הקבצן פרק א'

אני נקלעתי לאגדה,מין סינדרלה רק ממין זכר. אחד שאין לו שם נרדף בשם ליכלוך,אלא אחד שישב יום יום מתחת לבייתי עם כוס ביד,שמיכה,ושלט המבקש רחמים מהלב העוברים והשבים.
"וואו,ניראת טוב היום,לא שכל יום לא אלא היום במיוחד.",חייכתי מתי ששמעתי את לירוי הקבצן אומר מתי שאני יוצאת מבייתי.
"כל יום כמו שקל תשעים היום כמו מיליון דולר",עניתי לו.
הוא התסכל עליי מרוצה: " אם נשים כל כך יפות כמוך היו מוצעות למכירה כל הכסף שבעולם לא היה מספיק לקנות אחת כמוך."
"אתה כל כך מתחנף אליי שאני אתן לך עשרים לבירה?"
"לא יודע,חשבתי שזה יעבוד על חמישים ל2 בירות",קרץ לי בעין.
פתחתי את התיק מהעור האדום,הוצאתי מהארנק 20 ונתתי לו.
"אלוהים יברך אותי אותך ואת כולם.",אמר בזמן שהחזרתי את הארנק למקום.
"תודה על התודה המרשימה."
"בבקשה על התודה היותר מרשימה ומהתודה שלי."
המונית הגיעה. "די לשחק משחקי מילים",אמרתי לו.
נכנסתי למונית,אמרתי את הכתובת,ונפלה לי מהלב דמעה שנאלצתי להיפרד מעוד 20 שקל שהיו אמורים להיפרד ממני כמו בכל יום.
התרווחתי על הכיסא,וחשבתי על לירוי על שיחה אחת ארוכה שהייתה לנו. על כך שהוא בן 30,ואני 27. הוא היה נשוי כך אישתו לקחה לו הכל,אחרי שהוכיחה במרמה שהוא היה מכה אותה ובוגד בה. וכך הוא נהיה קבצן,הומלוס שרק ממבט אחד עליו אפשר ללכת הלאה.
סיפרתי גם עליי,שהבוס שלי הוא המאהב שלי. בן 50 גרוש. שכל החיים שלי זה בעבודה,ועד עכשיו לא התפנתי להקים משפחה. על הפנים העוקצים של ילדיו בזמן שהם מבקרים את המשרד ורואים אותי לידו. על כך שאולי יש לי כסף אבל החיים שלי בזבל טמונים עמוק.
וכן היום לבוס\מאהב שלי יש יום הולדת. המונית הגיעה למשרד,ירדתי ממנה והלכתי לכיוון המשרד.
מזווית העין אני רואה לי לירוי גם יורד מהמונית.
"מה..מה מה אתה עושה פה?",שאלתי מופתעת.
"מה שאני עושה זה מסתכל עלייך,את נתת לי בטעות 200 שקל במקום ה-20 היומיים."
"על זה באת עד לפה?…"
"על 200 שקל לא באתי לפה,באתי להגיד לך משהו."
"משהו כמו מה?",הבנתי שאני מאחרת לעבודה.
"עזבי,תודה על ה200 ככה 10 ימים לא תצטרכי להביא לי.",אמר הפנה לי את גבו ונלך.
נשארתי,עם מילים תקועות לגרון ונכנסתי למשרד.
עליתי לקומה שלי,והתיישבתי בשולחני. מזכירה עלובה עם קשר עלוב עם המנהל שלה.
לפתע הוא יצא: "למה פנים כאלו יפות עצובות?"
"לא משנה,מזל טוב אהובי."
"מזל טוב גם לך,את מקודמת בעבודה. טוב אני צריך ללכת אני חוזר אחרי הצהריים ובערב בדירה שלך נחגוג את יום הולדתי ה51 ואת המקום החדש שלך בעובדה."
אמר והלך.
במשך כל הים חשבתי על לירוי. על זה שנראה לי שיש לי רגשות כלפיו.
הוא החבר היחיד שיש לי,אחרי שרבתי עם כולם פה בעבודה אחרי שגילו על הרומן. אחרי שכל החברות שלי שמו עליי פס אחרי שלקחתי לאחת את הבעל