׳לב חופשי׳- פרק 3

(תקראו ברציתי להוסיף)

נקודת מבט קייל:
נשמתי עמוק, כעסתי קצת ואפילו לא ידעתי למה…
פתחתי את החלון ומשכתי את עצמי החוצה
הנחתי את הרגל ביציבות על הגג ועם שתי ידיים טיפסתי מעלה
התרחקתי קצת מהחלון והתיישבתי נשענן עם גבי על הארובה, שהייתה פתח ליציאת עשן מן האח שממוקם במועדון הבית שלנו המגנים
הבטתי מעבר לגדר בית הספר, יער, אין סוף עצים, חייכתי קצת כי כבר ידעתי מה יש בין העצים, נחל ואגם קטן שאנחנו לפעמים מתגנבים אליו סתם בשביל לשחות…
ראיתי יד יוצאת מהחדר שלי ואת הראש של סם ממציץ משם, הוא טיפס בקושי, כל פעם מחדש הייתי רוצה לעזור לו, אבל הוא מתעקש לעלות לבד גם אם יפול בגלל זה..
הוא התיישב לידי, ושתק.
אני אוהב את הקטעים האלו איתו, שהוא מסוגל לשבת ולשתוק, לא לוחץ, לא חופר, בגלל זה הוא החבר הכי טוב שלי…
הכרנו עוד מגיל קטן, המשפחות שלנו חברות טובות, סם הוא לא בדיוק המגן הכי חזק וחסון שתמצאו, אבל הוא בן אדם טוב והוא משתדל כמה שהוא יכול.
לסם יש שיער חום בהיר ועיניים בצבע ירקרק, הוא חכם, חכם אמרתי? סם גאון!
סם אף פעם לא אמר מילה רעה על אף אחד, הוא תמיד יודע להגיד מה שצריך ברגע שצריך, והכי חשוב שהוא יודע לסלוח.
עשיתי כל כך הרבה דברים, ועל כולם הוא ידע לסלוח.
״אז..?״ שאלתי
״סתם…״ אמר ״זמן איכות עם חבר״ הוא חייך, גם אני חייכתי, מול כולם אני אחר, אבל עם סם אני פשוט קייל.
״אז יש חדש?״ שאלתי
״יש אצילה חדשה… סאטון כבר הספיקה לריב איתה״ גלגלתי עיניים, לא מפתיע
״התכוונתי מה חדש אצלך סם״ אמרתי
״אהה.. הממ״ הוא התקשח
״מה אחי יש מישהי?״ חיוכו חזר מיד
״מי זאת?״ שאלתי לוחץ עליו
״האמת.״ אמר ״אין לנו סיכוי״
״למה ככה?״
״היא אצילה״
״אבוד״ אמרתי, אין שום הגבלה על אצילים לצאת עם מגנים, אבל זה פשוט לא מקובל… זה מוזר…
״יודע״ אמר ״מה איתך ועם סאטון״ הוא יודע שאין בנינו כלום והוא יודע שאני שונא אותה אז כנראה הוא ממש רוצה להחליף נושא
״מה השעה ?״ שאלתי, כן , סם הוא מסוג החנונים שתמיד ישימו שעון על היד שלהם
״רבע לשלוש״ אמר
״יאללה יש לנו שיעור״ אמרתי והורדתי את עצמי חזרה לחדר סם אחריי עזרתי לו קצת למרות שהוא התרעם על זה
אני מרגיש מחויבות כלפי סם, הוא כמו אח שלי, הוא תמיד שם בשבילי ואני לא תמיד הייתי שם בשבילו, האמת שאני עד היום לא מבין איך הוא סלח לי,
ראיתי מגינה אחת הולכת במסדרון לכיוון הכיתה האחרונה, הכיתת אימונים שלנו, התחלתי לצחוק
״קלוט אותה״ אמרתי ״חיה בסרט שהיא יכולה להיות כאן בחופשיות, אפשר לעזור לך?״ התקרבתי אליה צוחק, היא הייתה יפה בסך הכל, שיער חום עיניים ירוקות לא משהו מיוחד אבל עדיין עדינה ויפה, בסדר רב המגינות יפות…
״אני מחפשת את חדר אימונים מספר 8״ אמרה בחשש והביטה בי, אבל לא כמו כולם על הגוף שלי, אלא היא ממש התמקדה בעיניים.
״ולמה את חושבת שאת פה ומחפשת את החדר אימונים״ שאלתי החיוך המזלזל עדיין על פניי
״כי אני לומדת שם״ פה נשברתי, זה היה הקטע שבו לא הפסקתי לצחוק בזלזול, אפילו לא שמתי לב לסם שרק גיחך קצת
״את אצילה״ אמרתי
״ואתה מגן, קטע נכון?״ אמרה בזלזול
״אני מרגיש זלזול?״ שאלתי והרמתי גבה
״אם ככה אתה רוצה לקרוא לזה…״ אמרה ״בקיצור חבל על הזמן שלי ושלך, איפה כיתת המגנים?״ שאלה בחוסר סבלנו
״פח״ אמרתי והמדריך יצא ״רוג׳ר קלוט איזה קטע היא חושבת שהיא לומדת פה״ אמר
״טיילור?״ שאל אותה
״נעים מאוד״ אמרה
״ תכנסי לחדר אימונים סוף המסדרון, תחכי שם להסבר נוסף״ אמר והלסת שלי נשמטה
״אבל היא אצילה!״ אמרתי מתנגד ״מזה הערבוב הזה?״
״זה החלטה של אליזבת וזה לא אמור להפריע לך קייל״ אמר ״תתארגנו לשיעור״ פנה אליי ואל סם, נעצתי בטיילור הזאת מבט והתקדמתי עם סם למקלחות
״אני סם ״ אמר בחיוך אליה לפני שהתקדם, אין לו אופי…
״מה אתה נחמד אליה?״ אמרתי והחלפתי חולצה לגופייה
״היא חדשה והיא אצילה ו…״
״סם,״ אמרתי והנחתי יד על המצח ״לא נחמדים לאנשים, בטח שלא לאצילים!״ אמרתי ״יש לנו..״ לי ״תדמית לשמור עליה״
נכנסו לחדר אימונים, החדר היה גדול, מסודר בצורת אמפי עם חדרים קטנים עמוקים יותר לאימונים אישיים.
החדר היה בצבעי שחור אפור ולבן , גם הבגדים שלנו, ככה ידעו שאתה מגן.
האצילה הזאת, טיילור, ישבה בפינה עם מכנס טרנינג ירוק בהיר וגופייה פרחונית, הבגדים שלה היו מסנוורים בחדר הזה.
היא קלטה שנעצתי בה את מבטי וחייכה בקטנה, הפנתי את מבטי במהירות לעבר סם ורוג׳ר נכנס
״הממ שבו בבקשה״ אמר ״זאת טיילור״ הוא הצביע על הקטנה, כן קטנה, קטנצ׳יקית, היא פצפונת לעומתי ולעומת כל מגן
״היא אצילה אבל מסיבות אישיות היא תלמד בכיתת המגנים״ אמר והלחשושים התחילו
״אין לה זכות״ ״זה שטויות״ ״לא מתאים״ ״נלך לאליזבת ״ ״אנחנו לא מוכנים״ הקריאות נשמעות כנראה רק אני הייתי היחיד שחשב למה היא לומדת בכיתת המגנים ולא בכיתת ההתמחות.
״שקט, זאת הוראה של אליזבת״ אמר רוג׳ר
״קייל״ הוא פנה אליי והרמתי את מבטי, כולם שתקו ״אתה החונך שלה״ אמר
״לא נראלי״ אמרתי בזלזול
״לי נראה שכן״ אמר המורה
״אני לא חושב״ הייתי נחוש בדעתי
״קום ולך לאליזבת״ אמר וקמתי
״למסור לה ד״ש?״ שאלתי
״טיילור לכי איתו גם״ אמר המורה טיילור הנהנה בשקט וקמה אחריי, פתחתי את הדלת בפראות ויצאתי אפילו לא דואג לראות אם היא מאחוריי, אבל הרגשתי שכן, נכנסתי לחדר של אליזבת בלי לדפוק
״אני יכולה להיכנס אליזבת?״ שאלה טיילור בעדינות ואליזבת הנהנה אני כבר ישבתי,טיילור סגרה את הדלת והתיישבתי זקופה וקטנה לידי
״מה הבעיה?״ שאלה אליזבת
״היא הבעיה״ אמרתי ״כיתת המגנים? אצילה? ועוד אני החונך שלה!״ אמרתי בכעס
״קייל, דבר ראשון שמור על קור רוח״ אמרה ״ואל תתחצף, דבר שני, אלו שיקולים שלי, ואתה בתור תלמיד צריך לכבד זאת, זהו אינו עניינך וזה אינו נוגע אלייך הדבר שהיא לומדת בכיתת המגנים, ואתה אדוני הצעיר, נבחרת לשמש לה כחונך, אתה מתקדם בכיתתך ולכן לא יזיק לך לעזור לאחרים עם הבסיס, וחוץ מיזה זה יכנס לתיק האישי שלך ויגדיל את המוניטין והפוטנציאל של בעתיד,
ואת, אני בטוחה שתשתפי איתו פעולה
יש התנגדויות?״ שאלה והביטה בנו, הבטנו אחד בשני ושתקנו, מה אני כבר יכול להגיד?המנהלת לא מתאים לי?
״אני חייב?״ שאלתי
״כן תתחילו ממחר…״אמרה ועוד לפני שאמרה משוחררים כבר הייתי מחוץ לחדר מתקדם לחצר
שמעתי צעדים זהירים מאחוריי והסתובבתי בבת אחת גורם לה לקפוץ
״מה?״ שאלתי בחוסר סבלנות
״כלום…״ מלמלה
״יופי אז תצעדי בשקט״ אמרתי, כנראה יותר מידי בתוקפניות, היא נרעדה קצת, יופי שתדע עם מי יש לה עסק.
״נתראה מחר, עד אז אני לא רוצה לראות אותך לידי״ אמרתי והלכתי משם לפני שתספיק להגיב

נקודת מבט טיילור:
הסתובבתי קצת בבית הספר, קייל הזה ממש מתנשא! בסדר אז הוא מגן טוב, אני לא הייתי רוצה שהוא יהיה המגן שלי, תמיד רציתי מגינה, מגינה שתהיה גם החברה הכי טובה שלי, שנוכל לדבר על הכל, לרכל על הכל, להיות כל הזמן ביחד, להילחם ביחד בתיאום מושלם ולדעת הכל אחת על השנייה, שנעזור אחת לשנייה, שנגן אחת על השנייה בכל מחיר, רציתי שתהיה לי מגינה שאוכל להיקשר אליה באמת, להיות איתה סתם ככה כי באלי, לא רק כי זה מה שקבעו…
מצאתי את עצמי בסופו של דבר בספרייה,
היה שקט, שקט טוב כזה, חייכתי לעצמי והתחלתי לחפש איזה ספר שימשוך לי את העין, עמדתי למשוך ספר מהמדף שכבר משכו אותו מהצד השני, נגלה אל מולי נער מחייך, עיניו חומות בוהקות ומשדרות שמחה וביטחון, חייכתי באופן אוטומטי, הוא עבר לצד שלידי
״היי, אני ת׳ייר״ אמר, הוא מגן, לבוש שחור
״היי, טיילור״ אמרתי בחיוך
״נעים להכיר, אז את רוצה את הספר?״ הנהנתי לשלילה
״תוכל להביא לי כשתגמור…״אמרתי והלכתי אחריו לעבר שולחן שישבה בו עוד נערה בחוסר סבלנות
״אמה״ אמר ת׳ייר
״נוו כבר לקחת מה שאתה צריך? זזים כבר?״ שאלה בחוסר סלבנות כזה שגרם לי לגחך
״זאת אמה, טיילור,אמה, אמה, טיילור״ אמר
״היי״ אמרתי
״נעים להכיר״ אמרה ״את גם תולעת ספרים? בבקשה תגידי שלא״ היא צחקה ״ת׳ייר משגע אותי עם הספרים שלו, הוא ואיזבל! זה כבר מתיש! אני מוקפת חנונים״
״מצטערת לאכזב… אני אוהבת לקרוא״ אמרתי והיא פלטה אנחת יאוש
״טוב אתם באים לקפיטריה? אני רעבה״ אמרה וגררה אותי אחריה, היא כזאת… מגינה! לא מנומסת! אומרת מה שבא לה, מתי שבא לה… גם אני הייתי רוצה, אבל אני לא שייכת לזה…
לקחנו אוכל והתיישבנו בשולחן, אני התיישבתי, ת׳ייר פשוט זרק את המגש על השולחן והתיישב ואמה התרסקה על הכיסא כאילו התעייפה כבר
״אוי אתן כאלה מנומסים שזה עושה בחילה״ אמרה אמה
״שלום״ נערה- אצילה עם שיער ג׳ינג׳י ישבה לידנו, עינייה היו אפורות יפות, ״אני איזבלה, את יכולה לקרוא לי איזי, איזבל, מה שבאלך…״ אמרה בחיוך
״אני טיילור״ אמרתי
״אוקיי שמעו,״ מישהי התיישבה לידנו, שערה היה שחור חלק, ועיניים כחולות ממש בהירות, היא הייתה אצילה, ראו את זה עליה, ״צ׳ארלס שונא אותי! הוא תמיד מנסה להכשיל אותי!״ אחרי הסבר קצר הבנתי שקוראים לה ג׳ואי היא מתמחה במים והיא חושבת שהמורה שלה להתמחות מכשיל אותה כי הכי טובה, היא הייתה נסערת וקיללה קצת, בהחלט הייתי מופתעת, לא הייתי מצפה מאצילה להתנהג כך, אבל זה היה נחמד לראות מישהי משוחררת ככה, מתעלמת מהחוקים ואומרת מה שמתחשק לה, מהרגע הראשון אהבתי אותה.