אופק עם שפתיי הדובדבן
העצלנות.. ~
בפרק 4 יהיה את ההמשך של הפרק הזה.
פרק 4 יהיה ארוך.

תשוקה ~ פרק 3 / חצי פרק

העצלנות.. ~
בפרק 4 יהיה את ההמשך של הפרק הזה.
פרק 4 יהיה ארוך.

אמבולנסים וניידות עמדו מחוץ לבניין, אנשים עמדו סביב והביטו על שני האחים שהוציאו את האלונקה וכיסו את גופתו של ריי. דונבן פרץ בבכי וניסה להסתיר את פניו, כשלידו עומד ג'ואן ומחבק את כתפו.
השוטר עמד מולם עם הפנקס ורשם את הכל, ג'ואן כיווץ את גבותיו וקולו נשמע לחוץ
"אתם יכולים למצוא את מי שעשה את זה, כמה שיותר מהר ?" שאל והביט בעיניו. השוטר הרים את ראשו והנהן בראשו לשלילה
"כדי למצוא את הבן אדם שעשה את זה, צריך למצוא דברים חשודים בזירה" אמר והעביר את עיניו על דונבון
"אבל לא ראינו שום דבר שיכול לעזור" המשיך
"אז מה בדיוק אתם רוצים לעשות עכשיו ?" שאל ג'ואן והתקדם אליו. השוטר סידר את הצווארון של המעיל השחור שלו והביט על ג'ואן ברוגע
"צריך לדעת מה הבחור עשה לפני שהמקרה קרה, ואיך הכל התחיל. אתה בתור החבר שלו, אתה יודע משהו עליו ?"
"האמת שלא דיברתי איתו המון זמן, ואני לא יודע במה העניין קשור" אמר ג'ואן בזמן שהוא מדבר עם המחשבה
"זה באמת בעיה" השוטר המשיך לרשום שורה נוספת
"אני אצטרך לדבר עם עוד אנשים, כדי לדעת מה הבחור עבר ומה באמת קרה שם" השוטר הכניס את הפנקס לתוך כיסו, והביט על דונבון
"יש משהו חשוד שמצאת בדירה ?" שאל עם עיניים חדות. דונבון שתק מספר שניות, והתלבט אם לספר על התמונה
"לא.." אמר בקול חלש והוריד את עיניו. השוטר המשיך להביט בו דקה ארוכה, עד שהביט על ג'ואן
"אם תראה משהו לא במקום, תודיע לי" אמר והושיט אליו דף חלק עם מספר. ג'ואן לקח את הדף מידו והביט בו.
השוטר הלך והשאיר את שניהם עומדים בצד, על הכביש הרטוב.
דונבן כיווץ את שפתיו ואת ידיו ונשם עמוק. ג'ואן הביט בו ונאנח
"דונבן אני.. אני מצטער"
"זה לא אשמתך, אתה לא גרמת לכלום" דונבן הביט בו בעיניים מבריקות
"לא.. אני חושב שזה בגללי, השארתי אותו לבד"
"אני השארתי אותו לבד" דונבן דיבר בקול
"זה אשמתי" המשיך, והתחיל ללכת בלי להביט לאחור. ג'ואן הלך בעקבותיו והתקשה לדבר
"איפה אתה עומד להיות עכשיו ?" שאל כשהוא נושם ומתאמץ ללכת
"אני אנסה לדבר עם כמה חברים" דונבן המשיך להביט בדרך ולא על ג'ואן
"אתה יכול לבוא אלי, אני יודע שאתה לא מסתדר עם אחי טימותי אבל אני אדבר איתו" ג'ואן אמר במהירות וניסה לעקוף את דונבן בצעדים מהירים
"מה ?" אמר דונבן ועצר את צעדיו
"כן אתה יכול" ג'ואן ענה ונשם נשימות כבדות. דונבן שתק וחשב דקה ארוכה
"אם יהיה סיפור עם אח שלך, אני הולך" אמר מבט רציני ובקול רגוע.
ג'ואן הנהן בראשו
"טוב, בסדר. בא ניקח מונית הביתה"

. . . . .


תגובות (4)

מחכה להמשך :)

08/07/2013 10:39

גם כשזה קצר זה יפה ומותח.. בבקשה תמשיך לפרק הבא מהר אתה כשרון :]

08/07/2013 12:24

תמשיך (=

08/07/2013 12:29

ואוווו יפה!!!!!!!
תמשיך :)
:) :) :) :) :) :) :) :) :) :)

08/07/2013 13:59
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך