המשך "ביכורים"

לאחר הריסוס לאחר העלבון נגיע למקום טוב יותר. ברחבה אליה יצאנו חנו מספר רב של משאיות ענקיות שבחיים לא ראיתי כמותם ושם עמדו מספר אנשים (אנשי הסוכנות ב. ל.הקשיבו בבקשה ואמשיך ואספר לכם את מה שארע מרגע שיצאנו מהאולם הגדול ( לאחר הריסוס ) סליחה כי חוזרת אני על המלה ריסוס אך גם היום כשאני אשה בוגרת אמא וסבתא חשה ללא קץ את אותו אקט כואב ומביש. ואמשיך לספר לכם כי לאחר מסירת כל פרטינו האישיים קריאו בשמותינו כל שם שנקרא התבקש לעלות למשאית ולאן נגיע אין יודעים לפחות לא עכשיו. רפאל אסתר יצחק ורבקה ושם עמדו מספר אנשים (אנשי הסוכנות ב.ל. רפאל אסתר יצחק ורבקה אמנם שמותינו היו רופת (אבי) ארנסטה (אמי) הגיע גם תורינו והאיש למטה קרא משפחת פרחי איזקיטו (אחי) ובקי (אני) אך הפקידים בעת הרישום אמרו ששמותינו אינם עבריים ולכן החליטו על דעת עצמם לעברת את שמנו . וגם זה צרב בליבי כיצד אנשים זרים לחלוטין מחליטים לשנות את שמנו ? כיצד ? מכל מקום לאחר שקראו משפחת פרחי לעלות למשאית עזרנו לאמי שתעלה ראשונה וזה היה ממש קשה ומאד עצוב ואחריה עליתי אני ואבי העלה את אחי המתוק ואחרון היה אבי וכשאני המשאית מהתמלאה יצאנו לדרכנו לאן ? לאן? הרגשתי בנפשי כעין גוש בטון כפי שהגדרתי אותו בתור ילדה רכה בשנים ולעיתים גם השתמשתי בשם עופרת כבדה ולצערי וגם בימי חיי הבוגרים הרגשה זו מופיעה חדשות לבקרים ובפרט שמשהו משתבש בתוכי? ? מצב רוחי היה קשה הרגשתי בנפשי כעין גוש בטון גדול ומאיים , מפחיד ואכזרי ואני חסרת אונים זה המצב זה
ואין שום אפשרות לשנותו. כמה זמן לאחר נסיעה קצרה עצרנו וכל אחד החל לרדת מהמשאית ולנגד עיני נתגלעו בתים משונים בתים בלי גג אז חשבתי מה זה הבית שיש לארץ ישראל להציע לנו ??? אלוהים איך אמא שלי תכנס ל"בית מפחיד שכזה" טוב לא אלאה אתכם יתר על המידה חברי היקרים רק אומר של"בית שלנו החדש" נכנסו כמה בני אדם כשבידם צלוחית ריבה צלוחית מרגרינה וקומקום מים חמים וכן מספר קטן של תאונים. כולנו אכלנו כי היינו רעבים עייפים ומתוסכלים ועצובים ולאחר שסיימנו אבא אמר לאמא שהיא צריכה לשכב על ה"מזרון" כאילו מזרון העבה יותר והוא הונח על מיטה משונה גם היא עם המון קפיצים ואחריה אחי ואנוכי נכנסנו למיטה השנייה כשהמזרון שלה ממש שקוף ואבי ישב על איזו כורסא מנצרים וכולנו נרדמנו מ י ד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!