׳הישרדות׳- פרק 3- סכנות

סרו נגרו-
מנקודת המבט של עמית-
חזרנו למחנה עם הקורנפלקס והחלב. כולנו היינו מחויכים ומאושרים. ״כיף לזכות בפרסים, אבל עדיף לזכות בחסינות״ אמרתי. ״אוי, תהנה קצת״ ענבל אמרה לי בחיוך וכיווצה את עיניה. חייכתי והלכתי אחריה. התיישבנו על הנדנדה שבניתי. ״מעניין איך המחנה שלהם נראה״ היא אמרה. ״בטח חירייה״ אמרתי. היא הסתכלה עליי. ״למה אתה חושב שהם פחות טובים מאיתנו?״ היא שאלה בחצי חיוך. ״עדיף לחשוב ככה לא?״ שאלתי. היא שתקה והחזירה את מבטה לים. הסתכלתי עליה והזזתי את שיערה אל מאחוריי האוזן. היא הסתכלה עליי. ״אני הולכת לאכול״ היא אמרה וקמה. הסתכלתי עליה ושתקתי. קמתי והלכתי לים.

מנקודת המבט של יוסי-
התיישבנו כולנו לאכול קופסת דגנים אחת עם בקבוק חלב. ״איפה עמית וענבל?״ דפנה שאלה. ״זה בסדר, הם יבואו אחר כך״ חן אמר. פתחתי את הקופסה ושמתי בתוך כל קליפת קוקוס חופן של דגנים. ענבל הצטרפה אלינו, ואחריה עמית.
״בוא, תעזור לי להכין חכות״ אמרתי לעמית. הוא הנהן והלך אחריי. ניסינו להכין מחבלים, מאבנים ומכמה עצים, אבל לא הצלחנו. ״שתדע לך, אתה בחור זהב״ אמרתי לעמית. הוא חייך. ״תודה יוסי״ הוא אמר. הנהנתי.

טונגרירו-
מנקודת המבט של מעיין-
הגיע הבוקר. הלילה היה שקט, מה שהביא לנו אנרגיות. הגענו למשימת החסינות. הם היו מאוד מחויכים. ברור, הם עם הקורנפלקס והחלב שלי. שלנו. ״איך? היה טעים?״ רז שאל אותם. ״מאוד״ הבחור החתיך אמר בחיוך, וכולם הסכימו איתו. זה נראה ששם הם הרבה יותר נהנים. אנחנו לא סובלים אחד את השנייה.
חזרנו ממשימת החסינות, שהפסדנו בה. הלכתי לים עם טום. ״למי מצביעים?״ שאלתי אותו. הוא הסתכל עליי. ״למיה ההיא״ הוא אמר בשקט. התעצבנתי, כי התחברתי אליה, אבל אני הולכת עם הזרם, כרגע.

מנקודת המבט של ליאור-
״אמרתי לטום שמצביעים למיה״ יוחאי אמר והתיישב לידי. ״יופי, הוא לא צריך לדעת״ אמרתי. ״הוא ילד טוב. צריך להעיף את הבחורה והוא יחזור להיות בסדר״ יוחאי אמר. הנהנתי.
הגיע הערב, והלכנו למועצת השבט. ״שבט טונגרירו, איך זה מרגיש להיות במועצת השבט?״ רז שאל. ״מלחיץ״ מיה אמרה בחיוך. ״בוא נדבר על השלושה ימים האחרונים״ הוא אמר. ״ניצחתם במשימת חסינות הקודמת, ואז הפסדתם גם במשימת הפרס וגם במשימת החסינות. למה זה קרה?״ הוא שאל. ״אנחנו לא מגובשים, חד וחלק״ מעיין אמרה. ״הסתכלתי על השבט השני, וזה היה נראה כל כך שונה מאיתנו״ היא אמרה. ״אני דווקא חושב שהתחברנו, פשוט היו כאלה שפחות מתאימים לשבט״ אמרתי. ״טום, אתה חושב שהשבט לא מגובש?״ רז שאל ופנה אל טום. ״אנחנו עוד לא מכירים שבוע, זה קצת קשה להתגבש כל כך מהר.. ואין מה לעשות, חברויות לא נוצרות תוך שניות״ הוא אמר. ״טוב, שניגש להצביע?״ הוא שאל. הנהנו.

סרו נגרו-
מנקודת המבט של ענבל-
באמצע הלילה, התחיל לרדת גשם מטורף. היה כל כך קשה להירדם, היה גם קר וגם רטוב, וגם כואב. אני הייתי רדומה לגמרי, כי הייתי כל כך עייפה. ״אתה כל כך חם״ מלמלתי לעמית ונצמדתי אליו. הוא נישק את ראשי. זה הרגיש כל כך נעים.
התעוררתי בבוקר. רוב השבט כבר קם, רק אני, שיר ויוסי לא התעוררנו. קמתי והלכתי אל חן, שישב ליד השולחן ואכל דגנים עם חלב. ״בוקר טוב״ אמרתי ולקחתי חופן מקופסת הדגנים. ״הימור על מי שהודח מהשבט השני״ הוא אמר בחיוך. ״אממ.. הבחור עם החליפה הפלצנית״ אמרתי בחיוך. ״ליאור״ הוא אמר. הנהנתי. ״יש לי הרגשה שזאת בחורה״ הוא אמר. ״לא אכפת לי, העיקר שהם יצטמצו״ אמרתי בחיוך. עמית התיישב לידי. ״בוקר טוב״ הוא אמר ולקח את הקופסת דגנים. ״בוקר טוב״ אמרתי. ״תתנשקו וזהו״ חן אמר בחיוך. חייכתי. ״לא, אנחנו רק חברים״ אמרתי בחיוך. ״כן״ עמית אמר בחיוך וכרך את ידו מסביב למותניי.

מנקודת המבט של שיר-
בערב, ישבנו כולנו מסביב למדורה וחיקינו את השבט השני. ״יש את השרירן ההוא, המתאגרף״ חן אמר בחיוך ועשה את הפרצוף של יוחאי, אם אני לא טועה. לא הפסקתי לצחוק. הבחור שוטר, והוא פשוט לא מפסיק להצחיק אותי.
הגיע הבוקר, הלכנו אל משימת הפרס, וראינו שהברמנית היפה, מעיין, לא נמצאת איתם. ״מה עובר עליהם?״ שאלתי בתדהמה את ענבל. ״הם לא מנצחים, הם משתגעים״ היא אמרה בחצי חיוך. ״סרו נגרו, כפי שאפשר לראות, שבט טונגרירו החליט להדיח את מעיין מהמשחק״ רז אמר. הנהנו. ״טוב, מי מכם ממש היה רוצה עכשיו מקלחת טובה..״ הוא התחיל להגיד, והדוגמנית הפיצפונת מהשבט השני כבר צרחה. ״מקלחת טובה, עם שמפו, מרכך.. סבון, מסרק..״ הוא אמר והזיז את המטפחת. חייכתי כשראיתי את הסלסילה המלאה קרמים וסבונים. ״פאק, חייבים את זה״ מלמלתי לעצמי.

טונגרירו-
מנקודת המבט של מיה-
חזרנו למחנה אחרי ניצחון ראשון במשימת פרס. היינו כל כך מאושרים. כולנו קפצנו לים והתחלנו לסבן אחד את השני. אני יודעת שיש כאן אנשים שלא רוצים שאני אשאר. אני חייבת להראות לאנשים שאני חשובה לשבט.
בערב, הכנתי את האורז לכולם, וישבתי ליד טום. ״אתה היית בקשר טוב עם מעיין?״ שאלתי אותו. הוא הנהן. ״אני לא הצבעתי לה, אם זה עוזר״ אמרתי בחצי חיוך. הוא חייך. ״זה בסדר, לא היינו כל כך קשורים״ הוא אמר, והדגיש את ה׳כל כך׳. ״תזכור שאם אתה עצוב או משהו, אני פה״ אמרתי בחיוך. הוא הסתכל עליי. ״אני אזכור״ הוא אמר. חייכתי.

מנקודת המבט של רבקה-
התעוררנו בבוקר, וראינו שמשהו לא בסדר עם מנחם. הוא היה מעולף. ״מנחם״ טום ניסה להעיר אותו, ותומר הביאה לו מים. ״תנו לו אוויר!״ אמרתי והרחקתי אותם. טום הניח בפיו את קליפת הקוקוס עם המים, ובדק את הדופק שלו. ״אני לא מבין בזה..״טום מלמל. ״צריך להביא עזרה!״ יוחאי אמר.
אחרי כמה דקות הגיעו אנשים עם מסוק, ובדקו את מנחם. מיה התחילה לבכות. ״טוב, צריך לקחת אותו״ אחד מהם אמר, והם הניחו אותו על האלונקה. טום, יוחאי וליאור עזרו להם להעלות אותו למטוס, והוא הלך. כולנו היינו בשקט. פחדנו שמשהו לא יהיה בסדר איתו.
הגיע הבוקר שאחרי. בדואר הודיעו לנו שהוא בסדר, אבל הוא לא יחזור למשחק. בגלל שהוא לא ממשיך, לא הייתה משימת חסינות אתמול, אז יש לנו יום מנוחה. כולנו היינו בשקט. אין לנו יותר מדי על מה לדבר, כי הצעירים פה לא סובלים אחד את השני. נורא ואיום פה.