המשך "ביכורים"

לאחר שהמצב בבית נכנס לאיזה רוטינה הצטרכתי ללכת לביה"ס וזאת הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית עבורי ואסביר למה הכוונה, אני בבולגריה לא למדתי אף לא יום אחד ומאחר והגעתי ארצה בגיל 7 הייתי צריכה להיכנס ישר לכתה ב'. הלכתי לבית הספר יחד עם 2 חברותי זיטה (שושנה) וויטקה (ויטה). ביומי הראשון שאגב לא היה היום הראשון של כולם אבל אני הפסדתי אולי חודש ימים מפאת האירועים שעברו עלי. נכנסתי לכיתה ולא ידעתי את נפשי מבושה. לא ידעתי בכלל לא לכתוב וכמובן לא לקרא והמעט שהספקתי ללמוד בבולגריה לבד היה שכותבים משמאל לימין , ואכן בתור תלמידה חדשה הוזמנתי ללוח והמורה בקשה שאכתוב את שמי כדי שכל התלמידים יכירו אותי ואני אכן ניגשתי ללוח ורשמתי את שמי רבקה כי כך רשמו אותי אנשי הרישום כשירדנו מהאניה ולפתע כל הכיתה פרצה בצחוק צורם מעליב, צחוק זדוני ומרושע ואני לא הבנתי למה הם צוחקים עלי כל כך ואני הרי תלמידה חדשה מה עשיתי ?? ואז הבנתי שהצחוק נבע מכך שרשמתי את שמי משמאל לימין כמו שכותבים בשפות לועזיות וביניהן גם השפה הבולגרית רציתי למות מבושה התחלתי לבכות וברחתי החוצה מבוישת נכלמת ומאד עצובה. מאותו יום אומלל הייתי יוצאות עם שתי חברותי מהבית אך הן הלכו לביה"ס ואני הייתי ממתינה להן 4 שעות באפס מעשה, בבכי, בהרגשה גרועה , בהרגשה שאינני נוהגת בתבונה אך לא הצלחתי לחזור לביה"ס לאחר אותו עלבון שיום יום צרב את לבי מחדש. וכאמור חיכיתי להן וכשהן באחד הימים כנראה נרדמתי מתחת לעץ התפוזים ןכנראה ששקעתי בשינה. לפתע כאילו חלום בלהות אני מרגישה שמישהו גוחן מעלי, פתחתי את עיני וגיליתי את הגרוע מכל. מעלי שכב כן ממש שכב איש מפחיד שגם היום אני אזהה אןץן התחלתי לצרוח כמו משוגעת והתחלתי להדפו מעליו הוא היה כמובן יותר חזק ממני אך לשמחתי הצלחתי בשארית כוחותי להדפו ולקום מהמקום בו שכבתי. הוא ניסה לנשקני אך הצרחות ההיסטריות שלי הבריחו אותו ממני ותודה לאל לא קרה כלום. קוראי היקרים אף אחד , אבל ממש אף אחד לא שמע עד עצם כתיבת שורות אלה על המעשה החמור שקרה לי וכמובן השאיר בלבי ובנפשי הרכה והתמה צלקת איומה לכל ימי חיי. חיכיתי לחברות שלי שישובו ורצתי הביתה מהר מהר ולשאלתה של אמי מה קרה למה אני כה נרגשת ?? אמרת לה ה נרגשת ?? אמרת לה שהכך בסדר פשוט היה לי חם מאד ורצתי לשירותים ופרצתי בבכי מרורים בכי חרישי בכי קורע לב והיה לי כאב כאב ראש חזק ואני רוצה לשטוף את פני וללכת לנוח., אך מאחר ואיני רוצה להדאיג את אמי ישבתי לצידה לאכול את הארוחה החמה הטעימה והיא שוב באינטואצייה האמהית חזרה ושאלה אם אני רוצה לספר לה משהו? אמרתי אמא'לה הכל טוב אנא אל תדאגי.