המשך ספרי "ביכורים"
אבי ואמי נכנסו לחדר וסגרו את הדלת ואחרי מספר דקות הם יצאו , הוא קרא לי ושאל למה לא סיפרתי לו למה לא עדכנתי אותו על כל הצער שאני חווה הלוא את בתי התפקיד שלי לגונן עלייך . מחר אני לא אלך לעבודה ואת יודעת כמה חשוב בשביל כולנו שאלך לעבודה אך מחר אלך איתך לביה"ס. כמה כיף להם יש להם אבא ממש נפלא, אך לימים הבינותי שאדם בעבודתו לא בהכרח מתנהג גם בביתו כך) אבי בעברית לא רהוטה אך מדוברת (הוא למד בבולגריה את השפה ) שאל את המנהל רק שאלה אחת !!! למה לא הודעת לי שבתי לא באה לביה"ס כבר חדשיים והיא מסתובבת ברחובות ??? למה ? האם אני בתור אבא לא הייתה לי הזכות בלשון המעטה לדעת ?? מר שרייבמן החוויר והוא אמר ממש כך : לא ידעתי לא הגיעה לידיעתי דיווח שבתך ביקרה רק יום אחד בבית הספר . אין לי מלים להביע בפניך מר פרחי על הבושה הכאב והרוגז שאני מרגיש אך את הנעשה אין להשיב. מהיום והלאה רבקה תבוא יום יום לביה"ס ואני אדאג שתלמידים טובים יעזרו לה בכל החומר שהחסירה ומאחר והיא נראית לי ילדה נבונה זאת לא תהיה בשבילה בעייה . אבי נפרד לשלום ממר שריבמן והוא שאל אותי (למרות הקושי חוש ההומור לא נטש את אבי וזה ליווה אותו בכל מהלך חייו את רוצה ללכת הביתה או להשאר בבית הספר ??? גם אני צחקתי והרגשתי שאני חוזרת לעצמי ואמרתי לו בוא נלך הבייתה חחח לא אבא'לה סתם אני נשארת בבית הספר עם הרגשה טובה שאדביק את הפער ואהיה תלמידה טובה . עמדתי על קצה האצבעות ונתתי לו נשיקה בלחי והודיתי לו על הכל . לאחר לכתו של אבי חשתי געגוע ענק לאחותי התינוקת שנמצאת עדיין בבית פעוטות ואבא אסר עלינו לבקרה מאחר ופחד שיאלצו אותנו לקחתה הביתה וזה ממש יהיה מאד קשה בשבילנו. התינוקת הייתה מאד רזה לא הוסיפה למשקלה הנמוך אלא גרמים בודדים והרופא אף הביע בצער , כי יתכן והיא לא תוכל לשרוד. דברים אלה כששמעתי כי נאמרו על התינוקת הזעירה והמתוקה חשתי כאילו סכין מפלחת את גופי. כל כך אהבתי את אחותי כל כך הצטערתי שהתאומה שלה "נעלמה" ואינני יודעת כיצד ועכשיו גם מוטל בספק אם אחותי המלאכית הקטנה תשאר בחיים ??? אלוהים אנא עזור לאחותי היקרה לי מפז שתשרוד ותתגבר ותבוא הביתה לחיק המשפחה המאד אוהבת והמאד מצפה לבואה..
המשך יבוא
תגובות (0)