ג'ונסון בלק-פרק 4

פרק4
6.1.2035

"קמיליה?!!?קמיליה?!?"
פתחתי באיטיות את עיניי וראיתי מעלי הר של פרצופים – מורים , חברות , ידידים , ורופאים
"מה?מה קורה פה?איפה אני"
כולם דיברו בבואט אחת – לא הבנתי מילה , התחלתי להתרומם וצעקתי "שקט!!!"
" שמישהו אחד יענה לי , ואם אפשר לא בג'יבריש !?"
הרופא העיף את כל המבקרים מעל המיטה שלי " שלום קמיליה , את קיבלת מכה חזקה בגב כשנפלת מהחלון של חדרך על גג אולם הספורט….מצאו אותך שם כעבור 4 שעות של חיפושים , עשינו לך ניתוח מסובך ביותר .איך את מרגישה ?"
מוזר- לא כאב לי הגב . בכלל . בעצם – שום דבר לא כאב לי . הרגשתי מעולה , כמו אחרי שינה של 50 שנה .
" אני בסדר גמור,לא כואב לי כלום.."
"איך זה קרה לך ?" שאלה אותי לנדי , אחת מהחברות הכי טובות שלי
אני לא יודעת .
אני לא זוכרת כלום , קמתי בבוקר , אכלתי , למדתי , ניגנתי , וזהו .
אני לא זוכרת שום דבר מיוחד .
אייך נפלתי מהחדר ?!על אולם הספורט ?!החדר שלי בכיוון ההפוך !!!
אלוהים, משהו מוזר הלך פה .

7.1.2035

למחרת השתחררתי מבית החולים בצהרים , עדיין הזיכרון לא חזר , והגב לא כאב – אבל לא דאגתי במיוחד , אני עם המזל שלי יכולה לקום יום אחד באנטרנטיקה ליד דוב קוטב שמנמן וחייכני …
נחתי מרבית היום , הסתובבתי עם חברות שעזרו לי להשלים חומר , קראתי , תכלס – זה היה יום נחמד .
ישבנו על מדרגות האמפי העצומות ועשינו ניתוח לכל אחד שעבר מולינו
" המורה לאזרחות – בן 502 , נשוי למוכרת מכולת , בלי ילדים … מת על תומר"
"הילדה עם השפם – בת 14 , בת להורים מאוד עשירים אבל היא לא מנצלת אותם והולכת בסמרטוטים שהיא מכנה "בגדים" , היה לה קראש על תומר"
" המתולתלת עם השוונצים – בת 17 , ממשפחה ממונעת , הולכת עם בגדים שגרתיים , היה חברה של תומר 5 חודשים"
"דניאל – היה מת להיות עם תומר"
מי זה תומר ? תומר זה הבחור הכי מבוקש בפנימיה (נו..בכל מקום יש אחד כזה!!) רק שאצלינו הוא לא חתיך בשיט , לא חכם , ולא מוכשר – הוא פשוט מצחיק . בן אדם מלא שמחת חיים וכריזמה .
בתכלס ? לא המציאה הכי גדולה …
למה כולם חושבים שההיתי מאוהבת בו ? לא . לא ההיתי . הוא לא עיניין אותי ולא מעניין אותי . הוא אחד כזה שמתחיל עם כל דבר שזז ומפנטז על כל דבר שלא זז .
אף פעם לא היה לי חבר , אף פעם לא נדלקתי על מישהו כ"כ , אולי קצת על דניס לפני שנתים-אבל הוא התברר כפוץ רציני … אני ובנים זה לא סיפור מוצלח . שלום שלום וזהו .
וכמו כל נסיכה גם אני מחכה לאביר על הסוס הלבן . זה סתם מיתוס ? הוא באמת יגיע ?
אחרי יום רגוע עליתי לחדרי , לאט לאט , נזהרת מהמדרגות ומהחלונות , פותחת את הדלת בזהירות ורואה ארגז גדול מונח על המיטה .
כמובן , בלי לחשוב על ההשלכות רצתי ופתחתי את הארגז , למי אכפת שזה יכול להיות מסוכן ?! למי אכפת שמישהו נכנס לחדר שלי בלי רשות !?
הגיטרה שלי היתה שם . מתוקנת , חדשה , כאילו כלום לא קרה לה . יפיפיה .
לידה היה פתק – יום שישי , 4 , בסיפריה , א.ג.ד
א.ג.ד ?! מי זה ?!
מה הוא רוצה ?! או אולי זאת בת ?!
למה דוקא בסיפריה ? זה אותו אחד שראיתי פעם שעברה ?! . הרגלים , הידים , הצוואר , לא היה חלק בגוף שלא רעד .
קראתי שוב ושוב את הפתק הכתוב בעט מיוחדת , בכתב יפיפיה , מעוטר .
ללכת ? לא ללכת ?
מי זה א.ג.ד ? מה הוא אוטובוס ?
____________________________________
" אמא , איך סבתא עלתה לשמיים ?"
" המלאכים הטובים לקחו אותה מתוקה, מלאכי האלוהים "
"והיא תחזור ?"
"לא יקירתי .. סבתא לצערינו הלכה לתמיד"
" ומתי גם אני אעלה לשמיים ? "
" בואי נקווה שלא בזמן הקרוב "