום הזה…. הוא יעשה לך לא טוב" "אבל יתפסו אותי" "תשתני… לערפדית… אני רואה שאת רוצה לנקום" היא פתחה את הדלת שלה וראיתי את כל המסדרון מלא במשוגעים והיא אמרה "הם זה לא את" היא הכניסה לי שתי בקבוקים קטנים לתיק ואמרה "שיהיה לך צידה לדרך"…. לקחתי את התיק והלכתי לחדרי התיישבתי על המיטה היא אמרה שאני ערפד? … מוזר הרי ערפדים יכולים לעשות ניסים לא? כמו לרוץ ממש מהר נגעתי בסורגים שבחלון הם התנפצו ברגע שלחצתי לחיצה קטנה אבל אז נזכרתי אני בקומה שביעית אני לא יוכל לקפוץ אבל זה היה מוזר ומפחיד החלטתי לשבור את החלון ולתת קפיצה שברתי אותו לקחתי רק את הבגדים שעליי לבשתי בגדים רגילים לא את הבגדים של המשוגעים ראיתי שיש גדר ענקית בקצה אבל אמרתי לעצמי מה שיהיה יהיה עליתי לחלון אף אחד לא ראה ולקחתי נשימה ואז…..קפצתי נפלתי על הקרקע לא חבולה אפילו ראיתי את אחד השומרים מגיע הוא רץ לקראתי ואז תפסתי לו את הצוואר וסיבבתי הדם היה על הידיים שלי קפצתי מעל הגדר בלי למצמץ והתחלתי לרוץ ולרוץ עצרתי במקום לא ידוע ראיתי תחנת אוטובוס ישבתי איש התיישב לידי אמרתי "הי..אתה יודע אולי איפה אני?" הוא הסתכל עליי במבט מוזר ולא ענה הייתי עייפה אז הוצאתי בקבוק קטן מהתיק והתחלתי לשתות אותו האיש הסתכל עליי וברח ואז אחד עם מכונית שחורה יפה כזאת עם שתי דלתות עצר והסתכל עליי

הוא יצא מהאוטו ותפס אותי בידי ומשך אותי לאוטו ואמר לי בלחש "אסור לשתות דם בציבור" והכניס אותי לאוטו אמרתי לו "עזוב אותי תן לי ללכת" כל השפתיים שלי היו דם הוא המשיך לנסוע והתחלתי לצעוק ניגבתי את שפתיי והניבים שוב יצאו וקירבתי אותם לצווארו הוא חייך ואמר "גם אני יודע טריקים הוא קפץ במהירות לכיסא האחורי הוא השכיב אותי והתיישב עליי כשרגליו לצידי גופי התנשמתי בכבדות ואמרתי לו "אתה ערפד?" "לצערי הרב כן" הוא אמר וקם מעליי בעדינות יצאנו מהאוטו והוא אמר בלחש "כאן זה בר… לערפדים" ואז הוא הוסיף "את נכנסת או לא?" "מי אתה?" שאלתי "אני אוהב להיות סטנדרטי וגם זה לא שאני ממש מחבב אותך…" נכנסנו היו הרבה אנשים שם או שאולי הם בכלל לא אנשים הם ערפדים טוב אני מתבלבלת מכל הקטע כאן שאלתי אותו "רגע אתה רוצה להגיד שהדם ממכר?" הוא לא ענה הוא הסתכל על איזה בחורה אמרתי לו "תגיד לה שלום…" היא הייתה יפה בלונדינית רזה עם עניים כחולות גדולות הוא הלך ואמר "שלום…" והיא אמרה "הי…" הוא התיישב מולה… והיא אמרה "אתה חמוד…" עד לפה שמעתי והלכתי לבר אבל לא היה עליי כסף הברמן בא אליי ואמר "את רוצה משהו?…" "אין עליי כסף…" הוא התחיל לצחוק כאילו הוא משועשע מהשיחה ואז הוא עצר את הצחוק המטורף שלו ואמר "את חדשה בזה נכון?…" "במה?" שאלתי ואז הוא אמר "קחי.." הוא נתן לי מנה גדולה של דם… רציתי כל כך אבל לא נגעתי בזה והוא אמר "אל תדאגי זה דם של חיות…" לקחתי את הכוס והתחלתי לשתות בהנאה… הוא חייך אליי ואמר "אז איך קוראים לך?" עניתי "אני לא חושבת שאני יכולה לסמוך על ערפד…" העפתי מבט לצדדים הרבה התנשקו והתמזמזו מהצד הברמן הסתכל עליי ואמר "הלו את ערפדית… זה העם שלך עכשיו" לקחתי שלוק אחרון ושאלתי "אתה יודע איפה גר" היה קשה לי להגיד כבר את השם שלו כמה סבלתי בגללו ואמרתי "ג'ון" ג'ון היה חבר שלי לשעבר … הוא הסתכל עליי בתימהון ואמר בלחש "את מתכוונת לג'ון ג'ון…" הוא הדגיש ואני אמרתי "כן…" הוא אמר "הוא הכי חזק ומשוגע מכל הערפדים כאן למה את מחפשת אותו" הוא הסתכל ללמעלה ואמר "אני מבין" והצביע על הנשיכה והוא הוסיף "אל תתעסקי איתו… עצה של" השלמתי אותו "ערפד?" "באתי להגיד חבר…" הוא אמר סיבבתי את הגב ואמרתי "ניקול…" "מה?" הוא שאל ואמרתי "השם שלי ניקול…" הוא חייך אליי ואמר "אם את צריכה משהו תבואי…" יצאתי מהבר עצבנית הלכתי מאחורי הבר היה שם גרם מדרגות התיישבתי והסתכלתי לרצפה לא ידעתי מה קורה לי לפני שלושה חודשים היה לי חיים נורמאליים משפחה חברים ועכשיו אני אוכלת דם?! איך זה יכול לקרות דווקא לי?… ולמה אני לוקחת את זה בכל כך בקלות התחלתי לדמוע אני כמעט אף פעם לא בוכה… הסתכלתי לרצפה שמעתי רעש של נעליים מאחוריי הולכות הוא נעצר הלך ימינה והמשיך כאילו הוא לא התייחס אליי התחלתי לנגב את הדמעות במרץ רב אף אחד לא יראה אותי בוכה הוא הסתובב הסתכלתי ללמעלה על ידי עמד אותו האיש זה היה ג'ון!!!! קמתי על רגליי הוא הסתכל עליי מחוייך……… לא דיברנו הסתכלתי עליו בשנאה רציתי לצעוק ולהרביץ לו אבל משהו לא נתן לי אחריי שקמתי הלכתי הוא חשב שאני יעצור רק אמרתי לו "אנחנו ניפגש שוב…" והוא אמר "פעם ראשונה שהגיבורה בוכה…" נעצרתי הסתובבתי ואמרתי לו "לא אני בכיתי שנפרדנו" והמשכתי ללכת ידעתי שהוא אוכל את עצמו מבפנים…הוא שלח לעברי קללה אבל לא התייחסתי והמשכתי ללכת….