׳הישרדות׳- פרק 1-
סרו נגרו-
מנקודת המבט של שיר-
ירדנו מהסירה שהביאה אותנו לאי. עד שרגלינט לא על הקרקע אסור היה לנו לדבר אחד עם השני. רק ראיתי בקצרה מי יהיה איתי. כמה חתיכים, חברמן אחד, פלצנית אחת וכדומה. זה הולך להיות מעניין.
״וואו״ מלמלתי כשהתקדמנו למקום של הדגל שלנו. ״יאללה סרו נגרו!״ אחד הבחורים אמר בחיוך. מרחוק הבחנתי בארגז. ״מה זה?״ שאלתי את הבחורה שהלכתי איתה. עוד לא ביררתי שמות, אבל כבר על הסירה ראיתי שהיא בסדר. ״בואי״ היא אמרה, ושתינו התקדמנו לארגז הקטן. פתחנו את זה. ״אורז״ מלמלתי. ״זה לא כל כך עוזר אם אין אש״ היא אמרה בחיוך יפייפה. ״כן״ מלמלתי.
מנקודת המבט של חן-
״טוב, זה שק האורז״ אחת הבחורות אמרה והניחה את השק בין כולנו. ״עכשיו מה שחשוב זה מחסה ללילה״ אחד הבחורים אמר. ״צודק״ הסכמתי איתו. ״מה עוד יש בארגז?״ שאלתי את הבחורה. ״חבלים, מסמרים ופטיש״ היא ענתה. ״זה כל מה שצריך״ הבחור שלידי אמר בחיוך והתקדם לארגז.
כל הבנים התחילו לעזור בבניית המחסה. הבנות הביאו עצים וניסו להדליק אש. אנחנו אחלה שבט, בינתיים. ״אחי, תתרכז״ עמית אמר לי בחיוך והושיט לי את הפטיש.
טונגרירו-
מנקודת המבט של טום-
ירדנו מהסירה, והתחלנו ללכת. ״מה זה?״ הבחורה שהייתה לידי שאלה אותי והצביעה על משהו שניצנץ מרחוק. ״הדבר שאנחנו הכי צריכים כרגע״ אמרתי בחצי חיוך והתקדמתי אל עבר הארגז. כולם הגיעו אחריי. פתחתי, והוצאתי מהארגז את האורז, החבלים, המסמרים והפטיש. ״טוב, מי מביא עצים?״ הבחור עם החליפה שאל. יש לנו פה הרבה מבוגרים, זה לא טוב. ״אני אלך״ הבחורה היפה שדיברה איתי מקודם אמרה. אני הבחור הכי צעיר כאן. קמתי מהחול החם, וחיפשתי עם הבחור השרירי מקום טוב לבנות בו מחסה. ״פה זה אחלה. יש פה הרבה עצים ליהעזר בהם״ הוא אמר. הנהנתי. אני לא מבין בזה. שיגידו לי מה לעשות, אני אעשה.
״הנה״ הבחורה ממקודם אמרה בחיוך והניחה לרגלינו ערמה של עצים. ״איך אמרת שקוראים לך?״ שאלתי. ״מעיין״ היא אמרה בחיוך. ״טום״ אמרתי בחיוך.
מנקודת המבט של רבקה-
״כל כך חם פה״ מלמלתי והתיישבתי על החול הלא נעים. התיישבה לידי הקטנה ההיא. ״לא דמיינתי שיהיה כזה חם״ היא אמרה. ״איך קוראים לך?״ שאלתי אותה. ״מיה״ היא אמרה בקול שברירי. ״איזה יפה את״ אמרתי לה בחיוך. היא חייכה. ״זאת העבודה שלי״ היא אמרה בחיוך. ״אה, את דוגמנית?״ שאלתי, זה היה ברור. ״כן״ היא חייכה והנהנה. ״אז יש לך פה את הדוגמן הזה..״ ״טום?״ היא קטעה אותי. חייכתי. ״הוא לא דוגמן, הוא כדורסלן. והוא מאורס״ היא אמרה. ״אה״ מלמלתי.
סרו נגרו-
מנקודת המבט של עמית-
הגיע הלילה. סיימנו לבנות את המחסה, אם אפשר לקרוא לכמה עלים שמעלינו ׳מחסה׳. ירד גשם מטורף. בחיים לא היה כזה בארץ. המחסה לא הצליח למנוע מכל הטיפות להרטיב אותנו. ניסינו כמה שיותר להיצמד אחד לשני, כדי לחמם את גופנו, אבל זה לא עזר. ״קפוא לי״ ענבל לחשה לי. הצמדתי אותה אל גופי. ״זה עוד מעט נגמר״ לחשתי לה. חלק הצליחו להירדם. היא הניחה את ראשה על החזה שלי ונרדמה.
מנקודת המבט של גאיה-
התעוררנו בבוקר. אני חושבת שישנתי רק שעתיים, אבל כנראה ככה זה פה. אני מקווה מאוד שהימים הבאים יהיו יותר נוחים. קמתי ויצאתי מהמחסה שלנו. שי וחן ישבו שם וניסו להדליק אש. ״איך הולך?״ שאלתי אותם בשקט. ״זה לא יעבוד. חייבים אבן אש״ שי אמר. ״טוב, אני אלך לדואר האי״ מלמלתי והתחלתי לחפש ברחבי החוף את הדואר.
טונגרירו-
מנקודת המבט של מעיין-
אחרי הלילה הקשה שהיה, הלכנו למשימת הפרס. רז, המנחה, עמד מולנו בחיוך. איזה נקי הוא. הלוואי שיכולתי להתקלח. ״טונגרירו, סרו נגרו, מה שלומכם?״ הוא שאל. כולם ענו בשקט. גם עליהם עבר לילה קשה. ״מיה, איך עבר עליכם הלילה?״ אז שאל. ״נורא, אבל עברנו את זה״ היא אמרה וניסתה לחייך. ״מה איתכם יוסי?״ הוא שאל. הסתכלתי על השבט שני. שני חתיכים, שתי יפייפיות, שתי אימהות ושני אבות. ״זה גיבש אותנו״ הוא אמר. ״היה קר?״ הוא שאל ופנה אליי. ״מאוד״ אמרתי. ״אז מי שינצח במשימה של היום, יהנה מלילות חמים ונעימים.. מתחת לשלוש שמיכות צמר חמימות ונעימות״ הוא אמר בחיוך. נשכתי את שפתיי. אני רוצה את זה.
מנקודת המבט של תומר-
חזרנו לאי אחרי תבוסה במשימת הפרס. זה הולך להיות קשה, הם טובים. ״לא נורא, עוד לילה בכפיות״ אמרתי בחיוך למעיין. היא חייכה, אבל ראיתי שהיא מאוכזבת. הבנים חזרו לעבוד על המחנה, ואנחנו נכנסנו לתוך המים. ״איך קוראים לדוגמנית?״ שאלתי את מעיין בלחש. ״מיה״ היא אמרה. ״היא מאוד שקטה״ אמרתי. מעיין הנהנה להסכמה. אני חיייבת להשאיר כמה מחברי השבט בצד, כדי שאם הפסיד במשימות חסינות, נעיף אותם. מיה אחת מהם.
תגובות (4)
תמשיכי
נראה טוב, תמשיכי…
נשמע מעניין , את חייבת להמשיך….
שיואו , איך פיספסתי את זה?
נ.ב מה עם הר פוג'י? >< אני אוהבת אותוו