הממלכות 6

לוסי ישבה בחצר על ספסל האבן בצל האלון. היא חיכתה לאדוארד כבר הרבה זמן. למעשה היא לא ראתה אותו הרבה זמן, לא מאז השיחה האחרונה שלהם. לוסי נאנחה. היא לא הבינה איפה אדוארד, היא כבר לא ראתה אותו שלושה ימים. בינתיים העניינים חזרו להיות כמו שהיו וללוסי חסרה תחושת החופש שליוותה אותה בזמן האחרון. לבסוף היא קמה וחזרה אל שיעוריה.
***
לאונורה הביטה בדמותו של אדוארד שהתנשאה מעליה. היא חשה את עיניו סורקות אותה כשלבסוף נחו על הספר. "לא מצליחה להתנתק מהספרים, הא? מה זה?", שאל כשלא הבין את הכתוב בכריכה. לאונורה נשמה לרווחה, הוא לא ידע "זה לא ספר, זה היומן שלי. מה אתה עושה כאן? אתה לא אמור להיות באיזליה?" אדוארד הסתיר את מבוכתו מכניסתו החפוזה וענה בלי חשש, "הגעתי עכשיו בערך, לצורך השלמת לימודיי ורציתי לראות את הממלכה. אמרו לי שתוכלי לעזור לי בזה, ואני מאוד אשמח לכך. אם זה לא מפריע, כמובן."
" לא, זה לא מפריע", ענתה לאונורה וקמה במהירות. "חכה לי ליד המרכבה אני צריכה להתארגן קצת ואבוא" אדוארד הנהן בראשו ויצא מהחדר.

לאחר חצי שעה ראה אדוארד את לאונורה מתקרבת אליו ועולה למרכבה. היא לבשה את אותם בגדים ואם תהה מה עשתה בזמן הזה, הוא לא אמר דבר. "היום ניסע למוזיאון האומנות 'ויוה דלופיה' ולאחר מכן נחזור לארמון", אמרה לאונורה ביובש. לאחר מספר דקות העז אדוארד להגיד, "הייתי כבר שם.", והוסיף לפני שהספיקה להגיד, "והייתי בכל המוזיאונים והמקומות החשובים והיפים. פשוט חשבתי שתוכלי להראות לי מקומות נחמדים, שאת אוהבת, שאנשים נהנים לבלות שם." לאונורה הורתה לנהג לחזור לארמון ואת הדרך חזרה הם עשו בשתיקה. אדוארד עזר ללאונורה לרדת מהמרכבה ולאחר שתיקה ממושכת אמרה לאונורה, "ניפגש כאן עוד רבע שעה", והלכה.

לאחר רבע שעה ראה אדוארד את דמותה של לאונורה מתקרבת.
רק כשנעמדה מולו הבחין מה שונה בה. היא הייתה לבושה בחצאית וחולצה כמו פשוטי העם. אך אדוארד לא יכל שלא לשים לב שגם בפשטות היא הייתה יפה עם שערה השחור ותווי פניה העדינים. למרבה הזוועה הוא הבין שבהה בנסיכה מספר דקות. הוא התנער במהירות וחיפש בעיניו את המרכבה. כשלא ראה אותה באופק החזיר את מבטו לפניה של הנסיכה, שעטו חיוך קטן. "כדי להגיע לשם אי אפשר לנסוע במרכבה, צריך לדהור", אמרה ועלתה על סוסתה. היא התחילה לדהור בלי לחכות לאדוארד.
אדוארד עמד שם מספר שניות בהלם ולאחר עלה על הסוס ודהר בעקבות לאונורה.
לאחר מספר דקות של רכיבה ירד אדוארד מסוסו והסתכל על המקום. זאת הייתה קרחת יער קטנה שנראתה כאילו הוצאה מהאגדה. עם הדשא והפרחים הצבעוניים שביניהם התעופפו פרפרים בשלל צבעים. עם שירת הציפורים שהתלוותה לקול פכפוך המים במפל שהתחבר לבריכת דגים. וחיות היער הקטנות שהציצו מכל מיני מקומות. אין ספק שהמקום הזה קיטשי חשב לעצמו. אך דמותה של לאונורה, בחולצתה הצמודה ובחצאיתה הקצרה, שליטפה סנאי קטן בזרועותיה גרמה למקום להיראות הרבה יותר טוב. הוא חייך למחשבה זאת והחזיר את מבטו לעיניה.
***
אדוארד נעמד. הם היו צריכים לחזור. אבל איכשהו עכשיו, אחרי שדיבר עם לאונורה במשך זמן מה כל מה שרצה לעשות היה להמשיך לבלות בחברתה. אבל היא כבר הייתה על סוסתה מולי בדרכה לארמון. הוא עלה על סוסו והתחיל לרכב. הפעם הוא ישיג אותה, בסוף הוא עוד ישיג את לאונורה, קיווה.